 |
|
 |
||
|
||||
 |
מילים חקוקות בסלע... ובנוסף, יש לשחרר לאלתר את כל השבויים הצבאיים בבתי הכלא שמחזיקים הצבא והשב''כ על אדמת דרום לבנון, ושתחת האיצטלה שאינם על טריטוריה ישראלית מאפשרים לעצמם לנקוט עינוים מחרידים באסירים הנמצאים שם ולהחזיקם לתקופות ארוכות ביותר מבלי להביאם לידי משפט צדק אשר עלול, חס וחלילה, להבהיר את חפותם של מרבית (אם לא של כלל) המוחזקים שם. רק לפני כמה חודשים פורסם כי נכלאה עיתונאית לבנונית שעבדה בשירות ידיעות בינלאומי באחד ממתקני כליאה אלו (ששמו פרח מזכרוני) - הנימוק שניתן היה כי פעלה לעזרתם של תושבי הכפרים במאבקם נגד הכובש הישראלי - מובן שלאחר הפירסום הבינלאומי של הפרשה שוחררה העיתונאית ללא משפט. בכך הצטרפה ממשלת ישראל לשורה מכובדת ביותר של מדינות הכורתות ביד גסה את חופש העיתונאות ואת חופש הדיבור כדי לשרת את צרכיהן הצבאיים המפוקפקים. גלעד |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לישראל יש טעות אחת ויחידה והיא אי לקיחת הגורם המנטלי הערבי.העולם הערבי כולו מאוחד נגד ישראל(והוא אף הראה זאת על ידי מספר מלחמות).ישראל חקקה על דגלה את הזכות להגן על תושביה בצפון הארץ בשטחה אך לאחר שמספר רב של ארגונים טרוריסטים,שמצאו את דרום לבנון החלשה קרקע פוריה להסתננויות לישראל ולפגיעה באנשינו,כאשר לנו אין כל כוח חוקי לעצור אותם,לא יכולנו להבליג עוד ופלשנו ללבנון. בלב הקרבות המרים הופל מטוסו של רון ארד. מאז סיום הקרבות והקמת ''חגורת בטחון'' בדרום לבנון נעשו פעולות רבות להחזרת רון ארד. רון ארד הוחזק אצל דיריאני,אשר מכרו לסורים והם לאירנים ומאז נעלמו עקבותיו.למרות החזקתו על ידי האירנים ידוע היה שלדיריאני קשר פעיל עם מחזיקיו.ישראל פעלה נכון כאשר התברר שאין דרך להחזירו ,אלא על ידי חטיפת דיריאני והחזקתו בישראל כדי לשמש קלף מיקוח, תמורת החזרת רון ארד. זהו יום שחור לדמוקרטיה הישראלית ולשבוי המסכן שנבצר ממנו להבין מדוע המדינה,שבשבילה לחם,זנחה אותו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהיה הגיון מעשי בחטיפת דיראני. סביר בהחלט היה להניח שיש בידיו מידע שימושי אודות רון ארד. אז חטפנו. אחר-כך חקרנו, תשאלנו, ועינינו פה ושם. באמת קיבלנו מידע מסוים. אחר-כך נשענו לאחור בכסאנו וגיחכנו לעצמנו: "עכשיו הוא יהיה קלף-מיקוח. הטרוריסטים האלה תיכף באים פה על ארבע לקבל את הדיראני הזה, עם רון ארד ביד." שעות, ימים, ושבועות חלפו. הגיחוך הפך עצבני משהו... "הנה. כבר. אוטוטו הם פה." אבל, אעפעס, אחרי למעלה מעשור האופטימיות רופפת משהו - כנראה שלאף אחד לא אכפת מדיראני. חוץ מאותם יפי-נפש מציקים אשר מנדנדים כל הזמן עם הענין הזה של זכויות אדם וכל זה. כל זה כתוב במאמר, למעשה. לטענה זו (היינו: כדאיות החזקתו של דיראני במעצר) לא התייחסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן מספר שגיאות בולטות בתגובתך. א. הלחימה הרצינית בלבנון החלה ב-1982, כאשר שרון ניסה, באבחה אחת, לחסל את תשתית אש"ף בלבנון ולהכתיר מה שהוא ראה כבובה ישראלית כנשיא לבנון. המלחמה עם אש"פ הסתיימה ב-1982; הלחימה עם הארגונים השיעיים החלה בסוף 83'-תחילת 84'. בינם לבין הארגונים הפלסטיניים אין כל קשר, והם לא נקטו בפעולות טרור כנגד ישראל. ב. מטוסו של רון ארד לא "הופל בלב הקרבות המרים". ממה שקראתי לאחרונה, המטוס לא הופל; הוא נפל עקב תקלה טכנית, והוא נפל ב1986 או 87', הרבה לאחר שהקרבות הסתיימו. רצועת הבטחון הוקמה ב-1985, לפני שמטוסו של ארד נפל. ג. מעולם לא נטען שדיראני חכר את ארד לסורים והם מכרו אותו לאיראנים. כל המקורות - ושוב, מדובר בעיקר במקורות מערכת הבטחון שלנו, שאינם מהימנים - מדברים על כך שארד נמכר ישירות לאיראנים. אם זה קרה, ודבר זה ראוי שיועמד בספק, דיראני לא ידע ולא יכול היה לדעת עליו שום דבר מרגע שמכר אותו. כלומר, מנקודת מבט תועלתנית, לא הייתה כל תועלת בחטיפתו. ד. כנראה שלאף אחד לא ממש אכפת מדיראני, שכן הוא נמק בכלא הישראלי במשך שנים ארוכות, ואיש לא עשה מאמץ רציני לשחרר אותו. ה. יש דברים שאסור לעשות. אפילו אם הם מסוגלים לשחרר שבוי. לקיחת בני ערובה, לדוגמא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |