|
||||
|
||||
יכול להיות שהיה הגיון מעשי בחטיפת דיראני. סביר בהחלט היה להניח שיש בידיו מידע שימושי אודות רון ארד. אז חטפנו. אחר-כך חקרנו, תשאלנו, ועינינו פה ושם. באמת קיבלנו מידע מסוים. אחר-כך נשענו לאחור בכסאנו וגיחכנו לעצמנו: "עכשיו הוא יהיה קלף-מיקוח. הטרוריסטים האלה תיכף באים פה על ארבע לקבל את הדיראני הזה, עם רון ארד ביד." שעות, ימים, ושבועות חלפו. הגיחוך הפך עצבני משהו... "הנה. כבר. אוטוטו הם פה." אבל, אעפעס, אחרי למעלה מעשור האופטימיות רופפת משהו - כנראה שלאף אחד לא אכפת מדיראני. חוץ מאותם יפי-נפש מציקים אשר מנדנדים כל הזמן עם הענין הזה של זכויות אדם וכל זה. כל זה כתוב במאמר, למעשה. לטענה זו (היינו: כדאיות החזקתו של דיראני במעצר) לא התייחסת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |