 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, כבר היה דיון מספק על מחירי הדיסקים VS מכת הדיסקים הצרובים ולהיפך. נראה לי שרוב הדיסקים שנעשים היום נעשים בפורמט של "מתנה לחג", משהו שיהיה נגיש לכולם, בלי יותר מדי "נועזות" מוזיקלית. לדוגמא חיה ע"ע הדיסק "תולדות המים" של סנדרסון והפוליקר החדש, בנוסף לאוספים שצויינו לעיל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ממה ששמעתי עד כה, הדיסק החדש של פוליקר פשוט מעולה. בקשר ל''נועזות מוסיקלית'' איני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, ה''נועזות המוסיקלית'' נעלמה לטובות דיסקים שמכרו יותר טוב, וזה חבל, ההתמסחרות הזאות, למרות כל ההצתדקוית המקצועיות. ואגב, ''תולדות הימים'' נורא, ממסחר פלצני להחריד ובהחלט המתנה האידאלית לדוד בחג (''מיטב אומני ישראל''), את פוליקר החדש לא אהבתי במיחד, חסר את העצמה שמלווה אותו בדרך ככל, אבל כאן לא היתי מאשים את המסחריות, אחרי הכל הוא ממלאה את קיסריה גם בלי ללכת אחרי הקהל, פשוט קצת נפל.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, פוליקר כבר הרבה שנים לא פוגע. מאז "אפר ואבק", למעשה, אולי עם עוד כמה ניצוצות ב"לעיניך הכחולות". מצד שני, אני מתבסס כאן רק על הרדיו. אגב, המלצה היסטרית על "משמרת לילה" של בנזין. ב-17 שנותיו הוא לא איבד כלום, אולי הוא אפילו יותר חזק היום (לאור מצבו האפרורי של הרוק). פוליקר מפיק שם עוצמות של רגש ושל זעם מפחידות כמעט, וזאת יחד עם ברק מוזיקלי מדהים. בעיני, תקליט הרוק הטוב ביותר בהיסטוריה המקומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיסק של בנזין בהחלט איכותי, גם היום, אם כי ההגדה בתור ''תקליט הרוק הטוב ביותר בהיסטוריה המקומית'' מוגזמת קצת. -- לגבי פוליקר, אחד מהעצמות שלו מתגלות רק כששמאים אלבום שלם ורצוף ולא שיר ספציפי, כחה לפחות אני מרגיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליקר כועס, מיואש, מתוסכל. אני אוהב אותו ככה. הטקסטים לא מחדשים יותר מדי, אבל משאירים אותך עם תחושה של בעיטה בבטן. לדעתי, השיר החזק ביותר בדיסק החדש הוא דווקא "ג'ינג'י" ולא "הפקק האין סופי" או "איך קוראים לאהבה שלי" שזכו להשמעות רבות ברדיו, שיר אוטוביוגרפי מדהים, זועק מתחושה של ניכור ובדידות, מנת חלקו של כל ילד שגדל בסביבה שלא הבינה או קיבלה אותו. הנגינה של פוליקר חוזרת לימי "חתול רחוב" (אני מקווה שאני לא טועה בשם הקטע האינסטרומנטלי שלו מימי בנזין). אני אף פעם לא התחברתי לקטע היווני שלו. אולי זה רק אני אבל מישהו שם לב לדימיון הרב בנגינת הגיטרה של פוליקר לזו של "דה-אג"' מיו-2? (כל מי שנפגע מהשוואה, לכאן או לכאן, אני מתנצל מראש). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |