 |
|
 |
||
|
||||
 |
יצא לחשוב על כך הרבה לאחרונה, והגעתי למסקנה שאולי באמת עדיף היה, אם היינו הולכים על אוגנדה במקום דווקא ארץ ישראל. עם כל השנאה שיש כלפנו - כיהודים או כישראלים או ללא הבחנה בין השניים, אני באמת חושב שאולי זו היתה טעות להתעקש דווקא על ציון כעל ארצנו. אולי היה לנו הרבה יותר טוב לולא ישבו מסביבנו 4 מדינות ערב (פלוס עוד כמה בטווח של פחות מ-1000 קילומטרים) שרק מחכות ליום שבו תינתן להן ההזדמנות לסלק אותנו. אז מה אתם אומרים, לא עדיף אם היינו בוחרים איזה אי באוקיינוס השקט וחיים שם חיים שלווים יותר ופוריים יותר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוגנדה ( למעשה קניה אאל''ט) לא נמצאת באוקינוס השקט. הדוגמאות של מדינות של מהגרים ''אירופאיים'' באפריקה לא נראות כחברות מופת שלוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו על האנדרסטייטמנט. קניה היא לא דוגמה כל כך טובה. רוב המתיישבים החקלאים-הקולוניאליסטיים אכן עזבו, אך אלו שהתעקשו יכולים להתקיים ויש גם מתיישבים חדשים (בין היתר ישראלים). צריך להסתכל על מה שקורה באוגנדה (אידי אמין, מילטון אובוטה) וברודזיה (מוגבה) כדי להבין מה היה קורה לקולוניסטים שם. בין האיידס לתנינים בנהרות אוגנדה לא היה נותר מהם שריד ופליט. כדאי אולי להזכיר לצעירים את מה שהבינו בסופו של דבר הרצל והאוגנדיסטים: אופציית אוגנדה כלל לא היתה קיימת. היהודים פשוט לא היו הולכים לשום מקום אחר מלבד א"י (הברון הירש וארגנטינה). הצרה היא שגם לא"י, יהודי העולם (החילוניים) בחרו לא להגיע. היווצרותו של גוש מרכזי דתי-מסורתי במדינת ישראל הוא תוצאה של ההחלטה האיסטרטגית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ההורים שלי בוודאי לא היו מהגרים מתוניסיה לאוגנדה. צחוק הגורל- אמנם בישראל התרכז גוש מרכזי מסורתי דתי וכך היה כבר בתחילת ההתיישבות היהודית החדשה, אבל השלטון על היישוב היהודי בארץ ישראל היה דווקא של תנועות הפועלים של השמאל החילוני, ומאז זה כך עד היום. בין אם בצורה גלויה - ניצחון בבחירות, או בצורה סמוייה-שליטה בממסדים המוציאים את השלטון אל הפועל. זה קרה, כפי שלמדתי בזמן האחרון, כנראה בגלל שבבחירות לאסיפת הנבחרים ב1920, הדתיים לא הצביעו, בגלל זכות ההצבעה שנתנה לנשים. כך ניצחו תנועות הפועלים בבחירות, על אף שהיו מיעוט. משם, כבעלות תודעה הנהגתית מפותחת, הן יצרו ממסדים ומצאו דרכים לבסס את שלטונם גם בתקופות הבאות. האמת היא שראיתי מספרים שונים מאוד לגבי הבחירות הללו. כלומר לכמה אנשים היתה זכות בחירה, וכמה ממשו אותה בפועל. האם יש למישהו מקור מהימן בנושא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאות הבחירות לאסיפת הנבחרים של 1920 מלמדות שהגוש הדתי שהיה מורכב משלוש קבוצות עיקריות (מפלגת החרדים, הסתדרות המזרחי, הסתדרות צעירי מזרחי) זכה ב-19.7%. כנראה שהדתיים הצביעו. לדעתי ניתן לספח אליהם על בסיס קרבה דתית מסורתית את הקבוצות הפוליטיות (25%) שהצביעו על פי מפלגה עדתית, כמו הסתדרות הספרדים, מפלגת התימנים, עדת הבוכרים, ועדת הגורז'ים (אפשר להתחיל להריץ דחקות). סה"כ שתי קבוצות אלו חלשו על כ- 45%. כמעט גוש חוסם. כל הקבוצות האזרחיות כגון התאחדות האיכרים, הסתדרות מכבי ועוד שלל קבוצות שקיבלו ברובן מאוחר יותר את הנהגתו של ז'בוטינסקי כמנהיג המחנה האזרחי הגיעו ל-19.9% נוספים. מה נשאר לסמולנים ממחנה הפועלים המאוחד והמאורגן יחסית? 35.4%. בכמה מצביעים מדובר? אין לי נתונים. אך ב-1920 הצביעו 4433 לוועידות השונות של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י. בהנחה שאותם פועלים חברי הסתדרות היו ברובם המכריע בעלי תודעה פוליטית מפותחת, ולא נשארו בבית גם ב"יום הבוחר" לאסיפת הנבחרים הראשונה, ובהנחה שהפנקס האדום היה אז רק בכיסו של מי שהזדהה איתו, מדובר אולי במספר שבעזרתו ניתן לעשות אקסטרפולציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, אבל כיון שהזכרת את "אסיפת הנבחרים הראשונה", באמת שאלה: על איזו אסיפת נבחרים אתם מדברים ככלל, אתה וניצה? לפי ויקי היו ארבע: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ויקי: היו ארבע מערכות בחירות לאספת הנבחרים: האספה הראשונה: (1920 - 1925) 314 צירים מ-20 סיעות; ראש הוועד: דוד ילין האספה השנייה: (1925 - 1931) 221 צירים מ-26 סיעות; ראש הוועד: פנחס רוטנברג האספה השלישית:(1931 - 1944) 71 צירים מ-12 סיעות; ראש הוועד: יצחק בן צבי האספה הרביעית:(1944 - 1948) 171 צירים מ-18 סיעות; ראש הוועד: דוד רמז באופן מפתיע "אסיפת הנבחרים הראשונה" שניצה התייחסה אליה היא זו שבויקי קוראים לה "האספה הראשונה" (1920-1925). שמא ארחיב ערך זה בויקי? חלף רעיון עיוועים בראשי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, אתה צודק (מקודם לא שמתי לב להפרשי הזמן הגדולים שבין האסיפות). הערך בויקי הוא ''קצרמר'', ואם הבנתי נכון - הוא מחכה להרחבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך או אחרת, ה"סמולנים" שברור לכל שהיו מיעוט קטן בתושבי הארץ היהודים בזמנו (כ 4500 לפי הנתונים שלך, מתוך כחמישים אלף, ויותר, יהודים שחיו אז בארץ), היו המחנה המאורגן הגדול ביותר באסיפה הלאומית הרכיבו את הוועד הלאומי, וכבשו את השלטון ביישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל להרבה מאוד שנים. אלה הנתונים שאני הגעתי אליהם: ציטוט: "הבחירות התקימו כמתוכנן , ובהם השתתפו 6800 בוחרים מתוך פוטנציאל של 56000 בעלי זכות בחירה שרובם לא הגיעו לקלפי בגלל פסק ההלכה. היחידים שהשתתפותם בבחירות היתה מלאה לחלוטין, מאה אחוזי בוחרים, היו אנשי תנועת הפועלים, הם זכו בהגמוניה , עם 2 מפלגותיהם "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר". הגוש הגדול באסיפה המכוננת היה של תנועות הפועלים ובעקבות כך הורכב הועד הלאומי מאנשיהם ." מתוך http://he.manhigut.org/content/view/2165/140/ המספרים שאתה מביא דווקא תומכים בכך שרבים מאוד לא השתתפו בבחירות. (אם 4433 זכו ל35% ה100% צריך להיות כ12.000 איש בעלי זכות בחירה בלבד, וברור שהיו הרבה יותר). זה שהיו הרבה דתיים שבכל זאת הצביעו, לא אומר שהחרדים לא החרימו את ההצבעה. המזרחי התנדנדה שם כל הזמן בין הרצון להשתתף וההתנגדות לבחירת נשים. לעומת זאת במאמר אחר ראיתי מספרים אחרים: "הבחירות לפרלמנט היישוב נערכו ב-19.4.1920, בהשתתפות 20 מפלגות, שמתוכן רק רשימות המועמדים של ארבע מהן כללו נשים: רשימת ההתאחדות - "רשימת אגודות נשים", "מפלגת המתקדמים", "אחדות העבודה"ו"הסתדרות הפועל הצעיר". החרדים הלכו לקלפי רק ב-3.5.1920 ב"קלפיות כשרות". הנשים החרדיות לא בחרו, אך סוכם שכל קול של גבר חרדי ישוקלל כשני קולות. מ-28,765 בעלי זכות הבחירה השתתפו בבחירות 22,200: 20,160 בקלפיות הכלליות ועוד 2,040 חרדים בקלפיות המיוחדות." מתוך: המספרים כל כך שונים שצריך לברר את העניין יותר לעומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, התפניתי מהנפנופים ומצאתי נתונים קצת יותר מדויקים: באסיפת הנבחרים הראשונה היו כ-29 אלף בעלי זכות בחירה. הצביעו כ-22 אלף משמע 77%, הלוואי עלינו ובמהרה בימינו. 2040 חרדים הצביעו בקלפיות מיוחדות. גוש הפועלים היה המלוכד יותר והגדול ביותר עם כ-35%. הגוש השני בגודלו היה העדתי. משמע קרוב ל-8,000 מצביעי שמאל (הבחירות לאסיפה היו באפריל, ובדצמבר אותה שנה רק 4433 מצביעים לועידת היסוד של ההסתדרות, כלומר רחוק מהתאמה של 100%). אגב, רבים מהם צעירים ללא משפחה. מאידך, מאחורי רוב המצביעים לגוש העדתי והדתי - חרדי עמדה משפחה עם מספר ילדים, המייצגים אמנם מספרית נתח גדול באוכלוסייה אך אינם חלק מההכרעה הפוליטית אלא אם כן נרחיב את שיטת "הצבע גם עבור אשתך" לשיטת "הצבע גם עבור שמונת ילדיך". אגב, גוש השמאל גדל מאסיפה לאסיפה (עליות). באסיפה הרביעית ב-1944 מנה כמעט 60%. (106,000 חברי הסתדרות) חלקו של הגוש הדתי היה רק 16.6% ב-44. הערות: להערכתי מוגזם לייחס חשיבות רבה לאסיפת הנבחרים הראשונה כמנוף להשתלטות פוליטית על היישוב. לידתה של האסיפה הייתה בייסורים, ובחמש השנים הראשונות היא התכנסה רק שלוש פעמים. הבריטים נתנו את הבכורה וההכרה להנהלה הציונית שמרכזה בחו"ל והעדיפו אותה על ההנהגה המקומית הנבחרת, בה כלל לא הכירו עד 1927. (ב-1927 17,000 חברי הסתדרות רשומים). משכבר הכירו בה השלטונות כגוף מייצג של היישוב, ממילא כבר היה המחנה הפועלי, שלא שקט על שמריו, מאורגן היטב במסגרת משלו, "ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י" שבנייתה מ-1920 ביטאה יותר מכל דבר אחר באותן שנים את השאיפה של מחנה הפועלים לעמדת בכורה בבניית הארץ. אגב, לא מעטים מחברי מפלגת (מ-1922) "הפועל המזרחי"- התארגנות פועלים דתיים לאומיים, הצטרפו בתקופות שונות להסתדרות הכללית והשתמשו בשירותיה השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי יש אישזהו סף אידאולוגי שמן הדוגלים בפחות ממנו יש למנוע ככל האפשר את הנהגתה של קהילה אנושית, גם אם הם הרוב. מניעה זו הינה חלק אינטגרלי מן הדמוקרטיה. במקרה זה, מי שלא רק "היו רוצים" למנוע מנשים בחירה, אלא אף מיישמים זאת בפועל ואף מוכנים לשלם על כך מחיר, הם בלתי ראויים ואולי גם בלתי מסוגלים להנהיג עם, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תגובה 382647 לא רק שלא היו מוכנים לבחירת נשים אלא הבחירות נעשו כך שקול של גבר חרדי שוקלל כשני קולות - הזרה קיצונית, עד כדי חוכא ואטלולא, של רעיון הבחירות בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה הולך בכיוון שגוי. מי שלא רק "היו רוצים" למנוע מנשים בחירה, אלא אף יישמו זאת בפועל הנהיגו עמים וממלכות במשך הרבה מאוד זמן, לא? מסוגלים להנהיג הם בודאי היו. (לא שצריך ללמוד מזה משהו נכון להיום). הבעיה עם ההיסטוריוגרפיה של ניצה היא שכולה מצוצה מן האצבע ומפמפלטים אידיאולוגיים ומפלגתיים. הסלט שהיא עושה בין הישוב הישן, הוריה שעלו מצפ' אפריקה לאחר קום המדינה וחוגים ציוניים לא פועליים (ציונים כלליים, רויזיוניסטים) והנסיון לקשר את כולם למחנה האולטרה-ציוני שלה הם פשוט דברי הבל. אני חושב שכבר עברנו זאת פעם עם יעקב ולי אישית אין חשק להיכנס לזה שוב. (נדמה לי שעקבתי שם אחרי הדיון עד שהסתבר שמספר הנופלים במלחמת השחרור בגדודי הפלמ"ח היה לפחות פי 4 מאשר בכל חלקי הצבא היהודי). אני מקווה שמישהו אחר יעשה את המלאכה. מה שבעיני יותר מעניין משכתוב ההיסטוריה המגוחך הזה הוא המוטיבציה הרדיקלית של שלוחיה. יש להם צורך בוער לנשל את יריביהם האידיאולוגיים מכל זכות היסטורית שיש להם. הצורך הוא כל כך בוער ועיוור שאפשר לציין שהמפלגות הפועליות אפשרו לגברים חרדיים להצביע ב-2 קולות ולטעון בסמוך לכך שהם עשו כל מאמץ לנשל את הדתיים מזכות הבחירה. (גם ההנחה הסמוייה כי נשים מצביעות לשמאל החילוני יותר מאשר לימין הדתי היא בבחינת איפכא מסתברא). בקרוב נשמע שההגנה רצחה את דה-האן משום שהוא התנגד לויתורים לערבים ומדינת ישראל בכלל הוקמה בידי חובשי כיפות ושומרי תרי"ג והסמול הנבזה רק ניכס לעצמו את הישגיהם. העובדה שאי אפשר להגיד סתם כי הסמול הפועלי אמנם הקים את המדינה, אבל היום הוא טועה ומישהו אחר צודק, וחייבים פשוט לשכתב את ההיסטוריה מסמלת את קו המעבר בין שמרנות לרדיקליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה הראשונה: אכן, לא בכל הנסיבות ראוי ליישם עקרון זה. לכן ציינתי במפורש "ככל האפשר". מבחינתי הפרקטיקה (כלומר האמצעים, הסיכויים וההשלכות) היא חלק מן השיקול המוסרי. לגבי כל השאר, אני מסכים לחלוטין ואף הייתי מוסיף, אם היה לי חשק להתקוטט, שניצה, idan ויעקב צריכים לברך בכל בוקר על כך שמי שהוביל את הציונות כל כך הרבה שנים היה ההנהגה והאתוס הסוציאליסטיים1. יש לי ספק גדול אם המדינה הזו בכלל הייתה זוכה להיות מוכרזת אלמלא כן, ואם כן, אם היא היתה שורדת את מלחמת השחרור ואם כן, מה היה תוכנה. אלא שאין לי כח עכשיו לקבץ נתונים וטיעונים. ------------------------------------------------------------------------ 1 כולל הקיבוצים שתרומתם המעשית והערכית לאופי ולעצם הקיום היהודי בא"י (לפחות עד שנות ה70), לא תסולא בפז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לחלוטין לא מסכים עם הקביעה שלך, כאילו "מי שהוביל את הציונות כל כך הרבה שנים היה ההנהגה והאתוס הסוציאליסטיים". הם הנהיגו את ההסתדרות, אך לא הובילו את הציונות. הם בודאי היו קולניים יותר (ובכך הזיקו מאוד למאבק הציוני לעצמאות 1), מאורגנים יותר ואידיאליסטים יותר, אך למעמד הבינוני ("הבורגנים" המושמצים) היתה תרומה הרבה יותר גדולה לפיתוחו הכלכלי והתעשייתי של הישוב. תל אביב (או אפילו פ"ת לצורך העניין) לבד תרמה יותר מכל הקיבוצים גם יחד. יהושוע חנקין לבדו גאל יותר אדמות מאשר ההסתדרות בכל שנות קיומה, ופנחס רוטנברג, ע"י הקמת תחנות הכח, תרם יותר למודרניזציה של הארץ מאשר כל הקיבוצים ביחד. ב. כבר ז'ובטינסקי הבחין בכך שהנפת שני דגלים (ציונות וסוציאליזם) גוזלת משאבים ופוגעת במימוש הציונות, ולכן קרא להנפת "חד נס". ג. כבר ציינתי את כל הנ"ל לפני שנתיים בתגובה 209148 דבר אחרון, אתה לא רוצה להכנס לויכוח על משפט קסטנר והאדישות של ההנהגה הסוציאליסטית לגורלם של "אבק האדם"... ---- 1 אין ספק שחלק נכבד מהגורמים לנסיגה/בגידה של ממשלת הוד מלכותו מהצהרת בלפור ומכתב המנדט היתה הרתיעה מהסוציאליזם המופגן של הנהגת הישוב (כדאי לזכור שלפני מלה"ע הII, הסוציאליזם נראה כסכנה גדולה יותר לדמוקרטיה מאשר הנאציזם). גם לגורמים המתונים מבין הערבים הנטיה החזקה הזו לסוציאליזם היתה לצנינים. עם זאת, באופן אירוני, דווקא הרטוריקה הסוציאליסטית היא שגרמה לבריה"מ וגרורותיה לתמוך בסופו של דבר - מאוחר מדי מבחינת יהודי אירופה - בהחלטת החלוקה באו"ם, בבחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההנהגה הציונית לא ישבה בחיבוק ידיים" http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=12002 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלך משוללת כל יסוד. יש מספיק תיעוד בריטי המראה שהבריטים ידעו יפה מאד עם מי יש להם עסק. ולא היה להם עסק עם קומוניסטים אלא עם תנועה ציונית שהמטרה הראשנה והאולטימטיבית היתה המטרה הלאומית ולא הסוציאליסטית. למרות דבריו של ז'בוטינסקי, היה שיתוף פעולה מלא בין ההון הפרטי להון הלאומי- לפני קום המדינה ולאחר קום המדינה. דעתך על חשיבותה של מה שקרוי ההתישבות העובדת- הקיבוצים והמושבים- לעיצוב גבולות המדינה שבדרך והמדינה שקמה, שייכת לתחום "ההכחשות למיניהן" כלומר, עיצוב מחדש של ההיסטוריה. באופן כללי היית מסתדר לא רע בבריה"מ של שנות ה-50. הייתה לנו בפולין האנציקלופדיה הרוסית והיינו מקבלים מדי פעם דפים להחלפה. אני מניח שהיית תומך שכך יהיה גם אצלנו. מה שמעניין הוא שההתישבות לפני קום המדינה היתה שולית ולא חשובה בעיניך. לעומת זאת ההתיישבות ביו"ש ובעזה- חשובה ביותר וקריטית. הגיון מאד מעניין. אשמח לקרוא את ההנמקות שלך ולראות את ביסוסן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה אומר על הגילוי שהרצל החל לנטות לכיוון הדתי לפחות לאחר 1897. כך לדברי ידידנו אורי פז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו הדבר נראה לי לא סביר. גב' הרצל עשתה את המוות לבעלה בגלל התעסקותו היתרה בענייני היהודים וקשה לי להאמין שהוא היה בוחר להתעמת איתה דוקא בעניין ביקורים בבתי כנסת. בכל אופן גם אם הדבר נכון, אני חושב שעל קרבתה לדת של משפחת הרצל צריך ללמוד מן ההיסטוריה העגומה של ילדיו. (ואולי לא כדאי לעורר כלבים ישנים מרבצם. חלק ממשפחתו קבור בארץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועיקר שכחתי. גם אם הרצל ביקר בבתי הכנסת של בודפשט/וינה אני לא בטוח שבתי הכנסת ההם היו מקבלים את ההכשר של אנשי הדת בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי הדבר לא נראה סביר על פניו. קראתי אי אלו טקסטים של הרצל ואם הטענות שמביא פז היו נכונות- היתה אמורה להיעשות כאן מלאכת הסוואה גאונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצל הלא כתב שלוש צוואות. באחרונה ביקש שיעבירו את גופתו לא"י. באותה צוואה הורה גם שאימו תהיה אחראית על חינוכם של שלושת ילדיו ולא אשתו. מעניין למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין למה? אתה ישר רואה את ההבדלים ביניהן לגבי הגישה למסורת היהודית. בין בעל לאישה יכולים להיות גם גורמים אחרים. אולי ההעדפה שלו לגבי אימו נבעה מסיבות אישיות לחלוטין- בלי קשר לדת ולמסורת. במקרה הזה גם לא חשוב מה הנימוק הכתוב. אתה פשוט אינך יודע מה באמת היה בין הרצל לאישתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י המחקר והכתובים, יוליה הרצל סבלה ממחלת נפש ומדכאונות קשים, אושפזה במוסד לחולי נפש ונפטרה שלוש שנים אחרי בעלה. גם גורלם של שלושת הילדים ואף גורל הנכד, האחרון בבני המשפחה - הגורל של כולם לא היה רגיל ושגרתי, וככל המשוער היה קשור בנטיות דכאוניות משפחתיות(?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אינו מפריע לאורי פז לבנות תיאוריות על העדיפות המסורתית של אימו של הרצל והתחרדות הרצל בימיו האחרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 383927 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין "חלק ממשפחתו קבור בארץ"? המוות איננו חוצה גבולות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחת שיש לך כושר כתיבה, ניסוח וניתוח מעולים בכמה וכמה תגובות שלך במקומות אחרים. לכן קשה לי להבין מה קורה לך כאשר אתה מתייחס למה שאני כותבת. ממה נפשך: אם "אין לך חשק להכנס לזה שוב", אין בעיה, תעבור לנושא אחר. אבל אם אתה בכל זאת טורח להתייחס למה שאני כותבת, אז למה בצורה של "מאחורי הגב", ולא באופן ישיר? ולמה תוך הצבת יער של דחלילי קש, עד מבלי יכולת לזהות בכלל למה, בתוך מה שאמרתי, אתה מתייחס? לגבי המוטבציה הבוערת שלי לנשל את השמאל מהישגיו- זה מגוחך! זה אתה שכתבת בתגובה קודמת : "הצרה היא שגם לא"י, יהודי העולם (החילוניים) בחרו לא להגיע. היווצרותו של גוש מרכזי דתי-מסורתי במדינת ישראל הוא תוצאה של ההחלטה האיסטרטגית הזו." מה שכתבתי היה בהסכמה גמורה אתך- נכון! היה גוש גדול של דתיים מסורתיים בארץ ישראל. מה שאני הוספתי הוא שבכל זאת השמאל החילוני, שהיה אז במיעוט, שלט. איזה הישג נושל כאן מהשמאל? אם כבר פסיכולוגיה, אז אתרום גם את הניתוח שלי: נראה לי שאתה לא משתחרר מהעומס הרגשי שהנושא הזה יוצר אצלך. הצורך הבוער שלך להכניס אותי לתבנית שיש לך בראש, מונע ממך לקרוא ולהבין מה שאני כותבת. אם היית עושה זאת, היית רואה שטווח הויכוח ביננו יותר מצומצם ממה שאתה חושב, והיה אפשר לנהל ויכוח ענייני ומעניין במקום להתעצבן הדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער אם את חשה נפגעת ברמה אישית מן התגובה. אבל אי אפשר להתיחס לתגובה באייל הקורא שכל אחד יכול לקרוא ולהגיב כצורה של "מאחורי הגב". ועוד יותר לא כדאי להתווכח אם הדבר כרוך בהתעצבנות הדדית. אני לא בטוח שאפשר לנהל ויכוח ענייני ומעמיק ולא להתעצבן. פשוט תמונות המציאות שלנו שונות מדי. רציתי בתגובה להזכיר שנכון לעכשיו יהודים חילוניים מאירופה ואמריקה כמעט לא עולים לארץ. האם מכך אפשר להסיק שהמיעוט החילוני בארץ עושה מניפולציה פוליטית כדי להשתלט על קולות הרוב הדתי? אבל אח"כ נזכרתי שזו בערך המציאות שאת רואה (מניפולציות של התקשורת החילונית-סמולנית וגומר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאחורי הגב" הכוונה היא שאינך מגיב ישירות אלי אלא מגיב לדבריי תוך שיחה עם מישהו אחר, טכניקה שהשתמשת בה מספר פעמים. זה לא עניין של פגיעה אישית אלא של צורת דיון עקומה. מצד אחד אתה מתייחס אלי ולדברי בסגנון של הולך רכיל המסתודד עם מישהו כדי לדבר על אדם שלישי שלא נוכח, ומצד שני כפי שאתה מן הסתם יודע, זה מפורסם שחור על גבי כחול, ובוודאי מכוון לכך שאראה את התגובה שלך. שמתי לב שתמונות המציאות שלנו שונות למדי. לדעתי זה דווקא יכול להיות כר טוב לדיון מעניין, אם מתאפקים מלהפיל על השני את כל הר הרגשות שיש כלפי היריב הפוליטי. התשובה לשאלה ששאלת היא לא. המניפולציות הפוליטיות של השמאל אינן קשורות לעליה העכשווית מארצות הרווחה. השאלה שלי היא מה הקשר בין השאלה הזאת לדיון הקודם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שלמיטב ידיעתי ה''אוגנדה'' מתוכנית אוגנדה היתה למעשה קניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר מכמה בחינות: א. קניה ואוגנדה לא כל כך קרובות. ב. בקניה היתה התיישבות רחבה מאוד של חוואים בריטיים והיתה תחרות על הקרקעות הפנויות. יש לי הרגשה שהמתיישבים המקומיים לא היו מקבלים בשמחה מתחרים נוספים. ג. אני זוכר משהו על דו"ח שלילי מאוד על האקלים והתחלואה באזור שיועד להתיישבות. קניה מוכת יתושים אך האקלים שם סביר ביותר. (יתכן גם שדובר באזור אחר לגמרי אל-עריש או מדגסקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://en.wikipedia.org/wiki/Uganda_Proposal
"The offer was first made by British Colonial Secretary Joseph Chamberlain to Theodore Herzl's Zionist group in 1902. He offered 5000 square miles of the Mau Plateau in what is today Kenya." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בגבעות אלדורט במערב קניה קרוב לגבולה עם אוגנדה. השטח גובל בחלק הצפון מזרחי של ימת ויקטוריה. כ-200 ק"מ מזרחית לקמפלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך הכל ברור. הרעיון נפל בגלל ש: "הו ימת ויקטוריה שלי, הו ימת ויקטוריה שלי ההיית או חלמתי חלום" לא במשקל הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון נפל כי למישהו שראה את הנולד (חוזה לך ברח או משהו כזה) לא נראה הגיוני שסיירת מטכ''ל תצטרך יום אחד בשביל להציל איזה מטוס חטוף ע''י טרוריסטים אפריקניים להרחיק עד פלסטינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירוץ קלוש ביותר. ותר על "ימת" והכל הולך מצוין. למד את סוד הצמצום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וטוב יותר: אלמד את סוד הזמזום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עדיף. כמו יהודים טובים1 סביר להניח שגם אז היו נשארים בנו כיסופים "לשם". אנחנו כאן. רצוי לחשוב על איך מיצרים כאן חיים שלווים ופוריים יותר (זה גם בידים שלנו ולא רק בידים של הסובבים אותנו). _______________ 1 תמיד חשבתי שהחבוב ההוא מרחוב סומסום שרץ בין כרובי למפלצת השניה הוא יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 שרגא, והוא רץ בין עוגי לעזרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 "30 שנה, לך תזכור" :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום שרגא? שרגא היה גדול וכחול. שם רצה חבובה אלמונית בהופעה חד-פעמית, קטנה (ילד), סגולה ועם שן מחוץ להקשרה. (האמת שבזמן אמת לא ראיתי את זה, אבל לאחרונה קיבלנו הקלטה של זה בדואר שרשרת. אכן, מערכון עם עומק פילוסופי מרשים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנתיים האחרונות היו לי הרבה סיבות לחוש פסימיות זהירה מבחינה לאומית לגבי העתיד של מדינת ישראל. אבל אם אהיה כנה עם עצמי(חילוני חסר אמונה ביישות עליונה נכד ליוצאי גרמניה), הרי היא שיש גם אינדיקטורים אחרים שבמט מעמיק נראים דווקא מעודדים מאוד. שורות שורות של נושאי תעודה כחולה, יום יום מתדפקים בציפרוניהם על שערי קרונות ודלתות השגרירות של פולניה ודויטשלנד-אובר-אלס בתחינה כי יעבירו אותם אל צד נושאי סרפיקט אזרח גרמני ופולני גאה נכסף. מה אומר ומה אגיד חבר'ה, כנראה שישנה יד מסדרת מלמעלה (ואני לא מתכוון, לאל. לשיטתי.) . אלה שלא שייכים לארץ הזאת באמת, מוצאים את דרכם אל מקומם הטבעי החוצה. החוצה מארצו של העם היהודי, ושל אלה שחשים עצמם יהודים. לגואה, ניו יורק , אמסטרדם, או מיידנאק לכל איש יש שם וכל איש כזה מתפזר כאחד האדם. נישאר בתקופה הלא רחוקה יהודים. יהודים לאומיים דתיים יותר ופחות -אך רובנו ובמיוחד האליטה המתחדשת והמשרתת נשרת את המושג-הנקלה בעיני אותם נוכחים-נפקדים-שאוטוטו-יעזבונה למקומם הטבעי. כאן, מקומנו כך נאמר כי זו זכותנו ההיסטורית והמוסרית. המפעל הציוני כולו עמד על הבסיס המוצק של 'ארץ ישראל ההיסטורית', בין אם היתה או לא היתה בידינו למעשה. מקור כוחה המוסרי והצלחתה הגשמית של הציונות החילונית היה ברציפות התודעה ההיסטורית של בסיס זה: החל מהכרזתו של שמעון החשמונאי "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו, בעת מן העתים בלא משפט נכבשה" - ועד להצהרתו של בן-גוריון כי "התנ"ך הוא המנדט שלנו" – הצהרה שאינה מטפיזית-דתית אלא קביעה היסטורית-מוסרית על "זכות העם היהודי בארצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מדבר על ה"אליטה" שאליה אתה משייך את עצמך, למי או למה בדיוק אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרפיקטים פולנים מילא... אבל, ''נגעת לנו בעליתה''. ובכן, אעדכן אותך ברגע שתגיע ללודג', לייברקוזן או ברוקלין. צ'או. ממילא, אני בספק אם תבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת אם הוא יבין או לא. אני, מכל מקום, לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשמנית יקרה, מיד אחרי ההטבלה הקרובה של ילדייך בטאקסי ללא מונה ללובלין או לברוקלין, אני מבטיח לעדכן גם אותך. על פי התרשמותי, הכל עניין של זמן קצר מאוד ובמסות גדולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן בדיוק אתה נותן לעצמך להסחף? "נתלה בציפורניך על קרונות השגרירות הפולנית?" אם אינך רוצה אז אל תיסע לאירופה; אירופה לא תחסר אותך. הבן שלי רצה שתהיה לו אפשרות לעבוד באיחוד האירופאי ולכן ביקש ממני לנסות ולהוציא דרכון פולני. מה אתה חושב ? שהוא רוצה להגר לפולין וחולם על הטבלה בטקסי? פרידה מההגיון והפרופורציות איננה גאווה גדולה אז אל תעשה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דברים שפשוט אין להם מובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ויכוח איתך בקשר לקשר ההיסטורי לארץ ישראל. היות שיש אימרה האומרת שאלוהים נמצא בפרטים, אולי תבהיר מה דעתך לגבי הקשר בין הזכות ההיסטורית והמציאות הפוליטית. האם הזכות אינה קשורה למציאות הפוליטית? מדוע ירמיהו הנביא היה יכול להתייחס למציאות הפוליטית ואנחנו לא? האם ארץ ישראל של קוי שביתת הנשק היא ארץ ישראל או איזה נתח עלוב ומעליב שאיננו צריכים להסתפק בו? אולי גם בארץ ישראל המנדטורית איננו צריכים להסתפק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ננוח ולא נשקוט עד שנחזיק בשתי גדות החידקל, וישא"ק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל כבוש שומר על טעמו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת יש לעשות חביתה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד שתי גדות הסיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, לא כנה. ב. אגלה לך סוד קטן: אף אני, שאני ציוני, לאומי וימני מן המהדרין שבמהדרין, דאגתי לעצמי ולצאצאי לדרכון אירופאי. יום לאחר גירוש היהודים מגוש קטיף התייצבתי בשגרירות הרלבנטית והגשתי בקשה לאזרחות זרה. מדינת ישראל נמצאת בדרכה להפוך למדינת כל אזרחיה, וככזו אין לה כל יתרון מבחינתי כיהודי על כל מדינה אחרת שאינה מדינה יהודית. נהפוך הוא - אף מדינה אחרת לא היתה מעיזה לבצע טיהור אתני ביהודיה כפי שעשתה זאת מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי התכוונת: "אף מדינה יהודית אחרת לא היתה מעיזה לבצע טיהור אתני ביהודיה כפי שעשתה זאת מדינת ישראל.". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל נמצאת בדרכה להפוך למדינת יהודה, ואתה לא עמדת בנסיון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |