 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר בבקשה לקבל הסבר למונח "הסבר לשיר"? ברכות על המדור החדש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במבון הפשוט ביותר. הסבר. לא ממש הבנתי מי נגד מי שם. מה העניין. אין כאן ציניות. רק שאלת תם. אלא אם כן הטענה שלך היא פוסט מודרניסטית, טענה האומרת ששיר הוא איך שכל אחד מפרש, ואז אין אפשרות להסביר שיר למישהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא טענה פוסט-מודרניסטית, אלא טענה אומנותית בסיסית ועתיקת יומין. אם נוח לך יותר לקטלג אותה ככה, ואז להתעלם ממנה כתוצאה מהקיטלוג הזה באופן מיידי (וזו דווקא כן טענה שנוטה לכיוונים פוסט-מודרניסטיים, אגב) - שיבושם לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלמות מאביניון של פיקאסו. מה שנחשב לפריצת דרך. היו שהדגישו את שנאתו של פיקאסו לנשים. זונות מברצלונה ניסיון למרוד באביו ובאימו המסכות כטוטם מרד מודרני בפוזיטיביזם של המאה ה19 - ולכן קומפוזיציה לא ריאליסטית. אפשר גם לטעון שהיה חרא של צייר. כל אלה הסברים ופירושים(ויש עוד אני מניח, אלה רק מה שאני זוכר) ליצירה. זה מה שביקשתי. ביאור היציאה. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את כל זה. לדעתי, קודם כל יש לשקול מה הייתה התגובה הרגשית שלך למקרא השיר (הנאה אסתטית). אח''כ לנתח אותו למרכיביו השונים ולהשיג הנאה אינטלקטואלית, שלא אתכחש - עולה לעיתים בהרבה על הרמה האסתטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב תגובתי הרגשית - דחיה מסויימת. תחושת מיאוס וחוסר חשק לקרוא מילים הנחשבות עד כדי בעיני כותבם, עד שהוא טורח להביאם בפני קוראיו בניקוד. הרגשה ששוב אני הולך לקרוא מילים נהירות אך בשילוב לא ברור לחלוטין. הרגשה של חוסר הערכה לשירה מודרנית. זאת הרגשה כללית בנוגע לשירה. ונקודתית לשיר זה. עכשיו ניתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ניקוד זה בעיניך התנשאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוג של חשיבות עצמית מוגזמת. אני חושב. מה עם הניתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מעט (התחייבתי לזה, אגב?). בכל מקרה, איך שימוש בכלי טכני (ארכאי מעט, אני מסכים), שתכליתו היא ביאור והבהרת המילים והאופן בו יש להגותן נחשב כ"חשיבות עצמית מוזגמת"? זה אפילו לא אמצעי ספרותי, זה כלי לשוני ריק מכל תוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פוליטיקאי המדבר על עצמו בגוף שלישי משתמש בכלי לשוני. אין זה אומר ששימוש בכלי זה לא מעיד על חשיבות עצמית. סיפורים קצרים לא כותבים בעזרת ניקוד. אז למה שירה? השפה העברית נכתבת ללא ניקוד, גם כי סומכים על הקוראים המיומנים שידעו להבין. ניקוד, כמוה כאמירה, תראו אותי, כל מילה כאן חשובה. שלא חס וחלילה תטעו לי כאן במשהו. אני הרי רב אומן של המילה הנכתבת. לא התחייבת, לכן לא איימתי עליך בהליך משפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגייה מסוימת של מילה זו או אחרת יכולה להשפיע בצורה ניכרת על התרשמות משיר, שכן בשירה, בניגוד לסיפור קצר, חשובה, מן הסתם, גם צורת העברת התוכן, ולא רק התוכן עצמו. מכיוון שיש מלים שנכתבות בצורה זהה ללא ניקוד, יש לנקד מילים אילו. אולי יש מי שרואה בניקודן של רק חלק מהמלים, פגם אסתטי, ולכן מעדיף לנקד את הטקסט כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טעות בהגיית מילה מסויימת בסיפור קצר, יכולה לפגום בהבנת הסיפור ובהנאה ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, אבל לרוב שירים בנויים באופן אסוציאטיבי הרבה יותר מסיפורים קצרים, ולכן קשה הרבה יותר להבין את המשמעות מההקשר בלבד (וזה מבלי להזכיר עניינים קריטיים כמשקל והטעמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאתה קורא 'אופן אסוציאטיבי', אני קורא אסופת מילים. אם תוכל להאיר את עיני, לפחות במקרה של השיר הזה. כי באמת שלא הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם האייל ידוע באופטופיקיותו, ואמנם אין מאושר ממני למקרא תת דיון סוער בשאלה האם אכן בולע עוגיפלצת את עוגיותיו, אבל 20 וכמה תגובות לשיר ואף לא תגובה אחת שעוסקת בתוכנו (למעט תהייתו הנואשת של אסף שרעבי), זה קצת מוגזם, לא? לכן, להלן פרושי לשיר. (גילוי נאות: לכותב שורות אלו אין ולו מושג ירוק בשירה, וכן בעוד מגוון רחב ואין סופי של תחומים נוספים). השיר אם כן עוסק בגעגועיה של הדוברת בו, אל אימה שנפטרה. הבית הראשון, וכך גם השיר, נפתח בציטוט ממשפט שנהגה לומר אימה של הדוברת. לאם היו סימנים "משלה" שאיפשרו לה להעיד על חילופי העונות, אבל כעת כשהאם כבר איננה, האם עדין ישנה דרך לקבוע כי העונות אכן מתחלפות? אולי הדוברת מנסה לרמוז שכעת, משהאם כבר איננה, אין בכך עוד חשיבות. כעת הכל טפל. ואולי דווקא מן הכותרת, שכאילו מהווה ניכוס של הבת למשפטה של האם, ניתן ללמוד כי כעת, גם היא כבר יכולה להעיד על העונות המתחלפות בעצמה. אין היא זקוקה, או אפילו לו רצתה בכך, אין היא יכולה עוד להיתלות באימה. "אילו התהלכתי יחפה בחדר, דרכתי על סהרון לבן שחמק ממבטך כשגזרת ציפורניים" רוצה לומר: מצחיק איך פעם הייתי מרשה לעצמי "להתפנק", או לטעון שכואב לי, או בכלל לחשוב שאני יודעת מה זה כאב, כשהדברים ש"הכאיבו" לי היו זוטות, שיירי ציפורנים. כעת כשאני כבר יודעת מהו הכאב האמיתי, כאב האובדן, אני מבינה עד כמה זה היה מגוחך. הבית השני עוסק עדיין בזכרונות מהעבר, אך כעת מדובר בזכרון ספציפי יותר. "אני אהבתי להסתכל בך מסוככת על שערותיך שהחלו להכסיף מפני מחטי האורן שנשרו". נדמה כי בתיאור זה מרמזת הדוברת ליחסה של האם, ואולי גם שלה עצמה, כלפי זקנתה הממשמשת ובאה של האם. האם עדין מסוככת ושומרת על שערותיה למרות שהן כבר מתחילות להכסיף, כלומר היא אינה עושה לעצמה הנחות, אפילו שמראה כבר אינו כתמול שלשום. היא לא משתמשת בזיקנתה כתירוץ להזנחה עצמית. אולי יש כאן מין חזון של הבת לאיך הייתה האם מזדקנת בהדר ובכבוד. כעת כל זה כבר אינו חשוב. האם כבר לעולם לא תזדקן. הבית השלישי מתייחס למצב כיום. כבשירים אחרים המתייחסים לאובדן ("החיטה צומחת שוב"), ניתן להרגיש כי בעיני הדוברת יש מעין ניגוד, כמעט אירוניה, בכך שלמרות שהאם כבר אינה עדין העונות מתחלפות להן, כרגיל, כאילו לא קרה דבר מעולם. כעת ניתן רק לנחש או להעריך, מה הייתה אומרת האם על כל ההתרחשויות האקטואליות. אלו אשר התרחשו וממשיכות להתרחש גם לאחר מותה. אולי אפשר אפילו לראות זאת בדמיון, כן, לרגע אחד הדוברת ממש יכולה לראות את אימה כאילו היא ממש כאן, והדמיון הוא חיי ומוחשי, כמו הגנים השטופים, כמו המים החיים, והנה אימה ממש כאן לצידה, כאילו לא הלכה מעולם. רקבון פירות האזדרכת, מזכיר לה את הנורא מכל אשר אכן ארע, ומחזיר אותה באחת אל קרקע המציאות הקשה והאכזרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין להתהדר בבורות, אבל גם אני לא מבין בשירה, וכנראה שהרבה פחות מהאייל האלמוני למעלה. הפירוש מצא חן בעיני, והפך את השיר ליפה יותר בעיני. בקריאה של השיר לפני מתן ההסבר, לא הצלחתי למצוא בו את התוכן שמפורט למעלה. דווקא השגיאות הדקדוקיות, אם בכלל ישנן כאלה, ואני מסתמך רק על טענות מסויימות למטה, הופכות אותו למוחשי (בהעדר מילה יותר מתאימה) יותר. מעניין יהיה לשאול את הכותבת מהו הפירוש שלה לשיר, בהנחה שהיא לא האייל האלמוני למעלה. אני מסוגל להבין שבקשת הפרשנות מהווה מעין נטילת עוקץ מהשיר, אבל לפחות לחסרי ניסיון היא חשובה מאוד, ולו כדי לתת להם "סיור מודרך" שבעקבותיו יוכלו להתמצא בנבכי שירים אחרים - זו דווקא מטרה נעלה, אני חושב, ויפה אם תהפוך למסורת באייל הקורא. עוד נקודה שאודה על התייחסות לה: שמתי לב שהפרשנות מעוגנת בשירה אחרת, או במבנים מקובלים פחות או יותר, משהו כמו (והנה אני מסגיר את מקור כל הידע שלי בשירה) שירת ימי הביניים, שנכתבה על פי דפוסים נוקשים. האם ניתן להצביע על מבנים כאלה שמשמשים באופן נרחב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשכח מזה שהכותבת תבוא לכאן ותשתתף בדיון, או ר"ל תתן את הזווית שלה למה שהיא קוראת שיר. למה לה? פירות האיזדרכת נשמע לה אחלה בשעה שישבה בשירותים וכתבה את זה. אז שהיא תגיע לכאן ותדבר על המרקיבים כסימבול למציאות הכואבת? נו באמת. אולי היא תחכה עד שעוד כמה אנשים יעלו השערות ואז תבחר את הכי מתאימה לה. כך שהיא תצא כלה (kela) מכל העניין. מה שכן, זה שהיא לא תשתתף בדיון, זה לא אומר שהיא לא קוראת את זה. (מציצה דנה'לה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איך מנקדים את זה ככה שיורגש ההבדל, אבל אולי ישנה אי הבנה מסויימת, בין הדבר שאליו התכוון אסף שרעבי, לבין מה שחשבת שהוא התכוון אליו (אולי צריך להתחיל לתת כאן פרשנות גם לתגובות?). ואולי זה רק אני. המממ... במחשבה שניה כנראה שזה באמת רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את תגובתו האחרונה (39430) של אסף שרעבי, והבנתי מהי אי-ההבנה שחשבת שאולי גרמה לי להתייחס לתגובתו כ"גסות-רוח". מסתבר שאי-הבנה לא היתה פה - הבנתי שהכותב מתכוון להצצה (למעשה, הפרשנות המאוחרת שלך כלל לא עלתה בדעתי באותה עת). הפנייה לדנה גולדברג (יש קשר ללאה?) כ"דנה'לה", ההנחה המופרכת שהשיר נכתב דווקא "בשירותים", ובכלל - הבחירה להגיב לשיר ע"י התייחסות אישית לכותבת תוך ציור תמונה שכל קשר בינה ובין המציאות הוא מקרי - נראו לי כגסות-רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ פטל יקר, שירים יכולים להיכתב בשרותים. אני וכל אחד מאיתנו מבלים בחדרון מספר פעמים ביום (במקרה הטוב), וההשתנה, שהיא פעילות משחררת ונעימה על פי רוב, עשויה להעלות בראשו של כל אדם משפט או שניים.. אם יש עט בשרותים או לחלופין באחד הכיסים, אפשר לכתוב אותם בפנקס, או לחלופין על פיסת נייר טואלט. איני צינית. רק משתשעת באפשרות שהעלה אסף שרעבי, המקובלת עלי. כמו כן, אני סבורה שלכל אדם הכותב שיר, יחס כלשהו, 'רגש' או תפישה, הקשורים בו ובדברים הכתובים בו. איני חושבת שעל החוויות המתוארות בשיר להיות 'אותנטיות' או תואמות מציאות 1:1. גם כתיבה "אדישה", על נושא "שאין למשורר רגשות כלפיו", תחבוק נימה, טון, גוון שיצביע על יחסו ואופן ראייתו של הכותב את הדברים, ולמעשה על פיסה מתפישת עולמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל, כמנהגי לפעמים, מהסוף: אני מסכים לגמרי שאין הכרח שהחוויה המתוארת בשיר תהיה "אותנטית". אבל בניגוד אליך, אני לא חושב שיש הכרח שלמי שכותב שיר (או משרבט על מפית, או מסדר פרחים באגרטל, או שורק במקלחת) יהיה יחס מסוג "רגש" או "תפישה" הקשורים ביצירתו. אפשר לכתוב שירים בשירותים. הקביעה הלא-מבוססת ששיר נכתב שם, בצירוף קביעות בלתי-מבוססות ולכאורה בלתי-מחמיאות על הכותבת נראו לי כגסות-רוח (מושג שהוא בעיקרו תלוי-תרבות, הרגלים ואישיות-למי-שיש), כמו גם ההחלטה החד-צדדית לפנות לזר מוחלט בכינוי-חיבה-לכאורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על כך שהיעדר מפיק ב-ה' גרם לשגיאת כתיב במאמר מפרי עטי שפורסם פעם באייל. החלטתי לא להעמיד את המערכת על טעותה, משום שהנחתי שאם העורך לא הבין, חזקה על רוב הגולשים שגם הם יטעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לא פעם נזקקתי לסימן ניקוד בכתיבת תגובה שלי, ובלית ניקוד נאלצתי להחליף את המלה בה רציתי במלה אחרת, שלא ניתן לקרוא בשתי דרכים העלולות להתבלבל. העברית, אפילו בכתיב מלא, אינה מסוגלת להביע בכתב ניואנסים הדרושים עד מאוד בשירה, ולעתים אף בפרוזה. כבר ראינו, אפילו באייל, אנשים שהרחיקו לכת עד כדי שילוב אותiות ניקuד לועזיות בכתיבתם (ירדן ניר זכור לי, ספציפית), כתחליף לסימני ניקוד. מצד שני, למי שנהנה ממה שמכונה "עברית לוגית", יש יְכוֹלֶת ניקוד, אך קוראיו מחוסרי העברית הלוגית יסבלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד זכורה תגובתי לסיפור כי ד"ר ביבי קננגיסר, בהיותה סטודנטית, כדי לא להתעלל בכלבים העדיפה לערוך אימונים על גופה. (איך אפשר לנקד *חוסר* דגש - או מפיק, במקרה זה?). אגב, כיום מרבית קוראי האייל (מעל 90%) נהנים מיתרונות העברית הלוגית. ובכל זאת, כדאי שלא להתעלם מהנותרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר דגש? בקו אופקי מעל האות. אני לא יודע אם זה עובד גם על מפּיקים. ומכל מקום, זה לא ניתן ליישום אפילו בחלונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובד גם על מפיקים. לדוגמה ראה בתאג' ''תורה קדומה'', בהגהת הרב יואב פנחס הלוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפה (בפ' רפוייה). למשתמשי מק קל למדי להקליד אותו, אבל אז זה יתקבל כזבל לקוראים אחרים באייל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלויודא אם "הסבר" היא המילהלה הנכונהנהנה, אבל הנה, סוףסופ, אfשר לשאול, את נציגת משוררי הstage.co.il, למה, למה היא חושבת שלשיר שלה יש מקום , בין שאר אלפי המשוררים שכותבים בדיוק כמוה. סתם דוגמא, לסגור שיר עם "מרקיבים פירות האזדרכת" זה טריק עלוב. אבל אי אפשר להאשים אותה, ככה כולם כותבים. וגם "להכסיף מפני" זה לא בדיוק. די די די די די די די (אני מתאר לעצמי שדג אנונימי די משתינים על במה חדשה, אני לא רואה הבדל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איפה בדיוק הבעיה שלך: אתה לא אוהב שירה? אתה לא אוהב שירה מודרנית? אתה לא אוהב שירה צעירה (משוררי הstage.co.il)? אתה לא אוהב את השיר של דנה גולדברג? אתה לא בחרו לשים באייל שיר אחד מתוך אלפי שירים שנראים לך בדיוק אותו דבר? מעניין אותי לדעת. תבהיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה הלפני-אחרונה בהודעה הקודמת אמורה היתה להיות: מעצבן אותך שבחרו לשים באייל וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לקרוא שירה שאהבתי ויצא לי גם לעבור על מספר גליונות של דג אנונימי. מהו המכניזם של כתיבת שירה מודרנית בימינו? למה כל האנשים האלה כותבים שירה? נניח שהפירוש למעלה הוא גם הפירוש של ד.ג., ונשאל: למה אנחנו מתעניינים בשיר הזה? הרעיון של "שירה מודרנית", או יותר נכון שירת במחדשדגנונימי, הוא העברת מסר רגשי פשוט על ידי אסוציאציות: פירות מרקיבים-->מוות עונות מתלחפות-->זמן עבודה-->יוםיום בנאלי או תיאורים תמוהים, כביכול אימפרסיוניסטים: ימים אלה נוטים בקצותיהם לגוון כחלחל ושאר ירקות. להכסיף מפני מחטי האורן שנשרו ותמיד כל הכבודה הזאת חגה סביב נושא כבד - מוות - ומחטטת מולך ברגשות הדובר. אני את חלק מהגיליונות האחרונים של דגנונימי כבר קראתי, אני מבטיח לך שאם תצליח לעבור על גיליון או שניים תראה את אותו הדבר. חברי המערכת לא משכו ידם מהעט, ובבמה חדשה ובמקומות אחרים מופיעים הרבה דברים שלהם. מפתיע אותי שאנשים שיש להם יכולת גבוהה בנושא, ומקוריות, מה שחסר לגמרי בשיר הזה, בחרו להתחיל את המדור עם משהו שיצא מסרט נע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה, למשל, אני מסכים למדי. ואוסיף ואומר שלא רק שהדימויים הם לרוב נדושים ושחוקים לעייפה (מתחום הטבע, עונות השנה, וכו', לתחום הרגשות האנושיים), ולא נראים כאילו הם מגיעים באיזו התרסה ניאו-רומנטית, אלא סתם בקשר ישיר ובלתי-נפרד עם שירה טרום מלחמות העולם, אלא שהם גם מציגים רגשות וסיטואציות שהם אולי עוצמתיים במידה כלשהי, אבל הם בנאליים לגמרי. השיר הזה השאיר אותי אדיש = נכשל בפן האסטתי/רגשי, למרות שהוא עוסק בנושאים "כבדים". אגב, בקריאה שנייה ניסיתי לקרוא את השיר מתוך נקודת מבט הומואירוטית, והוא נהיה מעניין הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. אני קראתי את זה מההתחלה כשיר הומוארוטי. מאוד הפתיעה אותי הפרשנות לעיל בנוגע ליחסי בת-אם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששתי הפרשנויות יכולות להשלים זו את זו, במקרים מסוימים. כמיהה נשית לדמות האם יכולה להתפרש ככמיהה הומוארוטית, שהייתה אדיפלית במקור ועברה שינוי לנקודת מבט של משיכה מינית אלטרנטיבית (ובעיקר, הומוסקסואליות מוכחשת), ואף לרצון בהרג אב, במקרים קיצוניים. התחושה שלי היא שאלמנט זה חזק למדי בתנועה הניאו-פאגאנית של ''התחברות לאדמה ולאם הגדולה'', עליה דובר בהקשר לספרה של טלה בר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיגד "אני לא אוהב אף שיר מדגנונימי" עשוי להעיד על סוגשל טעם מסויים של אומרו. אבל לא זה מה שאמרת. ההיגד "כל השירים בדגנונימי הם אותו דבר" הוא בעייתי הרבה יותר. למשל, קשה לראות קשר בין שירה של ד.ג. לשירו של אשר בן מגיליון 5 (http://www.anonymous-fish.com/issue5/page16.html). הבדלי הסגנונות ביניהם (אני לא שופט כאן איכות) תהומיים. אבל אפילו זה לא היה מה שאמרת. ההיגד שלך היה "כל השירים בדגנונימי ובבמחדשה הם אותו דבר", והוא כבר מגוחך לגמרי. תשווה את שני השירים הנ"ל לשירו של איתן חסיד שפורסם בבמה לפני דקות מספר (http://stage.co.il/Stories/55506) ותבין. אולי חוסר החיבה שאתה רוחש לרעיון של משוררים צעירים באשר הם גורם לך לחשוב ש"כולם אותו הדבר"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דוגמא מעניינת בחרת. להבדיל, אפשר גם להשוות לשלי: (דובי קננגיסר. פרסומת עצמית חסרת בושה. 2001) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, לא כל השירים בבמה חדשה ובדג אנונימי זהים. עדיין, רובם עובדים עם אותם כללים. דווקא שני השירים שנתת אכן די שונים: השיר למעלה נראה לי כאקהביציוניזם משעמם, השיר בלינק הראשון שנתת היה חביב, אם כי היה סתם אוננות מילולית (בניגוד לזיון שכל), זה שבלינק השני לא הרשים אותי. אז? וכשכתבתי על חברי המערכת, התכוונתי לחברי מערכת האייל, ואני ממליץ לקפוץ ולבקר בדף של קננגיסר, אבל לא בשני השירים שהוא הציג כאן (אולי בתגובות של השני) אלא בשיר (?) "הייתי רוצה להיות כמו", שהוא די מרענן. אין לי חוסר חיבה למשוררים צעירים. כמה מחברי הטובים וכו'. אבל אני חושב שחלק גדול מהם מציית לאותן קונוונציות או עדיף לומר טכניקות פשוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לקבל פירוט באשר לאותן טכניקות פשוטות. ראשית אודה לך אם תוכל להסביר מהן אותן הטכניקות המקובלות על מרבית הכותבים אליהם התייחסת. שנית, אשמח אם תוכל להדגים את השימוש הנ"ל בכתוב, רצוי מתוך השירים שפורסמו בדג(?), אשר בהיותו בימה מסוננת לשירה, הרי שהוא מפעיל אבחנה איכותית, בכפוף לטעמם והבנתם של העורכים, כמובן. זאת בעיקר על מנת שאוכל אני ויוכלו הקוראים האחרים, להתייחס ברצינות הראויה לקביעתך הנחרצת. בתודה, עודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז את השיר של אשר בן הוצאת מקטגוריית השירים ש"מצייתים לאותן טכניקות פשוטות". אני מניח שהכנסת אותו לקטגורייה אחרת: "שירים שמצייתים לטכניקות פשוטות אחרות". אני שמח שהוצאתי ממך הודאה שלא כל השירים בדג זהים, כי בעיני זה פתח להתקדמות נוספת. אני חושב שאם תבדוק שוב תגלה שם שירים רבים שהם (כמו שירו של אשר בן, שהוא רק דוגמא אחת שבחרתי) רחוקים למדי משירה של דנה גולדברג - הן מבחינת הסגנון והן מבחינת הנושאים. מן הסתם עדיין לא תאהב את שתקרא (עניין של טעם), אבל מהסטיגמה של "אלפי המשוררים שכותבים בדיוק כמוה" תשתחרר. גם אם כולם כותבים רע, לא כולם כותבים אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רבים ורעים כותבים שירה (ולמען האמת, גם פרוזה - ר' "אפקט אתגר קרת") בצורה זהה או כמעט זהה. במובן הזה, "במה חדשה" הוא מנגנון שמזין את עצמו: "אם יש לי במה, כנראה שסומכים עלי לכתוב". כיוון שרוב מוחלט כמעט של תושבי "במה חדשה" אינם יודעים לכתוב וכותבים בכל זאת, הדבר גורם להתגבשות סגנון אחיד של איכות ירודה, לו נכנעים כותבים חדשים בחוסר מודעות. בזמנו, כשעבדכם צרף את שמו לרשימת הכותבים החדשים ב"במה חדשה", עשה זאת מתוך פליאה על המקום הנהדר המציע לו קישור עם הטקסט "תביא משהו", וראה בכך אפשרות לביקורת בונה והדדית היכול להביא לשיפור סגנון הכתיבה שלו. כיום, משהתבהרה הסטטיסטיקה וגילתה כי הביקורת הבונה לוקחת ככלל את צורת ה"ואוו מדהים אתה כותב נורה יפה" (שגיאת הכתיב מכוונת) נותר לו רק לחפש את אותם מעטים המסתכלים על הבמה בעין דומה לשלו. מה יופתע אם כן עבדכם כשיגלה שם שמות אותם למד להעריך בהקשרים אחרים, איכותיים יותר: נראה כי אינו היחיד הרואה ב"במה חדשה" כלי לביטוי אמנותי אמיתי. למעשה, המחפש הסבלן יוכל למצוא פנינים בינות לזבל בשיעור גבוה בהרבה משציפה. כיוון שאני חורג ללא אבחנה מהנושא, ולא מוצא נקודה אליה אני חותר, הרשו לי רק להמליץ: אני מאמין כי מאמר רציני בנושא "כתיבה מודרנית" או "יצירה ישראלית" או אולי "במות חדשות: האינטרנט ככלי מדכא תרבות" יתאים מאוד לאייל. אם הנושא כוסה כבר, אשמח לקבל קישור; אם לאו, הרי משהו צריך להעשות בענין. הערות: 1 השימוש בגוף שלישי בחלקה הראשון של התגובה אינו מהווה כלי ביטוי המצביע על חשיבות עצמית מופרזת. 2 למרות הערה 1, ניתן ורצוי לראות בתגובה זו פרסומת עצמית חסרת בושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו מעוניין לכתוב על כתיבה מודרנית או יצירה ישראלית, נשמח. "האינטרנט ככלי מדכא תרבות" לא כל כך. לאייל יש מסורת ארוכה של התעלמות מהמדיום עליו הוא מתבסס. (אפילו יש לנו סיבה). "משהו צריך להעשות בעניין", בד"כ משמעותו "אני צריך לעשות משהו בעניין, אבל אני מתעצל, אז אולי מישהו אחר יסכים". אני ממליץ לא להתעצל ולנסות לנסח משהו בעצמך. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק - בדרך כלל זו המשמעות. במקרה זה, לעומת זאת, הדבר אינו נכון. גם אם היתה לי האפשרות לכתוב מאמר שכזה - ואין לי, בהיותי רכוש צה''ל משולל יציאות הביתה - הרי שיכולת הכתיבה שלי, בעיקר בסגנון הזה, מוגבלת למדי. אני חש צעיר מדי (לאו דווקא פיסית) מכדי לכתוב משהו ברמה מספקת, אך בכל זאת אשמח לקרוא מאמר בעניין מאת מישהו המוכשר לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהי אותה סיבה מדוברת להתעלמות מהרשת באייל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין להתעלמות זו הצדקה, לדעתי, וכבר קרה שמאמר שלי (שלי!) נפסל בשל היותו עוסק באינטרנט. אבל התירוץ נמצא במאמר הראשון שפתח את יומו של האייל: דיון 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה היסטורית משהו. כשנוצר האייל, היו המון מגזינים ברשת שעסקו בתרבות הרשת, ואפס מגזינים שעסקו בעולם החיצון. אנחנו החלטנו לעסוק רק בעולם החיצון. גם היום יש מספיק מקומות שישמחו לפרסם מאמר על תרבות הרשת. אנחנו מעדיפים להתמקד בתחומים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שהוא לא שיר. הוא בקושי קטע. למעשה, הוא נכתב כפתיח עבור ערב במה שבו הקראתי את הסיפור ''הוא והיא'' (על פי שירו של ערן צור). אין לו כל יומרה ספרותית. לא שלשירים שלי כן יש יומרה כזו, אבל זה לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ''מפני'' מתיחסת לפועל ''מסוככת'', ולא ל''להכסיף''. מלבד זה, אין כל קשר ביני לבין האתר ''במה חדשה''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |