 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי על הפרדוקס של שרדינגר, ואני לא מצליח להבין מה הבעיה. אז עד שפותחים את הקופסא, לא יודעים אם החתול חי או מת. לפעמים, עד שאני פותח את החדר שלי, גם אני לא יודע אם אמא סידרה לי אותו כשלא הייתי, או שאני שוב אמצא את הסוודר מתחת לכסא. אז גם לי יש פרדוקס? מה כל כך מיוחד בסיפור הזה? אם אפשר, להסביר במלים קטנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה שלא ניתן לדעת אם הוא חי או מת, אלא שלכאורה הוא לא חי ולא מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן נכון - או שהוא חי ואנחנו לא יודעים, או שהוא מת ואנחנו לא יודעים (בדיוק כמו שאני לא יודע אם סידרו לי את החדר). בשביל מה צריך להמציא אפשרות שלישית? אולי זה לא יצא מספיק ברור. יש הרבה דברים שלא יודעים עד שבודקים. הכי טוב - זרקתי מטבע ותפסתי בלי להסתכל. יצא לי עץ או פלי? "לכאורה הוא לא עץ ולא פלי" (שזה פרדוקס), או שאת זה אומרים רק כשיש קוונטים בסביבה? גם פתרתי את הפרדוקס של שרדינגר: שיעשו חורים בקופסה. (זה בצחוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אומרים רק כשיש קוונטים בסביבה. קראת את החלק הראשון בסדרה? אתה אמור לצאת משם עם התובנה שקשה לומר "האלקטרון יצא מהמקור עם ספין מעלה או מטה, וכשמדדנו גילינו איזה משניהם". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |