|
||||
|
||||
קשה ולא פשוט להתמודד עם שני השירים הלו. מובן עם זאת שהכותב מגיע מרקע דתי, שיש לו כעס על האל, ולעג מסוים על העולם החילוני. ובכן, פרה פרה: בראשית, כידוע לנו, הוא הספר הראשון בספר הספרים. ה"מאמרות" עליהן מדבר הכותב, מהן? הלא מדובר כאן, כנראה, על עשרת הדברות. אבל למה צריך את כל הקטע של האלימות ושל כריתת האצבעות? אוטלי החיתוך הוא מעין סירוס? אולי ישנה סמליות בחיתוך אצבעות כף הרגל דווקא, מעין אלגוריה לאיבוד העצמאות? יתכן. בבית השני הדובר מציג את עצמו כעין ישועי, איזה קתולי פנאט שמאמין שכדי להגאל יש לסבול ולכאוב. עד כאן השיר הראשון. ל"ו, שהם שלושים ותשע, צדיקים ירדו לעולם, כך כתוב באחד המדרשים. הדובר מחליף את הצדיקים במלקות. בתחילת השיר לועג הכותב לאנשים ההולכים לנערות הליווי שבתחנה המרכזית (בואך נווה שאנן). הניירות החתוכים (גם כאן יש חיתוך. האם זה קשור לברית המילה?) משמשים לניגוב, יסלח לי הקהל הקדוש, השפיך, מיץ הילדים. ובבית השני שוב מציב הדובר את עצמו וחשף עצמו. הוא מקיים מעין יחסים סאדומזוכיסטיים עם השכינה. ולא סתם הוא בחר בשם תואר זה ולא באדוני צבאות למשל. כנראה שהכותב מכיר המחקרים על הקבלה. ובכן, כאמור, כאן המלקות מחליפים את הצדיקים. עניין תמוה. השורה האחרונה עוסקת ב"לא תשחית זרעך לשווא". אמרו חכמים: לא עליך המלאכה לגמור (או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
"ל"ו, שהם שלושים ותשע"? |
|
||||
|
||||
ל"ו הם 36. הלכה לי התזה |
|
||||
|
||||
39 הם גימ"ל פעמים תפילת שלוש-עשרה. |
|
||||
|
||||
הוסף את השילוש הקדוש ל- 39, ופענחת לא רק את השיר אלא את החידות הגדולות כולן. |
|
||||
|
||||
מלקות, מלקות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%A7%D7%9... (ומי הראשון שיהפוך את זה לבדיחה על "מלכות"?) |
|
||||
|
||||
ארבעים חסר אחת זה הפשט. אנחנו מחפשים רבדים עם משמעויות נוספות. |
|
||||
|
||||
אפרופו חידות גדולות, אולי האיילים יידעו לומר מי עומד מאחורי ההזיה הנהדרת המוצגת כאן (פרסום עצמי)? |
|
||||
|
||||
הרב של פתח תקוה, לאחר הרעלת מלח. |
|
||||
|
||||
אני לא חזק במיוחד בניתוח שירים, אז לפחות אנסה לפרש כמה מהרמזים בשיר (שנראו לי מובנים מאליהם עד עכשיו). "מאמרות" מגיעים מן המשנה במסכת אבות, "בעשרה מאמרות נברא העולם". מדובר על "ויאמר ... יהי אור", "ויאמר ... יהי רקיע בתוך המים", וכן הלאה, מתחילת פרשת בראשית. כריתת האצבעות מגיעה מסיפורו של רבי אמנון ממגנצא שכתב את "ונתנה תוקף קדושת היום", המשובץ בתפילות הימים הנוראים. לאור הסיפור הזה צריך לקרוא גם את הבית השני. בשיר השני, שלושים ותשע המלקות הן "ארבעים יכנו לא יוסיף" (דברים כ"ה). יש שנוהגים לערוך הלקאה סמלית בערב יום כיפור, כחלק מתהליך החזרה בתשובה לפני היום הקדוש (לכפרות יש תפקיד דומה). בזמן ההלקאה קוראים שלוש פעמים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית" שיש בו 13 מלים. את הניירות החתוכים מכינים לשבת (אין חותכים נייר בשבת עצמה). (השתעשעתי לקרוא ש"כנראה שהכותב מכיר המחקרים על הקבלה". לא יותר סביר להניח ש"הכותב מכיר את הקבלה"?) |
|
||||
|
||||
"בעשרה מאמרות נברא העולם". בסיפור הבריאה בתורה מוזכרת המילה "ויאמר" (אלהים) 10 פעמים. ע"פ חלק מהפירושים אלו 10 הפעמים שבהן התערב הבורא בנעשה כששאר תהליך הבריאה הוא התפתחות טבעית של המאמרות הללו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |