 |
|
 |
||
|
||||
 |
בראיון במוסף "הארץ" השבוע¹, מסכם הפילוסוף הצרפתי-יהודי אלן פינקלקראוט את המהומות שהיו בצרפת בשבועות האחרונים. להלן ציטוטים נבחרים מן הראיון. היחס לחברה הפתוחה: למעשה כיום הנבחרת היא בלק-בלק-בלק, מה שמעורר גיחוך בכל אירופה... בכל אופן, הנבחרת הזאת נתפשת כסמל של חברה מולטי-אתנית פתוחה וכו'. הקהל באיצטדיון, צעירים ממוצא אלג'יראי, שרק בוז לכל אורך המשחק לנבחרת הזאת! גם למארסייז שרקו בוז, והמשחק הופסק כשהצעירים פרצו למגרש עם דגלי אלג'יריה. וישנן גם המלים של שירי הראפ. מלים מדאיגות מאוד. ממש קריאה למרד. אני חושב שיש אחד ששמו ד"ר R, ששר 'אני משתין על צרפת', 'אני משתין על דה גול' וכו'. אלה הצהרות אלימות מאוד של שנאה לצרפת. כל השנאה והאלימות האלה יוצאים עכשיו לפועל במהומות. לראות בהן תשובה לגזענות צרפתית, זה להיות עיוור לשנאה רחבה יותר: השנאה למערב, האשם בכל הפשעים. צרפת נחשפת לכך היום. זהותו הערכית: עם השנים הפך גם סמל ל"אינטלקטואל מעורב", כפי שעיצב אותו ז'אן-פול סארטר לאחר המלחמה: פילוסוף שאינו מתנזר מהשתתפות בחיים הפוליטיים, כותב בעיתונות, מתראיין, ומתגייס למען מטרות הומניטריות כמו עצירת הטיהור האתני בבוסניה או הטבח ברואנדה. הסכנה שמולה הוא מבקש להתייצב כיום, לנוכח המהומות, היא השנאה ההולכת וגוברת למערב, והחלחול שלה אל תוך מערכת החינוך בצרפת. טקטיקה: הם שולחים לשורה הראשונה של המאבק את הצעירים ביותר, אתם הרי מכירים את זה מישראל, שולחים קדימה את הצעירים ביותר כי אי אפשר להכניס אותם לכלא כשהם נעצרים. התערות: קחו לדוגמא את השפה. אתם אומרים שהם דור שלישי. אז למה הם מדברים צרפתית כמו שהם מדברים? זו צרפתית שחוטה. המבטא, המלים, התחביר. זה באשמת בית הספר? באשמת המורים? הבעייה הבסיסית: אנו עדים לרדיקליזציה איסלאמית שצריך להסביר אותה בכוליותה לפני שמגיעים למקרה הצרפתי. לתרבות, שבמקום להתמודד עם הבעיות שלה, מחפשת אשם חיצוני. קל יותר למצוא אשם חיצוני. זה לא המודל: השאלה איננה מה המודל הטוב ביותר של האינטגרציה אלא עצם האפשרות לעשות אינטגרציה לאנשים ששונאים אותך. על העבדות : היא החלה הרבה לפני המערב. למעשה, הייחוד של המערב בכל מה שקשור לעבדות הוא דווקא ביטולה. ביטול העבדות הוא עניין אירופאי ואמריקאי. את האמת הזאת על העבדות אסור ללמד עוד בבתי הספר. האיום שבאובדן הלאומיות: תמיד אמרתי שהחיים ייעשו בלתי אפשריים ליהודים בצרפת, כאשר הפרנקופוביה תנצח. חוסרים משלימים: הבושה היא ראשיתו של המוסר. אבל במקום לגרום להם להתבייש, נתנו להם לגיטימציה. הם 'מעניינים'. הם 'נדכאי האדמה'. דמיינו לרגע אחד שהם היו לבנים, כמו ברוסטוק בגרמניה, מיד היו אומרים: 'הפשיזם לא יעבור'. ערבי שמצית בית ספר, זה מרד. לבן - זה פשיזם. אני 'עיוור צבעים'. הרע הוא רע, לא חשוב איזה צבע יש לו. והרע הזה, עבור היהודי שאני, הוא לגמרי בלתי נסבל. שקר הסולידריות: קודם שמעתי ברדיו מישהו מתנגד להחלטה של שר הפנים סרקוזי לגרש את מי שאין לו אזרחות צרפתית ומשתתף במהומות ונעצר. ומה הוא אמר? שזה 'טיהור אתני'. אני נלחמתי בזמן המלחמה ביוגוסלוויה נגד הטיהור האתני של המוסלמים בבוסניה. אף ארגון מוסלמי צרפתי לא התייצב לצידנו, הם התעוררו רק כדי לתמוך בפלשתינאים. ולדבר עכשיו על 'טיהור אתני'? ה"אנטי גזענות": אני חושב שהרעיון הנדיב של 'המלחמה בגזענות' הופך לאט לאט לאידיאולוגיה שקרנית באופן מפלצתי. והאנטי-גזענות תהיה עבור המאה ה-21 מה שהקומוניזם היה עבור המאה ה- 20. מקור לאלימות. היום יהודים מותקפים בשם שיח אנטי-גזעני: גדר ההפרדה, 'הציונות היא גזענות'. השוואה ל68': במאי 1968 היתה תנועה תמימה לגמרי ביחס לזו העכשווית, והיתה אלימות מצד השוטרים. כאן זורקים בקבוקי מולוטב, יורים אש חיה. ולא היה אף מקרה של אלימות משטרתית (מאז הראיון נעצרו כבר שוטרים אחדים, בחשד לאלימות משטרתית, ד"מ(.. אין לזה תקדים. איך להשליט סדר? המעודדים: אבל כנראה שכבר מאוחר מדי לגרום להם להתבייש, מכיוון שברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים, או ברובם, מושיטים לפני המתפרעים מראה מייפה. הם אנשים 'מעניינים', מטפחים את הסבל שלהם ומבינים את הייאוש שלהם. פוסט-חינוך: שנה של רפורמות טיפשיות שינו את הנוף שלנו. בית הספר הרפובליקאי הוחלף ב'קהילה חינוכית', אופקית ולא אנכית, הקלו על תוכניות הלימוד, הרעש מבחוץ נכנס, החברה נכנסה לתוך בית הספר. זאת אומרת שמה שאנו רואים היום הוא דווקא את הכישלון של המודל הפוסט-רפובליקאי ה'נחמד'. אבל הבעיה של המודל הזה היא שהוא ניזון מהכישלונות שלו: כל פיאסקו הוא סיבה להיעשות קיצוני עוד יותר. בית הספר ייעשה עוד יותר 'נחמד'. כשבעצם, מול מה שאנחנו רואים, החומרה ודרישות-היתר הן המינימום של מה שאנחנו צריכים לבקש. אם לא, יהיו לנו בקרוב 'קורסים בפשיעה'. משבר הלאומיות: אנחנו חיים בחברה פוסט-לאומית, שבה עבור כולם המדינה היא רק תועלת, חברת ביטוח גדולה. זאת התפתחות חמורה מאוד. העתיד: הם יזכו לתמיכה ולעידוד לאלימות האנטי-רפובליקאית שלהם מהשיח הדוחה של הביקורת העצמית, על העבדות שלהם והקולוניזציה. זהו, זו לא תהיה חזרה אל השקט אלא אל האלימות השגרתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשוך המהומות, נותר רק להביע אכזבה ממידת הרצינות שבה בני אדם ופילוסופים בפרט, מתיחסים לאידיאולוגיות (בפרט לאלו שלהם עצמם). כשקראתי את המאמר, חשבתי בתחילה שזו פשוט בורות של הכותבים להתיחס לפינקלקראוט כפילוסוף יהודי בצרפת. למיטב הבנתי, הוא אחד הפילוסופים הבולטים בצרפת כולה ולא מתפקד כנציג הקהילה היהודית. אלא שבמהלך הראיון התברר שהאיצטלה הזו דוקא מתאימה לו. הוא מצטייר לי כפילוסוף בנעלי בית, שכמה כנופיות של שחורים הפריעו את מנוחת הצהריים שלו. כדי לא לכתוב מאמר בתוך תגובה אתיחס רק ל-2 מובאות שהבאת מתוכו. א. משבר הלאומיות: "אנחנו חיים בחברה פוסט-לאומית, שבה עבור כולם המדינה היא רק תועלת, חברת ביטוח גדולה. זאת התפתחות חמורה מאוד". מעבר לבילבול שבין מדינה ולאום שאינו יאה לפילוסוף, פינקלקראוט אינו מקורי במיוחד כאן. דבריו אינם אלא הדהוד של מה שנאמר ע"י הנשיא קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למענך. שאל מה אתה יכול לעשות למען המדינה". ואם אני לא טועה הרעיון הזה הובע לראשונה עוד ע"י הרומאים. לדעתי, נקודת הפתיחה לדיון זה, צריכה להיות העובדה שדברים אלו נאמרו במדינות שעושות לא מעט למען אזרחיהן וע"י אנשים שהמדינה עשתה לא מעט לטובתם האישית. הם לא נאמרו במאוריטניה או במצריים ולא ע"י גב' כנפו. הדברים האלו מבטאים איזושהי צביעות עמוקה ביותר במין האנושי. לחלופין, בלשון אולי פחות שיפוטית, אאמר שהם מאפיינים נטייה של בני אדם להאניש יחסים בין ועם גופים מדיניים וחברתיים. הם מזכירים לי תמיד פועלים מפוטרים הטוענים "נתנו את הדם שלנו למען המפעל". גם ישראלים שבילו 3 שנים בשוד וניצול האפסנייה של צה"ל נוטים להזכיר לנו את שרותם למען המדינה. לכל אלו המאמינים בדברים אלו, דרושה חזרה למקורות: רוסו, מונטיין, ג'פרסון, מקיאבלי. המדינה אכן אינה אלא חברת ביטוח גדולה. היא נועדה לשרת את טובתם של אזרחיה ולא להיפך. היא שואבת את כוחה מהסכמתם של אזרחיה ולא מזכויות אלוהיות, דתיות, לאומיות או כל מיסטיקה אחרת. העובדה שלא תמיד הן עושות זאת, אינה סותרת את מהותן. גם חברות ביטוח וקופות גמל לא תמיד משרתות את המבוטחים שלהן. הקשר בין השירותים שנותנת המדינה לאזרחיה, לבין מידת מסירותם לה, היא המיסטיקה היחידה שיש בעניין. כל מי שקרא מעט על מאורעות המלחמה העולמית הגדולה, אינו יכול אלא לתהות מול מידת ההקרבה שנדרשה מן האזרחים-חיילים של אירופה כדי להמשיך ולשרת מרצון את מלחמת החפירות הזועתית ואת מטחנות הבשר האנושי האדירות שיצרו גנרלים חסרי-אנושיות (פסלו של רב הטבחים, הפילדמרשל הייג ניצב עד היום לא הרחק מן הפרלמנט הבריטי ומשקיף מעל סוסו (אאל"ט) על יורשיהם של הצאן לטבח שלו). מסירות והקרבה זו עומדות בסתירה מזהירה לכשלונות החוזרים ונשנים של מדינות העולם השלישי, להקים צבאות לאומיים עמידים בפני מוראות שדה הקרב (ראה הצבא העירקי במלחמה האחרונה). במלה"ע ה-I נעשה נסיון ע"י בנות הברית, להחליף את החיילים האירופאיים בחפירות בגייסות קולוניאליים. הנסיון לא עלה יפה. אני תוהה עד כמה קשורה מסירות מדהימה זו, לעובדה שבדיוק בעשרות השנים שלפני המלחמה, נכנסו גרמניה, צרפת ואנגליה לעידן של חקיקה סוציאלית ופנסיונית שהפכה את המעמד הבינוני שלהן לרוב מוחלט של החברה. העידן שאחרי 1870 היה העידן של ביטוח הפנסיה של חוקי העבודה והאיגודים המקצועיים, הביטוח הלאומי וקצבאות האבטלה והמחלה (ולא עידן הקולוניאליזם כפי שצעירים רבים חושבים. זו היתה למעשה סוף תקופת הקולוניאליזם. נראה שרק הרווחים שזרמו מן הקולוניות וההגירה אליהן הם שאפשרו את התקופה הסוציאלית שקדמה למלחמה). תקופתינו, המכונה כאן הפוסט-לאומית, היא שלא במפתיע מבחינתי, גם התקופה של האכזבה הגדולה מן החזון לפיו בעתיד קרוב כלשהו יוכלו המדינה והחברה להבטיח באופן סופי את אושרם של אזרחיהן. ב. הם רוצים כסף ובחורות - "ומהם מושאי התשוקה שלהם? פשוט: כסף, מותגים, לפעמים בחורות. לכך בוודאי שלחברה שלנו יש אחריות. כי הם רוצים הכל מיד, ומה שהם רוצים זה רק את האידיאל של חברת הצריכה. זה מה שהם רואים בטלוויזיה". תמהני מה רצה אלן פינקלקראוט להגיד בכך. האם הוא רצה להגיד בכך שהשחורים והערבים שונים משאר העולם המתורבת בחוסר יכולתם לדחות סיפוקים מיידיים, או שמא רצה להגיד שהם בדיוק כמונו וכמו כל האחרים? הרי דבריו בעצם אומרים שהבעיה היא חברת הצריכה (שלא הוקמה ע"י ערבים ושחורים) ולא מהומות די שגרתיות בשכונות עוני. הרי בכך הוא סותר את התזה המרכזית שלו. מהומות אלו נבנות ע"י קבוצות קטנות של עבריינים המצליחות להשתלט על המרחב התקשורתי המוקדש לשכונות האלו ומתאפשרות ע"י תפיסות אולימפיות אויליות בנוגע לאכיפת החוק. הן אינן נובעות מן המנטליות או הדת של המהגרים. אולי ראוי שהימין החדש יכתוב את ההיסטוריה מחדש ויסביר כיצד האלימות והפשיעה של הלואר-איסט-סייד בניו-יורק בעצם נבעו מן הקתוליות של המהגרים האירים והאיטלקים ומן היהדות של המהגרים ממזרח אירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריכה מאוד את התייחסותך הרצינית לראיון שנשמע לי כבליל של דברי איוולת דוחים מפי אדם היסטרי שאיבד את עשתונותיו. נכון, הוא פילוסוף צרפתי מוערך למדי. נו, אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהמהומות פגעו אצלו בחלק הרבה יותר נמוך מהאינטלקט. נפילות כאלה אינן נדירות; ללא מעט פילוסופים יש חורים אפלים של התרחקות מהאנושיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תחושה שבמקרה הזה הנפילה הייתה צפויה ולא נבעה מהמהומות בלבד. כל הפילוסופים האלה מה''ימין החדש'' נראים לי דפוקים ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק זה, שמעתי גם שהוא אימפוטנט, נקרופיל, הומאופט וקלפטומן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והכי גרוע: הוא יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם פתיל זה היה נוטף פחות שנאה לפינקלקראוט אם היה הוא צרפתי-סלובני, צרפתי-בהוטני או אולי אף צרפתי-גלובלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שחלק גדול מן האמירות התמוהות בראיון נובעות גם מקוצר ההבנה של העיתונאים. בכל אופן פינקלקראוט, בשום אופן אינו משתייך לימין החדש אלא למחנה השמאל הצרפתי. הגישות האולימפיות שפינקלקראוט ביטא הן הניגוד של תפיסות הימין החדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הגישות האולימפיות שפינקלקראוט ביטא ...'' - כוונתי ביטא בעבר, לפני הראיון הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, תמיד נכון לנהוג זהירות מסוימת בראיון עיתונאי, ובפרט כשנערך בידי שני אנשים ובשפה זרה... אבל בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שנייה, יתכן שדוקא אפשר למצוא הסבר להתבטאויות התמוהות של פינקלקראוט. מהומות המהגרים הן מכה מתחת לחגורה לתפיסות האולימפיות שייצג פינקלקראוט בעבר. מתברר שאפילו בחברה ליברלית המקיימת שלטון חוק ומסורת של הסדרים לא-אלימים בין ארגונים אזרחיים, פורצת לפתע אלימות קבוצתית, שאין דרך לבלום אלא באלימות ממוסדת. בהנחה שהבוחר הצרפתי לא יקבל את הדרך המגוחכת והאנמית שנקט המשטר כלפי המתפרעים כפתרון קביל ומשביע רצון, יתברר שהתפיסות האולימפיות (פתרון סכסוכים ע''י חקיקה ומו''מ בלבד) יפשטו את הרגל גם בתוך ביתו השלוו של פינקלקראוט ולא רק בקוסובו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מעלה כאן לא מעט טענות אך מסכים בנקודה זו עם פינקלראוט , אז ניחא. כמובן, זה אחרי האשמתו במשהו – למשל בכך שהוא ענה על שאלת העיתונאי באופן לא מקורי. אבל זה מתחבר לרגשותיך המיוחדים כלפי אותו יהודי, סליחה, בן-דת-משה-בביתו-ואדם-בצאתו כפי שאלו באים לידי ביטוי בהקדמה. ב. לגבי הכסף והבחורות – את זה דווקא לא ציטטתי, משום שהוא לא הביע היטב היבט זה. הנקודה כאן היא שבאופן טבעי, בני תרבויות נחשלות מקדימים לצרוך את התפוקות החומריות של העולם החופשי, הרבה קודם לאימוץ הערכים והמנטליות שיצרו אותם – קרי: סקרנות, השכלה, חופש וסולידריות לאומית (לכל הפחות). בעולם הערבי (ובפרט בזה החופשי, בו אין הגמוניה ערבית – ישראל, אירופה, ארה"ב ואוסטרליה ) המצב קשה הרבה יותר שכן שם מדובר בנוסף גם ב*סירוב* לאמץ ערכים אלו. מדינות הנפט הן דוגמא נאה לכך. אך גם בנוגע לכלל המהגרים שם נראה לי שלצרפת יש בעייה מיוחדת - השמאל הצרפתי. נראה לי שבמדינה זו, אולי יותר מבכל חברה חופשית הקולטת מהגרים בני תרבויות לא חופשיות, זוכים המהגרים בתיווך האמנים והמשכילים שלהם הבאים במגע עם האינטיליגנציה הצרפתית, לעידוד "פוסט-קולוניאליסטי" - שבפועל הוא שנאת העולם החופשי והתבדלות מפני דורסנותו התרבותית/קפיטליסטית/פטריאכלית וכל שאר בון-טון השנאה הפוסט-הומניסטית של עשרות השנים האחרונות. אבל לא בדקתי עד כמה זה באמת שונה בצרפת יותר מאשר בגרמניה למשל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סולידריות לאומית, ככל סולידאריות, היא עניין הדדי. קשה מאוד להרגיש סולידאריות עם אנשים שאינם מגלים רגש כזה כלפיך. סקרנות? אפילו אצל הצרפתים אינני בטוחה כמה נשאר מזה היום. תפוקות חומריות ותרבות חומרית בכלל בולטות בשטח הרבה יותר מאלה הרוחניות. כשאתה רואה מכונית ברחוב, אתה רואה את המכונית, לא את המח שהגה אותה. הן גם הרבה יותר קלות לחיקוי - או לפחות כמושא תשוקה. כדי לקנות בגד משובח די שתאסוף די כסף בשבילו. כדי להיות מסוגל לדון בפוקו או שרדינגר אתה צריך לעשות דרך ארוכה מאוד של השכלה, שדורשת תשתית רחבה. קשה לספק אותה לעצמך. ואגב, מה שאמרת נכון במקרים רבים גם למהגרים מארצות דמוקרטיות ומפותחות. לפני שנים אחדות ראיינו בטלוויזיה בני ישראלים בחו"ל. כשאחד הילדים התבקש להסביר מדוע טוב לו יותר באמריקה, הוא אמר, "כאן הרבה יותר מעניין. יש על מה לדבר. למשל, לכל הילדים יש אופניים, ואפשר לדבר עליהם..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינקלראוט חוזר בו מן הטענות הגזעניות שהשתקפו מן הראיון שערך עימו "הארץ" ובן הוא צוטט כאילו אמר שהמהומות אינן תוצאה של הקיפוח בו נוהגת צרפת הגזענית במהגרים: "לא חלפו שעות מאז פרסום הדברים וארגוני השמאל בצרפת התחרו זה בזה כמעט בחירוף נפש מי יתבע ראשון את הפילוסוף היהודי, או יגיש נגדו תלונה במשטרה בגין הסתה לגזענות... אחרי שקיבל איומים על חייו, החליט הפילוסוף לחזור בתשובה. בעצה אחת עם שוחרי טובתו, יזם תיקון נפש בתחנת הרדיו "אירופה 1" ומעל דפי ה"לה מונד"."¹ מוטב מאוחר - כי אין מחילה לגזענות - כמו אותו ואן-גוך שהכפיש את אותה הקבוצה בדיוק בהאשמות שווא על יחסם לנשותיהם ולבנותיהם וכמו שני אלה, שתרגמו כתב פלסתר הבז לרגשותיהם של קורבנות הקולוניאליזם: "...אולי העובדה שפרופסור היגאראשי סיים לתרגם את ספרו של סלמן רושדי ‘פסוקי השטן’ מספר חודשים לפני מותו הביאה את האייאטולות להורות על רציחתו? נסיון רצח דומה נערך מספר ימים קודם לכן כנגד המתרגם האיטלקי…"² |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שקשה למספר אנשים להודות בדבר אחד: קיימת שנאה אמיתית כלפי האדם הלבן או כלפי "צרפתים". וזאת טענה מרכזית וחשובה של פינקלקראוט שאסור להתחמק ממנה. ולא רק מפילוסוף בנעלי בית. תשאלו אנשים שחיים בשכונות עם הרבה מהגרים מאפריקה וצפון אפריקה במדינות שונות באירופה. בנות בבריסל סיפרו לי שקורא לא מעט שבחורים ממוצא מרוקאי ניגש אליהן בצורה דומיננטית וכשהן מסרבות אותם אז הם אומרים שהן זונות. יש להן תחושה שבעיני הבחורים האלה מותר לזלזל בבחורה לבנה ואוי וואוי אם יעשה דבר כזה לבחורה מרוקאית. וסצינות כאלו לא קוראות בתדירות כו גבוהה עם גברים לבנים. האים מותר להכיר בעובדה כזאת או שזה "גזעני"? ואולי השנאה הזאת היא מקור של הכישלון של קבוצות מהגרים מסוימות להשתלב בחברות האירופאיות ולא תוצאה מכך? אגב למה קבוצות אחרות כן מצליחות? לסינים, לווייטנמים, ולפקיסטנים התיחסו כל כך בכבוד בצרפת ובאנגליה? איך אפשר שאסור להתמודד עם שאלות כאלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הדברים. אכן קיימת בעולם שנאה נרחבת ל"אדם הלבן". הרבה יותר מאשר בגלל הפגיעה הממשית שבהירי עור גרמו לקבוצות שאינן כאלה, מקור שנאה זה הוא דווקא: 1) תרבויות ששנאת האחר הן חלק יסודי שלהן - ללא כל קשר לאדם הלבן. 2) זרמים בתקשורת ובאקדמיה האירופיים ומשם גם לשאר העולם המערבי, המפיצים שנאה זו ודרכה גם את המשך העוני והדיכוי בעולם השלישי - ע"י השנאת העולם החופשי וחיזוק מוראלי של אויבי תנועות החופש בעולם השלישי באמצעות הצגת החופש, השגשוג הכלכלי, ההשכלה והשיוויון כניוון מדכא ונצלני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אפופידס, מאין שאבת את מסקנותיך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מהיכן שחשבת: מדובר בשילוב מנצח של תחושות בטן עם קולות מהראש (: לגופו של עניין: כתבתי על נושאים אלו רבות באייל הקורא. אם יש לך שאלה ספציפית, אנסה לענות או לפחות להפנות אותך למקומות בהם עסקתי בזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תסביר לי. אם שנאת האדם הלבן אינה קשורה להיטורית המגע שלהם עימו, אז מהו מקור השנאה? גנטי כמו שנאת הכלב לחתול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדקתי את נושא הגנטיקה, אך אני כן יודע את האופן בו תרבויות מסויימות התייחסו במאות השנים האחרונות לשונים מהם - הן לבני האדם השונים מהם והן לחוכמות זרות. הבעייה רק מוחמרת ע"י הצגת האלטרנטיבה - החופש, ההשכלה והסקרנות כשוות ערך לתרבותם האותנטית- במקרה הטוב והנדיר, וכגרועה מהן במקרה הנפוץ יותר. בכך, מרחיקים דווקא החוגים האוניבסליסטים 1 במערב אינטלקטואלים בחברות נחשלות מפעולה נחושה כנגד אותם האלמנטים בתרבותם שקיבעו את מצב עמיהם, ואף גורמים להם לייצר אידאולוגיות מיסכנות + שנאת המערב => שנאת הדמוקרטיה ה"מערבית" ואף נותנים טיעונים בידי השמרנים באותן החברות. כלומר, מקור השנאה הוא מסורות של שלילת האחר, ומי יותר אחר מן האדם הלבן הנבדל בצבעו, בטכנולוגיה שלו, בחופש של נשותיו ובעוד אלמנטים המאחדים תרבויות אלו. עצם קיומו של האדם הלבן נתפס כאיום 2 - אין צורך במפגש אמיתי עימו. דמותו הנשקפת מן הטלוויזיה והדמוניזציה לה הוא זוכה מידי השמרנים באותן החברות, הם שעושים את העבודה. אני חושב שתוכל למצוא בלי בעייה דוגמאות לשנאת האדם הלבן שאינה נובעת מן המפגש עימו. הגורם הנוסף הוא, כאמור, השנאת המערב ע"י מה שאני קורא "פוסט-הומניסטים", העסוקים בשנאה ואשמה במסווה של רצון טוב. -------------------------------------------------------------- 1 הרי לאלו הלאומיים בד"כ כלל לא איכפת ולא הם השואפים לקשר מפרה עם תרבות האחר. 2 הייתי משתמש כאן ב"מאיים על מוקדי הכח המסורתיים" כדי לדבר בשפה שלך, אלא שאני חושב הסתכלות על חברות אנושיות דרך נושא מוקדי הכח או הרכוש או "הבעלות על משאבי ידע" (הטרנד הבא בתחום האשמה), מחמיצה הרבה. זה חלק חשוב של העניין, אך לרוב, זהו כלל לא לב העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שפירטטת- הבנתי למה התכוונת. לצערי הרב אפשר למצוא לא מעט דוגמאות לשנאת הזר גם באירופה. מה שצריך זה רק את הנסיבות המתאימות (משבר, אינפלציה והתרוששות של מעמד שלם, אבטלה עמוקה..). אין שנאות לאומיות גנטיות; יש נסיבות שמולידות סממנים כאלה בקרב האנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לא חסרה שנאת זרים באירופה. אבל שם זה התקיים לצד זרמים מנוגדים שהפכו יבשת זו (ביחד עם יוצאת חלציה האמריקנית) למשאת הגירתן של רוב תרבויות העולם ובכלל, זו לא תחרות היסטורית אלא ניסיון להבין מה פגום היכן וכיצד לשפר את המצב. לגבי "נסיבות שמולידות סממנים" - מה זה אומר? יחידים ועמים אינם אחראים לבחירותיהם? השואה היא סממן? טבח השחורים בסודן הוא סממן? איזה מידע או שיקול מוסרי מוסיפה המילה "סממן"? שצריך היה לפתור את נסיבות העוני בסעודיה כדי למנוע את 9/11 או שאם היו מאפשרים למצרים והסעודים שבצעו זאת לחיות במערב, בחופש וברווחה כלכלית לא היו מתהוות נסיבות? שאסור היה להשאיר באפריקה נסיבות יהלומים ונפט כדי שבני השבטים שם לא יריבו עליהם וירצחו מיליונים? מדוע עוני ואף דיכוי בקבוצות מסויימות הופכות אותן למצליחניות (קוריאה) בעוד אחרות, החיות בעושר הופכות למפגרות (ספרד לאחר שוד אמריקה) או אף למפלצות (סעודיה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחידים ועמים אחראים לבחירותיהם. הבחירות נעשות על רקע של נסיבות פוליטיות-היסטוריות. מה שאתה טענת הוא שיחידים ועמים אחראים לגנים שלהם. הסיבות גנטיות, לא נסיבתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי כאן לאפשרות הזו משום שגם אם יתברר שסטטיסטית יש בזה משהו, אין לכך משמעות מוסרית. השאלה היא עדיין מה עושים כדי לצמצם את הדיכוי והעוני בעולם השלישי וכדי להסיר את האיום על העולם החופשי. אלו הן הבעיות האמיתיות בעולם ואין הן נובעות מעוולות שנגרמו ע''י האדם הלבן. אף ללא קיומה של אשמה ישנה חובה מוסרית לעזור למי שנצרך, גם אם נצטרך אנו לרדת לשם כך ברמת החיים. יתרה מזאת, אחת מטענותיי היא שבניית והפצת תאוריות של אשמה, גם אם כדי לדרבן נתינה, מזיקה במקרים רבים מאלו באופן מכריע, שהרבה כסף ואפליה יתקשו לשקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה רוצה לומר? שפרנץ פאנון "המערבי" כתב את ספריו והשפיע על היסודות האלימים בעולם השלישי שבלעדיו היו עדר כבשים נוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. אני טוען שהפרנץ פאנונים, באקדמיה, בפוליטיקה ובאירגוני הסיוע הבינ''ל מעקבים את שחרור העולם השלישי ממצבו שהיה קשה מקדמת דנא - הן בחזקם גורמים שמרניים והן בריפוי ידיהם של הגורמים המתקדמים - ע''י הצגת החופש כניוון, כמו גם ע''י הסטת מעשיהם הלאה מפתרון המצוקות האמיתיות של עמיהם. מצוקות אלו לא התחילו עם האדם הלבן ועד לא מזמן היו הם גם נחלתו, ואולם גורמים אלו מעקבים את פתרונן בעולם שעודו סובל מהן וכל הכסף שאני ושכמותי מוכנים להעביר לעולם השלישי (מיסים, הורדת מכסי מגן, תרומות) לא יעזור אם המסר של שינוי תרבותי חריף לא יופנם שם (הפחתת ילודה, נישואים בין שבטיים, השכלת הילדים מעל הכל, חופש דת וכן הלאה...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא היתה מילה שכל כך היזנו אותה כמו "חופש"- freedom . תראה כמה חופש הביאו האמריקאים לעיראק, לצ'ילה כשיזמו את הריגת איינדה ועוד דוגמאות רבות מאד. אולי כדי שתבדוק איך באמת נהנים מחופש כזה אני מציע לך הצעה; לפני שאתה נוסע לארה"ב, תביע פה ושם כמה דעות אנארכיסטיות ואולי גם תתבדח קצת (מה שאפשר לפגוש גם באייל). אתה עוד עלול למצוא את עצמך מוטס לרומניה. במחלקת freedom של ממשלת ארה"ב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |