 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר יש תגובות של לא פיזיקאים, הרשו נא לי להוסיף את תרומתי הצנועה: מסע לאחור בזמן פירושו מצב שבו גוף יכול להתקיים בו זמנית בשני מקומות שונים במרחב (האחד מיקומו בהווה, והשני מיקומו של אותו גוף שחזר מהעתיד להווה). הדבר סותר את החוק השני של התרמודינמיקה, משום שמדובר על ירידה פתאומית וקיצונית באנטרופיה, החייבת לעלות כל הזמן. אם יש פיזיקאים בין הקוראים, אשמח אם יתייחסו לנקודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתכוון לירידה באנטרופיה של העתיד או לירידה באנטרופיה של ההווה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לענייני מסעות בזמן, בנושאי חוקי התרמודינמיקה ותכונת האנטרופיה, אני דווקא מתמצא. ממש קשה לי להבין את הקשר בין ענייני המסעות בזמן וענייני גידול האנטרופיה במערכות תרמודינמות מבודדות. אולי תוכל להסביר יותר למה אתה מתכוון. איפה כאן המערכת התרמודינמית המבודדת שאתה מתייחס אליה, ומה הסתירה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אני מדגיש שאינני פיזיקאי, ואני מנסה להיות זהיר. אם גוף כלשהו חוזר אחורנית בזמן, הרי שבנקודה כלשהי בזמן מופיעים שני הגופים האמורים: הגוף שחזר אחורנית בזמן, ואותו גוף שהיה לפני המסע בזמן. האנטרופיה של מערכת חייבת לעלות כל הזמן, אלא אם מדובר במערכת פתוחה, המקבלת אנרגיה מבחוץ. לכן בכדור הארץ האבולוציה היא אפשרית: האנטרופיה של המערכת אמנם יורדת, אך רק משום שהאנטרופיה של השמש גדלה כל הזמן. אם היקום איננו מקבל תוספת אנרגיה אדירה מחוץ ליקום, אינני רואה כיצד יוכל גוף בעל מסה להופיע בתוכו פתאום, כשעותק שלו כבר קיים בו זמנית באותו יקום עצמו, ובאותו זמן. האנטרופיה הגדלה מחייבת, לדעתי, את התרחקות כל הגופים זה מזה, ולפתע מופיע גוף שלא היה קיים (כלומר, היה במרחק אינסופי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענייני מסעות בזמן איני רוצה יותר לדון. כל הדיבור הזה הוא מעבר להשגתי. לכן הבה נתמקד בנושא הגידול באנטרופיה שאותו הזכרת. כשמדברים על כך שהאנטרופיה יכולה רק לגדול מתכוונים למערכת תרמודינמית מבודדת. (הנושא הזה נלמד בין השאר במקצועות ההנדסה בדרך כלל בשנה שניה, ומכאן ההתמצאות שלי בנושא.) מערכת תרמודינמית על פי הגדרתה היא חלק של המרחב שמוגבל ע"י מעטפת מוגדרת היטב ושלחומר אסור לעבור דרכה. אם היא מבודדת אז גם לחום אסור לעבור דרכה. חשוב להבין שכאשר מדברים על מעטפת מוגדרת היטב מתכוונים למעטפת שאנו יכולים להצביע עליה בבירור כמו בלון מיכל כל המיים והקיטור שמשנים מצבי צבירה ותכונות בתוך תחנת כח וכדומה. יש (גם מדענים) שמדברים על "האנטרופיה של היקום" ומסיקים מסקנות על כך שהעולם שואף לאי סדר וכדומה. לדעת רבים וטובים (כולל המורה שלי לתרמודינמיקה פרופ' שביט שאני זוכר תשובה לשאלה בעניין זה ששאלתי אותו) המדברים כך חורגים מתחום המדע ועוברים לתחומים אחרים, משום שמעטפת היקום אינה ידועה לנו ולהגדיר את היקום כמערכת תרמודינמית יש בכך קצת חוצפה. לסכום אני רוצה לחזור על שאלתי ועל תשובתו של שביט כפי שאני זוכר. (האירוע הזה היה לפני למעלה מעשרים וחמש שנים.) השאלה שלי: האם יש קשר בין מה שאנו לומדים ובין הסיפור על האנטרופיה של העולם שהולכת וגדילה כביכול וגורמת לעולם לשאוף לאי סדר ? תשובת שביט: את הסיפור הזה גם אני שמעתי אבל אני לא רואה את הקשר. אם אתה מכוון באומרך "עולם" ליקום התוכל להצביע על המעטפת שלו ? אולי בסוף העולם יש עוד עולם שממנו חודר לעולם שלנו חום ? אולי יש שם איזה אלוהים שטורח להוסיף חופ לעולמנו ? אנו לא עוסקים בכך. עוסק בכך אלוהים ועוד אנשים כאלה. הבה נשאיר להם את הטיפול בכך.... אגב, אני חושב שאפשר להצמיד את תשובתו של האיש החכם הזה גם לעניני המסעות בזמן או תורותיו של הופיקינס (שאגב סותרות זו את זו) וכד' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונקודה זו מעלה שאלה נוספת: אותו נוסע בזמן, האם הוא יהיה שותף מלא בעולם אליו יגיע, או שהוא יתפקד כ"צופה" - רואה ולא נראה? או, במילים אחרות, האם הנוסע בזמן יהיה באותו מימד-מרחב של העבר, או במימד אחר? ובמידה בה הוא יהיה באותו מימד - מה יהיו התוצאות של "ביקור" כזה? הרי לפי תורת הכאוס, שהציגה את תוצא הפרפר המפורסם, עצם העובדה שהאדם רק *ילך* ממקום למקום יכולה לשנות את העתיד לבלי היכר! בצורה כזו יכול להיווצר מצב פרדוקסלי, בו האדם חוזר לעבר, משנה בו משהו, ויוצר "עתיד" חדש - עתיד ללא מכונת זמן. מובן שאותו אדם לא יכול להגיע מעתיד כזה, לכן הוא "נעלם" מהעבר - אולם אז הוא מעולם לא "יביקר" (=ביקר ויבקר) בעבר, ולא עשה/יעשה את אותו שינוי, והעתיד לא ישתנה, ותהיה מכונת זמן, והוא יחזור לעבר, ויעשה משהו, וישנה את העתיד...וחוזר חלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כותרת התגובה - משיר נשכח של שלום חנוך, "כל זמן הוא הזמן") הטענה של מר לביא, המוכרת אמנם, תמיד נראתה לי מוזרה קצת. נניח שאני אוכל בעתיד לנסוע אחורה בזמן, ולהגיע לזמנו של סבא שלי. אז בא הפרדוקס המפורסם, ושואל מה יהיה אם אני אהרוג את סבי, נרו יאיר. אבל כמו שאני רואה את זה, העבר הוא *יחיד*, כלומר העבר כפי שאנו רגילים לראות אותו, כולל כבר את הגעתי אליו מן העתיד. לכן השאלה היא לא האם אני *אהרוג* את סבי, אלא האם *הרגתי* אותו. היות ונולדתי, כנראה שלא הרגתי אותו... מצד שני, אין שום סתירה לוגית (שאני רואה) במחשבה שאולי אני בעתיד אסע אחורה בזמן, אפגיש - אופס, *הפגשתי* - בין סבא וסבתא, וכך אפשרתי את קיומי אני. מה שכן, נחמד לראות שממי לביא גילה את העניין שעליו עמד דאגלס אדאמס ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה": הבעיה האמיתית במסע בזמן אינה פיזיקלית, כי אם דקדוקית. בעברית, כפי שהמשיך וגילה מר לביא (וכנראה גם המתרגם של "המדריך"), הבעיה הזו אקוטית עוד יותר. כמובן, אם ההווה, כפי שאנו מכירים אותו, כולל את היותם בינינו של אנשים מהעתיד, אזי נשאלת השאלה של הוקינג שציטט למעלה טל כהן - איפה הם?, והמסקנה (אם מתעלמים מהמגבלה הפיזיקלית שציין טל מתוך המאמר) - לא יהיה בעתיד מסע בזמן. טל ניסה את התשובה שזמננו פשוט לא מעניין את האנשים מהעתיד. נו, באמת. האם אנחנו לא ראויים ל*קצת* קרדיט מהעתידיים, ולו בתור היותנו הדור הראשון שדיבר ברצינות על מסע בזמן, והגה לראשונה את התיאוריות הפיזיקליות המאפשרות אותו? כלומר, אם יורשה לי לדבר אל העתידיים כאמא פולניה: תשעה חודשים סחבתי אתכם, יכאב לכם לבוא פעם לביקור? (ולמה אתם לא מרימים אף פעם טלפון?) אבל יש כמובן אפשרות אחרת: אנשי העתיד הם כן בינינו, אבל מסיבות שונות (לא יודע, הפעילו קצת את הדמיון!) הם נמנעים מלחשוף את היותם מהעתיד, ובמידת הצורך בודים לעצמם ביוגרפיות (לא בעיה גדולה, כשאתה בא מהעתיד ויכול לארגן את העבר כרצונך...). וזה המקום לגלות את מה שידידי הטובים יותר כבר חושדים מזמן: אני בא מהעתיד. ובתשובה לשאלתכם: כן, יהיה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, גילוי נאות: את בעיית תיאור הפעולה שנעשתה/תיעשה בעבר ובעתיד אכן ראיתי לראשונה במדריך הטרמפיסט לגלקסיה. העבר, לדעתי, אינו יחיד. כמו שהעתיד אינו יחיד, כך גם העבר, שהינו למעשה עתיד של עבר מוקדם יותר, אינו יחיד. העבר של ההווה הספציפי שלנו הינו אכן יחיד, אולם במקביל להווה שלנו יש עוד אין-ספור "הווים" אחרים. כל שינוי בעבר שלנו, יגרום למעבר להווה אחר, ומה שיקרה שם - מי ישורנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מסוכן להכנס לדיון הזה, כאן, אבל אני אסתכן ואנסה עוד פעם אחת. נדמה לי שמה שאתה מדבר עליו הוא יקומים מקבילים. אז אם מסע בזמן מעביר אותך (או אותי) ליקום אחר, אז אין כל בעיה עם עניין הסבא, בתנאי שבאותו יקום לא נולדתי אחר כך. ואם, מצד שני, הוא מעביר אותנו לאותו יקום המוכר לנו, אז - עיין תגובתי הקודמת. בקשר לכותרת - כמו שאומר ריצ'רד פיש ב"אלי מקביל": skip it. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכל להסביר את כוונת לירידה באנטרופיה ? מבחינה הפשוטה הגוף יתקיים בשני מימדים (וזאת אם אנו יוצאים מנק' הנחה שיש יותר יקומים מארבעה) , ואנו יודעים שגוף הרי מעלה את האנטרפיה על כל פעולה בסיסית שלו, אם כך גוף שיתקיים "פעמים" יעלה פי שתים את האנטרופיה... מבחינה זו אינני מבינה כיצד פתרת את הבעיה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |