בתשובה ליובל רבינוביץ, 29/03/00 16:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ונקודה זו מעלה שאלה נוספת: אותו נוסע בזמן, האם הוא יהיה שותף מלא בעולם אליו יגיע, או שהוא יתפקד כ"צופה" - רואה ולא נראה? או, במילים אחרות, האם הנוסע בזמן יהיה באותו מימד-מרחב של העבר, או במימד אחר? ובמידה בה הוא יהיה באותו מימד - מה יהיו התוצאות של "ביקור" כזה? הרי לפי תורת הכאוס, שהציגה את תוצא הפרפר המפורסם, עצם העובדה שהאדם רק *ילך* ממקום למקום יכולה לשנות את העתיד לבלי היכר! בצורה כזו יכול להיווצר מצב פרדוקסלי, בו האדם חוזר לעבר, משנה בו משהו, ויוצר "עתיד" חדש - עתיד ללא מכונת זמן. מובן שאותו אדם לא יכול להגיע מעתיד כזה, לכן הוא "נעלם" מהעבר - אולם אז הוא מעולם לא "יביקר" (=ביקר ויבקר) בעבר, ולא עשה/יעשה את אותו שינוי, והעתיד לא ישתנה, ותהיה מכונת זמן, והוא יחזור לעבר, ויעשה משהו, וישנה את העתיד...וחוזר חלילה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(כותרת התגובה - משיר נשכח של שלום חנוך, "כל זמן הוא הזמן") הטענה של מר לביא, המוכרת אמנם, תמיד נראתה לי מוזרה קצת. נניח שאני אוכל בעתיד לנסוע אחורה בזמן, ולהגיע לזמנו של סבא שלי. אז בא הפרדוקס המפורסם, ושואל מה יהיה אם אני אהרוג את סבי, נרו יאיר. אבל כמו שאני רואה את זה, העבר הוא *יחיד*, כלומר העבר כפי שאנו רגילים לראות אותו, כולל כבר את הגעתי אליו מן העתיד. לכן השאלה היא לא האם אני *אהרוג* את סבי, אלא האם *הרגתי* אותו. היות ונולדתי, כנראה שלא הרגתי אותו... מצד שני, אין שום סתירה לוגית (שאני רואה) במחשבה שאולי אני בעתיד אסע אחורה בזמן, אפגיש - אופס, *הפגשתי* - בין סבא וסבתא, וכך אפשרתי את קיומי אני. מה שכן, נחמד לראות שממי לביא גילה את העניין שעליו עמד דאגלס אדאמס ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה": הבעיה האמיתית במסע בזמן אינה פיזיקלית, כי אם דקדוקית. בעברית, כפי שהמשיך וגילה מר לביא (וכנראה גם המתרגם של "המדריך"), הבעיה הזו אקוטית עוד יותר. כמובן, אם ההווה, כפי שאנו מכירים אותו, כולל את היותם בינינו של אנשים מהעתיד, אזי נשאלת השאלה של הוקינג שציטט למעלה טל כהן - איפה הם?, והמסקנה (אם מתעלמים מהמגבלה הפיזיקלית שציין טל מתוך המאמר) - לא יהיה בעתיד מסע בזמן. טל ניסה את התשובה שזמננו פשוט לא מעניין את האנשים מהעתיד. נו, באמת. האם אנחנו לא ראויים ל*קצת* קרדיט מהעתידיים, ולו בתור היותנו הדור הראשון שדיבר ברצינות על מסע בזמן, והגה לראשונה את התיאוריות הפיזיקליות המאפשרות אותו? כלומר, אם יורשה לי לדבר אל העתידיים כאמא פולניה: תשעה חודשים סחבתי אתכם, יכאב לכם לבוא פעם לביקור? (ולמה אתם לא מרימים אף פעם טלפון?) אבל יש כמובן אפשרות אחרת: אנשי העתיד הם כן בינינו, אבל מסיבות שונות (לא יודע, הפעילו קצת את הדמיון!) הם נמנעים מלחשוף את היותם מהעתיד, ובמידת הצורך בודים לעצמם ביוגרפיות (לא בעיה גדולה, כשאתה בא מהעתיד ויכול לארגן את העבר כרצונך...). וזה המקום לגלות את מה שידידי הטובים יותר כבר חושדים מזמן: אני בא מהעתיד. ובתשובה לשאלתכם: כן, יהיה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, גילוי נאות: את בעיית תיאור הפעולה שנעשתה/תיעשה בעבר ובעתיד אכן ראיתי לראשונה במדריך הטרמפיסט לגלקסיה. העבר, לדעתי, אינו יחיד. כמו שהעתיד אינו יחיד, כך גם העבר, שהינו למעשה עתיד של עבר מוקדם יותר, אינו יחיד. העבר של ההווה הספציפי שלנו הינו אכן יחיד, אולם במקביל להווה שלנו יש עוד אין-ספור "הווים" אחרים. כל שינוי בעבר שלנו, יגרום למעבר להווה אחר, ומה שיקרה שם - מי ישורנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מסוכן להכנס לדיון הזה, כאן, אבל אני אסתכן ואנסה עוד פעם אחת. נדמה לי שמה שאתה מדבר עליו הוא יקומים מקבילים. אז אם מסע בזמן מעביר אותך (או אותי) ליקום אחר, אז אין כל בעיה עם עניין הסבא, בתנאי שבאותו יקום לא נולדתי אחר כך. ואם, מצד שני, הוא מעביר אותנו לאותו יקום המוכר לנו, אז - עיין תגובתי הקודמת. בקשר לכותרת - כמו שאומר ריצ'רד פיש ב"אלי מקביל": skip it. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |