|
||||
|
||||
שרון תיאר לפני זמן מה את הדרך בה יתמודד כנגד נתניהו באנלוגיה מעולם החווה. המונח שבו הוא השתמש (וכרגע זרח מפרחוני) תיאר מתקן עם גדרות מתכנסות שלתוכו מורצות הכבשים והן נדחקות קדימה עד אשר יש בסוף מקום רק לראש של כבשה אחת ואז מונפת המאכלת. החוסר בתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח ביחס לשטחים - לצאת או להשאר - מביאןת בנוסף לאבדות בבני הערובה הישראלים, גורם לממשלה לרוץ באותו מתקן אל התכנסות ידועה מראש. שום ממשלה שפויה לא תוציא לפועל את מה שכמדומני הרבה ישראלים עדיין מיחלים לו בסתר ליבם (כולל רבין) או בריש גלי, והוא גירוש טוטאלי של ערביי השטחים ואחייהם הישראלים ומצד שני אין כוח שנראה בעין שיכול להבחר על מצע של יציאה מוחלטת מהשטחים. ולכן במרוצת השנים זירזו הממשלות (למעט זו של רבין) אחת את השניה למהר ולרוץ לתוך הגדרות. מילכוד 22 זה אומר שאם אכן החליט שרון לדבר אל ערפאת 'תחת אש' (כפי שזה עתה פורסם) הרי שהוא חותר תחת בסיס הכח הישראלי שעד כה ניסה לעמוד איתן על דעתו שאין מה להפגש ובזה שוב ישחק לידי הערבים שיגבירו את הלחץ על אלה שמבינים רק את שפת הנאבוט. המשך ההבלגה כמתודת המעש היחידה גורם רק לשימוש הולך וגובר בנאבוט שהולך וגדל. האם אין האיחוד הלאומי ההולך וגובר איננו אלא סובלימציה של מנטרת השנאה? שאכן יש בה מין הצדק (לפחות אלמנט הנקמה) שני פתרונות תיאורטיים אפשריים, אמנם חצי אפויים: 1) הכרזה דו ראשית (א) ישראל תכריז על הסכמתה המיידית לכינון מדינה פלסטינית פחות או יותר במתווה אוסלו (עם הרבה תיקונים) תוך יציאה מסודרת מהשטחים. (ב) ישראל מכריזה מלחמת חורמה על הטרור _בכל_ האמצעים העומדים לרשותה, וזא כתנאי מקדים לקיום (א) 2) הכרזה דו ראשית (א) ישראל תכריז על סיפוחם המיידי של כל השטחים, הענקת אזרחות ישראלית לכל מי שירצה וישאר ותעודות תושב לשאר ,תוך כינון שני בתי נבחרים ובית עליון שישמר את ההגמוניה היהודית (הסעיף האחרון הוא מסיבות פרקטיות, כי כל מי שחושב שמדינת כל אזרחיה היא דבר אפשרי כיום, חיי באילוזיה). (ב) ישראל מכריזה מלחמת חורמה על הטרור _בכל_ האמצעים העומדים לרשותה, וזא כתנאי מקדים לקיום (א) |
|
||||
|
||||
שרון משחק קצת בפרס, נותן לו חבל, לצורר, ולוקח.... להעמיד את פרס לדין על כל פשעי אוסלו! |
|
||||
|
||||
היה פעם מישהו שקראו לו אדיר זיק או משהו דומה בערוץ 7 לא ? |
|
||||
|
||||
אולי אתה מתכוון לקוראל? לגבי סעיף ב' בשתי ההצעות- מה זה "כל האמצעים העומדים לרשותה?" |
|
||||
|
||||
רון שלום, השלמותיך לתיאוריה הנושאת שימך הינן מהנסיונות הבודדים באתר זה לחשיבה מפוכחת וליניארית במסדרונות הפסיכוזה, ההדחקה וההכחשה הישראליים. האיחוד הלאומי ההולך וגובר מציין ומסמן סדקים ראשונים במבנה הדמוקרטי הישראלי, איחוד אשר מאחוריו אין רק 'מנטרת שנאה' כלשונך, כי אם בנוסף מנגנון דיסוציאציה 1 מתוכחם; האיחוד הלאומי מגובש ואוהב עצמו ועמו, משום שאת רגשותיו השליליים הוא פורק החוצה אל האוייב האמיתי והמדומה כאחד. שלך אלכסנדר 1 מילולית: התפרקות, ניתוק. במשמעות מבנה הפסיכולוגית מאופיין מושג זה בתיאור בילבולי חשיבה, אשר בהם סיבה ותוצאה מתהפכים ממשמעותם הקאוזאלית, דבר הגורם להיבטים מסויימים במבנה אישי וקבוצתי להתפתח האחד על חשבון השני, ועל ידי כך לגרום לפירוק אובייקטים מסויימים לחלקים שונים כתוצאה מסתירת-רגש כלפיהם. |
|
||||
|
||||
אופציה תאורטית נוספת היא אופציה של סכסוך בלתי פתיר. ארי שביט היה אולי הראשון שנתן ביטוי לתאוריה זו של ''סכסוך בלתי פתיר'' בסדרת מאמרים ב ''הארץ'' בחודשים הראשונים של האינתיפדה האחרונה. למרות שהטענה עצמה היא טענה ישנה ומוכרת (אפשר לומר קלאסית של הימין הציוני וראה את קיר הברזל של ז'בוטינסקי) אשר למאכלת המחכה בסוף המרוץ,נדמה לי שהאופק ההיסטורי של שרון הוא רחב יותר, התהליך של שיבת ציון הוא תהליך ארוך שאחריתו מי ישורנו (בתפיסה זו הוא דומה אולי לקיטש של נתניהו בדברו על אלפי שנות היסטוריה יהודית) עד שהכבשה תגיע למאכלת יעברו מאות שנים הלהב יקהה ,מנגנון החבלים יתרופף, וסביר להניח שהמתקן כולו יקרוס. את המחיר משלמת החברה הישראלית מאז הקמתה. |
|
||||
|
||||
1) (א) לא משנה מה ישראל תכריז, או לא תכריז. ישראל לא יכולה להעביר באו"ם משאל על כינונה של מדינה פלסטינית. היחידי שיכל לעשות זאת הוא כמובן ערפת. הוא כמובן שלא יעשה זאת, העמדה הטובה ביותר מבחינתו היא עמדת הלוחם חופש. הוא רוצה להמשיך ב"מאבק" בלי שידרשו ממנו לקחת אחריות. זה מזכיר לי את ביבי בזמנו, ש"איים" על ערפת בתקשורת שלא להכריז על מדינה בתאריך שבו ערפת "איים" להכריז. ערפת כמובן שלא הכריז על מדינה מהסיבות שתיארתי, שהיו ברורות לביבי, וכך ביבי רשם "הישג", ערפת נכנע ל"איום" שלו. כמו כן יתכן שביבי ניסה ללחוץ על ערפת להכריז על מדינה בכל זאת בכך שהזכיר לו השכם וערב את התאריך שערפת רצה לשכוח ולהשכיח. |
|
||||
|
||||
ההכרזה שאליה כיוונתי היא יותר מאשר הצהרה בבימות הבינלאומיות ונסיון להביא להחלטת או"ם או כל גןף אחר. כוונתי שהכרזות 1 או 2 הן פנימיות - החלטה בדומה להחלטה הציונית הפרקטית של בן-גוריון עוד בשנות השלושים לפעול להקמת מדינה אפילו אם זה מעבר לאופק דאז. ההכרזה הזו גם נותנת קונטקסט, נקטדת התייחסות, כיוון ומגמה לשאר פעולות הממשלה, קרי סעיף ב' נהפך לסיבתי1 ומוצדק (או מילה מתאימה יותר) א-פריורי. אשר לתגובה מעל בנוגע לסכסוך הלא פתיר. כאן הדיאלקטיקה יכולה לפעול כך שהסכסוך הלא פתיר יפתור את עצמו. למה אני מתכוון? בכמה תגובות לאחרונה2 דובר על סכנת השחיקה לחברה ולפי התסריטים הנוצעים, החברה הישראלית לא תעמוד במעמסה המוסרית ותאכל מבפנים. גם המגיב שרטט תהליך שבסופו המתקן יקרוס אך מי יתקע לידיו שאכן יעברו דורות על שזה יקרה ?ואם נקבל את ההנחה שיעברו דורות, מה עשויה לגרום הידיעה הדטרמיניסטית הזו לכאן ועכשיו? ____ 1 קוזאלי, עפ"י הטרמינולוגיה של אלכסנדר 2 |
|
||||
|
||||
האם דוקטרינת בן יעקוב זהה במהותה לדוקטרינת מאן? האם תואיל להפנות אותי לשיחות שקיימת עם מכובדים אחרים בנוגע לדוקטרינת בן יעקוב, על מנת שאוכל ליישר קו? |
|
||||
|
||||
המקור הבוסרי: דיון 633 תגובתו של אלכסנדר: דיון 633 |
|
||||
|
||||
יש כאן הנחה סמויה שצריך לדעתי לברר.והיא שהחברה הישראלית צריכה להשאר דמוקרטית וליברלית ולהמדד בפרמטרים מערביים.מתוך חשיבה שזהו סוד כוחה הפנימי וזה מה שמאפשר לה לשרוד. קברניטי אוסלו העדיפו לסכן מדדים אסטרטגים קלאסיים (שטח,פגיעה ביכולות צבאיות) מתוך ההנחה שהמשך הכיבוש יפגע אנושות ברקמות החברתיות (בלבושן המערבי). נדמה לי שהחלקים נרחבים מן הימין הישראלי/יהודי אינם שותפים להנחת יסוד זו. לגוש אמונים וניספחיו יש גם משנה אידיאולוגית ברורה וסדורה נגד ההתיונות המודרנית הזו (כלשונם) , פחות ברור לי מה המצב אצל שרון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |