 |
|
 |
||
|
||||
 |
הליברליות היא סובלנית כביכול, לכאורה היא סופגת הכול, חיה ותן לחיות. היא מציבה רק תנאי פעוט אחד: אם אתה רוצה לקחת חלק בחיים הציבוריים אתה חייב לקבל את עקרון היסוד הליברלי: הסובלנות. על העקרון האחד הזה הליברליות אינה מוכנה בשום פנים ואופן להתפשר. כלומר, הליברליות אינה סובלנית כלפי הלא-סובלניים, הדתיים במקרה שלנו. הליברליות אינה מוכנה לסבול את אי-סובלנותם, היא מוכנה לצאת בעניין זה אפילו למלחמת-קודש-ליברלית. אי סובלנותם של הדתיים אינה איזשהו עניין שולי שהם יכולים לוותר עליו, היא ממהותם, היא בנפשם. הכול בנפשם: השבת, ט' באב, צניעותה של האישה, לימוד תורה, איסור על אכילת חזיר, צורת הפרהסיה הציבורית, שטחי ארץ ישראל וכו' וכו'. הוויכוח על שילובן של בנות ביחידות צבאיות הוא רק מקרה פרטי של אותו עקרון כללי: הדת אינה סובלנית, לא כלפי פנים ולא כלפי חוץ. עומדים כאן איפה, באורח סימטרי, שני עקרונות מקודשים זה מול זה: אי-הסובלנות הדתית מול הסובלנות הליברלית (שלא תתפשר לעולם עם אי-הסובלנות הזו), אי אפשר לגשר בין שני העקרונות הללו ולכן גם לא יכולה להיות לעולם הבנה הדדית אמיתית בין שני הצדדים. ולכן, בסופו של דבר, גם בנושא שילוב החיילות ביחידות קרביות, כמו תמיד, רק הכוח הפוליטי ידבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניסחת היטב את הסיבה הבסיסית בשלה אין סיכוי לכל מאמצי הגישור והפיוס המיוחצנים והפוטוגניים למיניהם. יש כאן מקום למאבק, משום שכפי שאמרת, אם אתה בצד הליברלי, אינך יכול לסבול את אי-הסובלנות, ולהיפך. יש הרבה שיושבים על הגדר, כל אותם דתיים-של-יום-כיפור (עליהם כתבתי כאן פעם מאמר, בעבר הרחוק), מסורתיים-שנוסעים-בשבת, ושאר ירקות, אבל בשני הקצוות יש מחנות של סובלנות ואי-סובלנות. יש יתרון מספרי עצום למחנה האי-סובלנות, ומכאן גם כח פוליטי עדיף. המאבק, המתנהל היום באמצעים פוליטיים וחברתיים, מחריף. לדעתי, מרחפת מעל ראשינו הסכנה למלחמת אזרחים (ולא מלחמת אחים, כפי שהזכיר לנו לא פעם יוסי גורביץ), שעניינה הכרעה בנושא הסובלנות ואופי החברה והחוק בישראל. יוסי כבר כתב מדוע הצד הליברלי לא יכול לנצח במלחמה כזו, כאן: דיון 292 אותי זה מייאש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היינו יודעים שיש מחלה אסונית ממארת מדבקת, האם גם אז היה קיים הכלל של חיה ותן לחיות? קודם חיה ורק אחר כך תן לחיות, כל עוד התן לחיות אינו סותר את החיה. חוסנו של היחיד אינו תלוי אך ורק בחוסנו הגופני, אלא גם בזה הנפשי. כך גם חוסנה של חברה שאינו תלוי רק בחוסנה הגשמי (כלכלה, שיכון, צבא וכיו"ב), אלא גם בזה הנפשי. יש דעות שהתפשטותן בהמון עלולות לגרום נזק לא רק לנושאיהן, אלא לחברה כולה. אדם עם כשרון שכנוע עלול הוא שישכנע אנשים להכות זה בזה, לגנוב זה מזה, לבטל הדמוקרטיה ולשלול זכויות ממיעוטים. המשפט האומר שבחיים הנפשיים הרוחניים יש מקום לכל דעה רחב מדי. יש להגבילו ולומר שכל עניין נפשי רוחני שיש בו כדי להחליש אושיות מוסריות תרבותיות הוגנות וצודקות של החברה, על החברה להילחם בו כדי לחזק קיומה וחוסנה התרבותי. מה שלדעת לא דתיים בעלי השקפה מוסרית "הסתה לשלילת זכויות מיעוטים" נכללת בהגדרה זו, נכון בעולמנו היהדותי הפנימי גם לגבי צניעות. הצניעות (הן זו הפיזיולוגית והן המידותית) שייכת לאושיות החברה התרבותית. נתינת המקום לעולמה הפנימי של האשה שייך גם הוא לאושיות חבר זו. אשר על כן לא שייך עניין הכפיה. לכן אין סובלנות דתית כלפי הליברליות. לדעת הכל יש דברים שהחברה סובלנית כלפיהם ובצדק, ויש דברים שאינה סובלנית ואף זה בצדק. לכן השאלה היא רק מהם אותם הדברים המשייכים חברה למוסריות וצדק. זה כל עניינה של מלחמת התרבות היום; היהודים הגיעו לארץ מארצות שונות ובאו לעצב מדינה מוסרית עם חברה מתוקנת בארצם. כל הוויכוח הוא מה לזרוק ומה להשאיר מאותן תרבויות בהן היינו משך כל שנות הגלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עידן, שים לב, השבתי את כותרתי המקורית לקדמותה, ולא בכדי, שכן היא הלוז של טענתי, שדומני כי לא ירדת לעומקה בהיחפזך להיתפס לנקודה של "חיה ותן לחיות", סיסמת הליברליזם. אם תיטיב לקרוא את דברי תבין שטענתי היחידה היא שיש סימטריה בין אי הסובלנות הדתית לאי הסובלנות הליברלית. שכן, הליברליזם למרות סובלנותו לכאורה, אף הוא אינו סובלני. הוא מפגין חוסר סובלנות מוחלט כלפי אי-סובלנותך הדתית. ולפיכך, מההיבט של חוסר סובלנות, אין הליברלי שונה ממך; אתה והוא תאומי סיאם של חוסר סובלנות. בברכה, ג. שמעון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |