 |
לו היינו יודעים שיש מחלה אסונית ממארת מדבקת, האם גם אז היה קיים הכלל של חיה ותן לחיות? קודם חיה ורק אחר כך תן לחיות, כל עוד התן לחיות אינו סותר את החיה. חוסנו של היחיד אינו תלוי אך ורק בחוסנו הגופני, אלא גם בזה הנפשי. כך גם חוסנה של חברה שאינו תלוי רק בחוסנה הגשמי (כלכלה, שיכון, צבא וכיו"ב), אלא גם בזה הנפשי. יש דעות שהתפשטותן בהמון עלולות לגרום נזק לא רק לנושאיהן, אלא לחברה כולה. אדם עם כשרון שכנוע עלול הוא שישכנע אנשים להכות זה בזה, לגנוב זה מזה, לבטל הדמוקרטיה ולשלול זכויות ממיעוטים. המשפט האומר שבחיים הנפשיים הרוחניים יש מקום לכל דעה רחב מדי. יש להגבילו ולומר שכל עניין נפשי רוחני שיש בו כדי להחליש אושיות מוסריות תרבותיות הוגנות וצודקות של החברה, על החברה להילחם בו כדי לחזק קיומה וחוסנה התרבותי. מה שלדעת לא דתיים בעלי השקפה מוסרית "הסתה לשלילת זכויות מיעוטים" נכללת בהגדרה זו, נכון בעולמנו היהדותי הפנימי גם לגבי צניעות. הצניעות (הן זו הפיזיולוגית והן המידותית) שייכת לאושיות החברה התרבותית. נתינת המקום לעולמה הפנימי של האשה שייך גם הוא לאושיות חבר זו. אשר על כן לא שייך עניין הכפיה. לכן אין סובלנות דתית כלפי הליברליות. לדעת הכל יש דברים שהחברה סובלנית כלפיהם ובצדק, ויש דברים שאינה סובלנית ואף זה בצדק. לכן השאלה היא רק מהם אותם הדברים המשייכים חברה למוסריות וצדק. זה כל עניינה של מלחמת התרבות היום; היהודים הגיעו לארץ מארצות שונות ובאו לעצב מדינה מוסרית עם חברה מתוקנת בארצם. כל הוויכוח הוא מה לזרוק ומה להשאיר מאותן תרבויות בהן היינו משך כל שנות הגלות.
|
 |