|
||||
|
||||
קראתי בתדמה גוברת והולכת את הדיון פה, הבנתי הכל אבל נשארתי עם שאלה אחת קטנה: מה גורם למישהו לחשוב שהשכנים הכפריים באזור הירוק לשם נעשה להם טרנספר בהבל מילולי של הודעת אינטרנט - שמחים עם האוטיסטים שמונחתים עליהם ע"י העירונים ששלוותם אסור שתהייה מופרעת? מישהו באמת נאיבי לחשוב שבישובי השלווה הכפריים עטורי הירוק שמחים לקבל אותם? וששם לא מוגשות עתירות? הנסיון המצטבר מצביע על מגמה פחות ידידותית. אף אחד לא אוהב אוטיסטים על יד הבית שלו לא במעון ולא בהוסטל, זה לא כל כך פוליטיקלי קורקט להגיד בקול רם (אם כי מעמדה של האמירה זהו עולה בהדרגה במגמת שיפור לקראת לגיטימציה) אבל מסתבר שהאוכלוסיות החלשות האלו הן הבעיה של האימשלהם וזהו. דיון 1646 |
|
||||
|
||||
העניין ה"ירוק" התחיל מתגובה 278432, ושם דובר לא על "אזור ירוק" אלא על "חורשות ירוקות". נראה שהכוונה היתה כי מוטב לשכן את החוסים האוטיסטים לאו דווקא באיזור כפרי - אלא הרחק מכל מקום יישוב *בכלל*, למען - "לא יפריעו לציבור". אולי כותב התגובה לא העלה בדעתו את המשמעויות האנטי-אנושיות המצמררות הנלוות לרעיון "נוח" זה, האומר בעצם - בידודם המוחלט של אנשים ומניעת כל אפשרות שלהם להשתלב בחברת אדם. |
|
||||
|
||||
הצד השני של אותה המטבע הוא שאנחנו כבני אדם איבדנו רגש פשוט ויסודי של חמלה. אני אישית רוצה לשמר רגש פרטי כזה עבור הנזקקים. נזקקים , יכול להיות היום או מחר אני אתה והקרובים אלינו , לכולנו יש פוטנציאל חזק ופוטנציאל חלש שחיים בצוותא בתוכנו, הכרחי לי לשמור את הידיעה הזו באופן הכי קונקרטי, אין יותר קונקרטי ממעורבות לא מנוכרת . קבלת השונה החלש וצרכיו בלב פתוח אינה יכולה לספק את כל הצרכים אבל היא הלב האנושי של החברה שבה אנחנו חיים. |
|
||||
|
||||
אכן, ממקלדתך לאוזני... לאוזני כל מי ששכח וזקוק לתזכורת. |
|
||||
|
||||
זה לא אנטי אנושי לשכן אותם באזורים ירוקים. נהפוך הוא: שם יהיו להם את אותם מטפלים שיש להם היום, שהם היחידים כיום שבאים איתם במגע, שכן המוסד מוקף בגדר. אין יוצא - ובאים רק המטפלים . כי האנשים האלה אינם מתקשרים! ומהצד השני הנזק הנגרם לשכנים גדול. כך שלהתיפייף ולהגיד שאנחנו צריכים לקבל אותם בתוכינו - זה מלאכותי. הם לא בתוכינו- זו עובדה. הם מאחורי גדר שלא אנחנו הקמנו. ולעומת זאת קולם וזעקתם נשמעים ומפריעים. אז אם נשים את העובדות על המאזניים נגיע למסקנה הבאה: בשכונת מגורים- זה לא נהנה וזה (השכנים) חסר באזור מוקף ירק - זה נהנה וזה לא חסר. ובעלי ההון - אפילו הם ירוויחן מכך, שכן לא יוטרדו בתביעות חוזרות ונשנות. זהו הגיון פשוט. ואם לא תנסו להיות יותר מדי יפי נפש , ולהצתמרר, תגיעו לאותה מסקנה. אכן מצמררת העובדה שיש בינינו אנשים מסכנים. האם זה צריך להפוך גם אותנו - תושבים חפים מפשע למסכנים? ואם כן: למה שלא ישמשו עילית המדינה דוגמא אישית ? אני שוב חוזר: יבואו השופטים לגור כאן ואח"כ יחליטו! |
|
||||
|
||||
העמדה המקצועית הטהורה דווקא טוענת שתנאי הגטו מזיקים להם,אוטיסטים זקוקים לסביבה נורמלית ולרמת חשיפה מבוקרת על פי צרכיהם אבל בשום אופן לא לבידוד. בתימצות אני אסביר שלאוטיסטים יש נטיה להסתגר בעולמם הפנימי , ללא היזון חיצוני הם סובבים במעגל סגור טאוטולוגי, כל הגישות הטיפוליות המתקדמות עובדות על שבירת הזכוכית המפרידה בינם לשאר האנשים ועל חשיפתם לעולם הנורמלי ולאנשים רגילים כמובן שחשיפה מבוקרת כדי לא ליצור אצלם הצפה שאינם יכולים לשאת. השאלה היא שוב: את מי זה מעניין בכלל? האם האוטיסטים הם חלק מהחברה הרבגונית שמקיפה אותנו שכוללת כל מיני שונויות חברתיות חלקן פרי היצירה של אינדוידואליסטים למיניהם (דיי פוליטקלי קורקט בזמננו) - או שהם באמת רק הבעיה של האמשלהם? אבל לפחות לא כדאי להשתמש בנימוק מטעה . עדיף פשוט להגיד: לא מעניין אותי ואני לא רוצה להחשף לשונה מוזר וזר, לזה שבגלל שהוא שונה מוזר וזר הוא מאיים עלי מפחיד אותי אני חושש מירידת ערך הנכס שלי בגלל או ממטרדים שהוא עשוי בפוטנציאל לייצר. אז לפחות אפשר יהייה לדון בציניות המנוכרת ובחוסר חמלה ובשאר בעיות חברתיות שהאנטי על האוטיסטים מעלה על פני השטח. |
|
||||
|
||||
שוב, אני מדבר על חוסים שנמצאים בלאו הכי מאחורי גדר. אין יוצא ואין בא מההוסטל מלבד המטפלים. ואתה מתעקש להכליל ולדבר בססמאות. בודאי שהאנשים האלה צריכים לקבל את כל האמפטיה שבעולם, אבל תסביר לי איך זה עוזר להם אם הם נמצאים מאחורי גדר וצועקים ומפריעים לנו, ולפעמים מתערטלים, ומפחידים את הילדים, ושום מגע אחר לא נוצר. כי בעלי המקום מראש הקימו אותו כמבודד מאחורי גדר. וכמטר מבתי השכנים. |
|
||||
|
||||
אני בת... אפשר לדבר אלי בלשון נקבה (: החוסים שמאחורי הגדרות אינם מאחורי גדרות של בידוד אין לי מושג מאיפה אתה שואב את הידע הזה. הם גרים במעון שסגור להגנתם כמו גן ילדים ששערו ננעל בשעות הפעילות כדי שהילדים לא יצאו החוצה לשיטוט חופשי , אבל לעומת זאת הם יוצאים ממנו בליווי לכל מיני סוגים של פעילויות ומצד שני הקהילה גם מגיעה אליהם בצורת כל מיני פעילויות משותפות . העירבוב הזה חשוב מאוד ולדעתי האישית שני הצדדים נתרמים ממנו. בוא נשווה מקורות כי אנחנו לא מדברים על אותו פרוטוטייפ של מעון חוסים. אני מדברת על האידאל שהוא גם הקיים בשטח, ולמען השקיפות: מקור הידע שלי הוא אישי וצפוף לוחץ: תציץ פה- דיון 1646 |
|
||||
|
||||
הרבה נחת ואהבה לכם ולרך הנולד. |
|
||||
|
||||
סליחה חמוטל (חשבתי שאת ירון) קראתי, והצטמררתי, אבל אין ביננו חילוקי דעות על העובדה שאנשים אלה עוברים חיים קשים. אבל תבואי למרמורק ברחובות ותראי. 50 חוסים.( אם אופציה ל-100) הם מרוחקים כ -מטר מבתי המגורים שלנו, אין להם שום מגע אם הקהילה, וגם אם היה, הפעילויות שאת מתארת יכולות היו להתרחש גם אם ההוסטל היה מרוחק 200-300 מטר מבתי המגורים. ומוקף באיזו שהיא צמחיה שתבודד מעט את הרעש. הבעיה היא שבעלי ההון מרשים לעצמם להקים הוסטל כזה כעת בכל מקום. עבורם יש תקדים משפטי - ולא משנה אם זה 14 איש או 100 איש. (וכמובן כשהמומחים באים לעשות ביקורת באורח פלא הכל שקט). אתם צריכים להבין: אנחנו השכנים תומכים בכם, מעריצים אותכם, אבל לא יתכן שביום בהיר אחד, בלי כל הכנה מוקדמת, נתעורר למציאות שבה כמטר מהבית יש מעון עם 50 חוסים, שצועקים, בוכים, צורחים, 24 שעות ביום, 365 ימים בשנה, כולל שבתות וחגים. גם לפעילות התנדבותית למען הקהילה יש גבולות. תאמינו לנו שלא מדובר בסטראוטיפ, או בפחד מהשונה, או בחוסר קבלה של השונה. פשוט אי אפשר לשבת יחד עם הזעקות הללו. אי אפשר ללכת לישון עם חלון פתוח. בקיצור, ביום אחד, אורח החיים משתנה. על מה? ולמה? אי אפשר להתרחק 200-300 מטר מבתים של אנשים? למה אנחנו צריכים לשלם מחיר שלא חייבים לשלם אותו, והוא לא מוסיף למסכנים האלה כלום! רק עוד כסף לאלה שבלאו הכי לא חסר להם, והם מסתתרים כאן מאחורי המסכנים! |
|
||||
|
||||
אבל כפי שאתה מתאר אותו הוא לא נשמע כמו פעולה מוסדרת של אלוט או אקי"ם.אין לי מושג מדוע יש שם מספר כל כך גדול של חוסים , ולמה הם צועקים כל הזמן ומסביב לשעון (זה לא צריך להיות ככה ) ובקיצור, בכנות : אני מבינה את הקושי שבסוג כזה של שכנות, אבל צריך לבדוק מדוע ההוסטל הזה אינו עומד בתקנים המקובלים ומדוע החוסים בו צועקים כל הזמן (עניין מטריד בודאי לשכנים וגם עבור המשפחה הקרובה של שוכני המעון). התקנים שנקבעו על ידי משרד העבודה והרווחה קשורים לגודל המעון, מספר החוסים מספר אנשי הצוות וגם רמת הקרבה לשכנים) והם נוצרו כדי לאפשר קיום בכבוד לחוסים ולשכנים שלהם. מתוך עמידה בתקנים אין סיבה למצב שאתה מתאר ואם זה כך משהו שם אינו כשורה, ענין מטריד מאוד. ומשהו אישי : הבוקר חשבתי עליך איילאלמוני יקר, הבן שלי שגר איתנו בבית סביבה עירונית ובבית משותף , עשה מהומה רבתי בין שש לרבע לשבע בבוקר, המהומה הרגילה שלנו בזמן ההכנה לנסיעה לבית הספר אינה נעימה לשכנים בבנין, הבוקר זכרתי את הדיון פה והייתי מודעת לכך בבושה רבה . |
|
||||
|
||||
כל שכן עושה רעש לפעמים.גם אני. כשזה בבודדת אפשר להבין. לא קורה כלום אם מתעוררים פעם אחת ב-6:00 בבוקר. מתחשבים זה בזה. פעם אני משפץ, ופעם הילד של השכן בוכה. כל זה בסדר. הבעיה היא כשזה באופן מתמיד, ומוכפל פי 50. אגב. באיזה תקנות מדובר בדבר קרבה לבתים, ומספר חוסים? לי לא סיפרו על תקנות כאלה כשפניתי למשרד הרווחה. רק דחו אותי בבושת פנים בגלל שאני כביכול לא נאור, ואין לי יכולת לקבל את השונה. לכן ההתמרמרות שלי.אף אחד לא יכול להבין שזה באמת מפריע לנהל חיים תקינים? אף אחד לא יכול להבין שאם היו מקימים את המקום הזה 200 מטר מהבתים שלנו זה היה בסדר, ואפילו היינו מתגייסים לעזור?(ואגב יש שם שטח בינינו לבין הקיבוץ). ההתיחסות של משרד הרווחה היתה: בכל המשפטים עד עכשיו זכינו, אז לא כדאי לכם לנסות. (למרות שלא דיברנו על תביעה). לדעתי אנחנו באותו צד של המתרס. ואנחנו יחד צריכים להלחם במי שגורם לזה: בעלי ההוסטלים. הם נחמדים מאוד כלפי מי שנותן להם כסף, אבל שמים קצוץ על כל השאר, וגורמים לעוינות של הסביבה. גם החוסים וגם השכנים לא רוצים במלחמה הזאת. |
|
||||
|
||||
כשמישהו לא נחשד כסתם אחד שמייצג מבחר אימרות מנוכרות על אוטיזם אלא יש לו שם (וגם לילד שלו) והוא מספר מהבטן הכואבת איך זה, קל יותר להקשיב להידבר להתפשר ואפילו לפתח אמפטיה ותחושה של שייכות ומחוייבות קהילתית. צר לי שלא עשו ככה כששתלו אצלכם מעון בשכונה. אתה יודע אפשר היה לעשות את זה אחרת: עם הפתיחה של המעון במקום להציב עובדות בשטח אפשר וצריך היה מטעם המעון לארגן התכנסות להציג להידבר לנסות לגייס שיתוף פעולה קהילתי. בכפר תקווה שממקום בשולי טבעון נוהגים ככה ונוצר שם דגם מרשים של כפר שמאוכלס בלמעלה ממאה אנשים פגועים (מתגוררים מזה עשרים שנה בבתי קיבוץ שננטש) ושמשולבים בתוך דופק החיים של הקהילה בטיבעון. גם אני התרשמתי שאתה ואני מאותו צד של המתרס,יחד עם זאת אני לא בטוחה שכולם, אתה יודע ככה זה כשיש אינטרסים שמטים את העניין לכיוון חד צדדי. לגבי התקנות, לצערי הן אינן בידי, כשעברתי דירה לפני כחצי שנה הן נעלמו יחד עם כמה ארגזי ספרים ומסמכים. אבל יש תקנות כאלו תנסה להתעקש במשרד העבודה והרווחה בירושלים ויתכן שגם אצל מהנדס העיר. חשוב להקפיד על ציות לתקנות כדי שלא יווצרו מקרים של הטרדה. הטרדה של מעון אחד מייצרת דעת קהל שלילית שמקרינה על הנושא כולו. |
|
||||
|
||||
חמישים חוסים, זה נשמע ממש לא טוב. לא בגלל האלמוני שלא רוצה שיעשו לו רעש אלא משום שקשה להאמין שכל חוסה וחוסה מקבל את מלוא תשומת הלב הראויה, וזאת אפילו אם העובדים הם בעלי רצון טוב וכוונות טובות - מספר החוסים הוא פשוט גבוה מדי. האם יש איזה גוף רשמי המפעיל בקרה כלשהי על המוסדות האלה, גם כשמדובר במוסדות פרטיים שאינם מיסודם של האגודות, הארגונים וכו'? |
|
||||
|
||||
תלוי האם ההקמה של המעון הייתה דרך אל"וט ואז האחריות היא של משרד הבריאות, או בחסות אקי"ם ואז הבקרה והאחריות היא של משרד העבודה והרווחה. מספר המטפלים נקבע בתקנים (ממשלתיים על פי החלוקה שציינתי קודם) על פי חומרת הפיגור והפגיעה. ל-50 חוסים יש תקן אחר של צוות מטפל לעומת 10 חוסים. באופן אישי אני מסכימה איתך שחמישים אוטיסטים תחת קורת גג אחת נשמע קצת יותר מידי לדעתי גם לאוטיסטים גם למשפחות וגם לשכנים, זה לא אומר שלא קיים תקן לזה שמגדיר את מרחב המחייה בדיוק של מ"ר של שטח פרטי לאדם ושטחים ציבוריים וגם את גודל הצוות המטפל בהתאמה. התקנים מעוגנים במדיניות המשרדים הממשלתיים ולצערי הניירות הללו אבדו לי כשעברתי דירה אבל ניתן להשיגם במשרד הבריאות או הרווחה בהתאמה. רוב המעונות כיום מופרטים, כידוע הממשלה שלנו כמדיניות דגל מתעלמת מצרכי סעד ולכן להקמת מעון צריכה להיות תמיד התארגנות של הורים ובני משפחה של הפגועים, עם עזרה מן הארגונים השונים (אל"וט ואק"ים שגם הם למעשה ארגוני הורים וולנטריים התנדבותיים ) ההשגחה והפיקוח בכל מקרה הם ממשלתיים גם במוסדות הפרטיים. |
|
||||
|
||||
כן, אבל לפחות לפי הצורה שהאלמוני תיאר - ההפרטה מתבצעת בצורה פשטנית כזאת, שפשוט בא אדם עשיר ומקים מעון, ומרויח הרבה כסף ממשפחות החוסים המעוניינות בפתרון. במקרה כזה הרי יכולה להיות שם בוקה ומבולקה, הרי יכול להיות מטפל אחד על מספר גדול של חוסים, ויכולה להתרחש הזנחה אפילו אם לא מתכוונים אליה. ואם את אומרת שההשגחה והפיקוח הם ממשלתיים - האם זה אומר שבכל פרק זמן מסויים (וסביר!) מגיע לכל אותם מוסדות פרטיים מפקח הבודק את המצב - או שזה קורה רק אחרי ששכנים נמרצים ועקביים יותר מן האלמוני הולכים למשרדים הרלוונטיים וצועקים והופכים שולחנות? - כי כך, לפחות, זה נשמע מן השיח בינך לבינו. |
|
||||
|
||||
כל אחד יכול להקים מעון, כמו שכל אחד יכול לפתוח עסק בלי לדווח למס הכנסה ולמע"מ כמו שכלמיני פותחים בתי אבות בלי להודיע לרשויות שתפקידן לפקח. בלי לבקש רשיון הפעלה ממשרד הרווחה. בניחוש אני מעריכה שאם השכנים לא מודיעים למשרד הרווחה על המקום (שוב בהנחה שהוא ללא רישוי) אף אחד גם לא ידע עליו ומטבע הדברים אף אחד לא יפקח ולא יבדוק שיש התאמה לתקנים. למיטב דעתי אין פקחים של משרד הבריאות למשל שמשוטטים ברחובות ומחפשים מעונות שהוקמו ללא בקשה חוקית. כאמור אין לי שמץ האם המקום חוקי מושגח ועומד בתקנים, או שהוא מעון פירטי... אבל כדאי לבדוק את זה. צריך לדבר בזהירות, אנחנו מדברים במדיה אנונימית וחוץ ממני אף אחד אחר בדיון הזה אפילו לא מזוהה בשמו... השיחה היא על מצב היפוטטי כפי שדווח ממקלדת אלמונית אחת, לכן צריך להיות זהירים. כמובן שאם המעון אינו ממוסד ומהווה מטרד בגלל אי עמידה בתקני משרד הבריאות/רווחה, אז יש מה לעשות. אם הוא חוקי אבל מהווה מטרד זכות השכנים עומדת להם לבקש בדיקה חיצונית מדוע זה קורה ומה שם השתבש. התקנים כמובן נוצרו לטובת החוסים בני המשפחות שלהם וגם הסביבה- אם הסביבה לא יכולה לספוג אותם המצב לא תקין. בהערת אגב אני אומר רק קבוצת הורים שמתאגדת ככה שמקפידה לעשות הכל לפי החוק, מעורבים המשרדים הממשלתיים למן הרגע שמונחת אבן הפינה הרעיונית הראשונה למעון - ומקפידים ומדקדקים - זה מנסיון אישי של מי שחווה הכבדות כאלו מהצד השני של המתרס. |
|
||||
|
||||
קראתי בעיתון שהולכים להעביר את המעון המסויים הזה, עקב תלונות על רעש. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמי ששכנו אינו רוצה להיחשף לשונה מוזר וזר, הוא שצריך לחשוש מירידת הערך של דירתו. כי אני, למשל, לא ארצה לגור בשכנות לאדם כזה, שלא רוצה לשמוע על מוזרים. הוא מפחיד אותי הרבה יותר מאשר שכנים אוטיסטים. בעיקר מפחיד אותי השקט שלו בלילה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש להסטוריונים נטייה לכתוב את העובדות כפי שהם רוצים שיהיו ולא כפי שהן באמת. חבל אדוני, כי אתה לא נותן לאמת לנצח את הציניות שלך! מי דיבר על ערך הדירות? האדמה הזאת היא של המשפחה. אנחנו לא רוצים למכור. אבל כמה אפשר? מדובר על אפשרות לחיות חיים תקינים. נורא קל לדבר למי שלא חווה את זה מדי יום ביומו. אין לנו פחד להחשף לשונה או למוזר. אבל יש גבול למינון ולמשך הזמן. למה לאלץ אותנו לחיים האלה? מי שנפגע- אין לא ברירה, אבל האם חייבים להוסיף גם את סבל השכנים כדי שיהיה "צדק סוציאלי" וכולם יסבלו? למה מכריחים אותי ואת כל השכנים מסביב, להתנדב לשמוע צעקות ואוירה דכאונית כל שעות ביום? לא מדובר בחוסה אחד ולא בעשרה. מדובר ב-50. לא מדובר ברעש שהמשטרה יכולה להפסיק, לא מדובר במשהו זמני. לכל סובלנות יש גבול. וכאן לא נעשה דבר כדי שהשכנים לא יסבלו. נהפוך הוא! וכל זה תוך הסתתרות מאחורי גבם של המסכנים. אין לי טענות כלפי הצועקים, אלא כלפי אלה שהביאו אותם לפה, בלי להתחשב באנשים שחיים פה. |
|
||||
|
||||
ההסטוריון לא דיבר דווקא עליך אילאלמוני ספציפי ... מן המפורסמות הוא שחלק מההתנגדויות לשכנים בעלי נכויות בעיקר כשהם במקבץ קשורות מצד אחד לפחדים קמאיים מן הזר והשונה, ומצד שני לחשש מירידת ערך הקרקע. כהורה לילד זר ומוזר- זה מכאיב בעיקר החלק של הפחדים הקמאיים והאמונות התפלות. אה.. כן וגם האטימות. האמירה לא אישית כלפיך...ההערה מיועדת לכל האיילים המנוכרים. |
|
||||
|
||||
תודה לך, אבל הבעיה היא בדיוק זו: שלא כל מקרה נבדק לגופו. החלטה במשרד הרווחה להקים את המעונות בתוך שכונות מגורים היא החלטה גורפת. לא בודקים איזה מעון. לא בודקים כמות. לא בודקים קרבה לבתים. כשאיזשהו בעל נכסים מגיש בקשה להקים מעון כזה, מיד מתייחסים אליו כאל פילנטרופ הדור. מאשרים לו. קובעים עובדות בשטח, ואח"כ אומרים לשכנים: זה לא מפריע. הרי זאת עובדה. בבית המשפט קבעו שזה לא מפריע. יש תקדים! יוצא מזה שהם מרוויחים את דעת הציבור, את דעת השופטים, וגם הרבה כסף, בלי לבדוק בכלל ענין לגופו. וגם ההסטוריון שלנו לא התאמץ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |