 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני (כמובן) מסכים עם התנגדותו של הכותב ל"צבא העם", ואני חושב שהפיכתו לצבא מקצועי תהיה צעד חיובי מאוד. אבל הטיעון לכך מבחינתי הוא שונה לחלוטין. השאלה החשובה בעיני היא באיזו זכות המדינה כופה על אדם לשרת בצבא. גם כשהמדינה ממלאת את תפקידה כשליחת-אזרחיה, וגם כשעל פי הכרת מרבית האזרחים יש צורך לעשות שימוש בצבא על מנת להגן עליהם, עדיין לא ברורה לי ההצדקה לגיוס כפוי. הרי במקרים מובהקים של "הגנה על הבית" סביר שיימצאו מספיק אזרחים שישמחו לתת את חלקם; ואם לא יימצאו - אפשר לראות בכך עדות לכך שהמשימה שהוטלה על הצבא היא לא לגמרי נחוצה בעיני האזרחים. אז מאין מגיעה ההצדקה לכפייה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדבריך: "הרי במקרים מובהקים של "הגנה על הבית" סביר שיימצאו מספיק אזרחים שישמחו לתת את חלקם" אני אומר שאותם אזרחים שישמחו לתת את חלקם במקרים מובהקים של "הגנה על הבית", יאלצו כמדומני: לנהוג בטנקים, להפעיל מחשבי ירי, לכבוש יעדים מבוצרים, לתקן מטוסים (וכמובן גם להטיס אותם), לאסוף מודיעין ועוד כהנה זוטות. מלחמות, עד כמה שנסיוניינו הדל מלמד אותנו, יכולות לפרוץ במפתיע ולעומת זו לימוד כל אותם כישורים שהוזכרו לעיל לוקח זמן. אתה עוד מוסיף ואומר: "ואם לא יימצאו - אפשר לראות בכך עדות לכך שהמשימה שהוטלה על הצבא היא לא לגמרי נחוצה בעיני האזרחים. אז מאין מגיעה ההצדקה לכפייה?". הדבר היחיד שאני יכול לומר על כך הוא: שעד כמה שאני לא סומך על שיקול דעתם של הפוליטיקאים, אני עוד פחות מכך סומך על שיקול דעתם של האזרחים שבחרו באותם פוליטיקאים. לבסוף אתייחס לענין הכפייה: הגיוס לצבא הוא מתוקף חוק, בכל חוק יש אלמנט של כפייה אולם חוקים שחוקקו במדינה דמוקרטית ע"י כנסת שאנחנו האזרחים בחרנו, מחייבים אותנו, זהו היסוד הכי איתן של הקיום האזרחי היום יומי שלנו. בלעדיו אפשר כבר להגיד לאחרון שיצא שיכבה את האור ושיסגור את הדלת מאחוריו. לאחר שאמרתי כל זאת, אוסיף ואומר כי אני מסכים עם רוב הדעות המובאות במאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הכשרת הלוחמים: אני מסכים שמהטיעון שלי לא נשלל הצורך לחייב אזרחים בהכשרה צבאית כפויה. הטיעון שלי רק שולל את הצורך לכפות על האזרחים להשתתף בפעילות מבצעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם לא יימצאו די אנשים הנכונים להילחם, אין בכך כלום. באיזו זכות אנשים כופים על זולתם להילחם בעבורם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נלחם עבור המדינה בה אתה חי, עבור המשפחה שלך שחיה במדינה זו, עבור החברים שלך שחיים במדינה זו וכיו''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר, לצערי, דבר מיותר. אם אדם מרגיש כפי שאתה מתאר, מובן מאליו הרי שיתגייס. הבעיה שהעלה קודמך בפתיל היא כאשר אדם לא מרגיש כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אדם לא מרגיש כך למה הוא חי כאן? אדם שלא רוצה לתרום את חובותיו למדינה (צבא, מיסים וכד'), אין לו זכות לדרוש ממנה את זכויותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם אתה מתמם או באמת לא מבין. על כל פנים, העניין הוא כאשר יש מחלוקת - האם (למשל) מלחמה מסוימת היא מלחמה על הבית והמשפחה (בחזקת "מלחמת אין ברירה") או שמא היא ערכית-אידאולוגית\קולוניאליסטית ובהחלט לא הכרחית. במקרה וישנה מחלוקת כזו, בהחלט יתכן מצב בו אדם שש לקרב בעוד שכנו מסרב לעמוד לצדו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |