 |
|
 |
||
|
||||
 |
אגב, יש לציין כי הקהל, על פי הידיעה של ציפי שוחט והצילומים של ערוץ 2, בחר ברובו המכריע להישאר באולם הקונצרטים. על פי רוב, אנשים שאוהבים אומנות לא אוהבים שמכתיבים להם לאיזו אומנות עליהם להיחשף. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... מעניין שלפתע דווקא אתה מתעלם מזכויות המיעוט. בלי קשר לשאלה אם מוצדקת או לא מוצדקת החרמתו של ואגנר (ולדעתי היא מוצדקת-ואגנר לא היה ''עוד אנטישמי'' בנוסח שיקספיר ורבים אחרים. ואגנר היה תעמולן אנטישמי נלהב שהשפיע על התפתחות האידיאולוגיה הנאצית)יש להכיר בכך שיש אנשים בישראל שהשמעת ואגנר פוגעת מאוד ברגשותיהם. לדעתי, מן הראוי להתחשב ברגשות של מיעוט זה, ובוודאי לא לעשות לו ''אמבוש'' מכוער מבית היוצר של בירנבוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארנבויים הזהיר מראש את הקהל שהוא הולך לנגן ואגנר. אלה שהתלהמו וטענו כי נפגעו כביכול מכך שואגנר נוגן שלא בנוכחותם פשוט רוצים לכפות את את טעמם האישי על יתר באי הפסטיבל. ארשה לעצמי להיות בוטה (ויש יגידו חסר רגישות) ואמר כי לפי תחושותיי, המתנגדים להשמעת ואגנר (כולל הקהל שהחרים את ההדרן) רובם לא ניצולי שואה וואגנר בכלל לא מעביר בהם אסוציאציות נאציות. זה הכל חלק מן המגמה השולטת לראות בנאציזם תופעה חד-פעמית נדירה כדי להימנע מלמידת הלקח מן השואה: מאבק בימין הרדיקלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוחחת עם ניצולי שואה לגבי ואגנר? אם כן, עם כמה? שוחחת עם אנשים שהיו באולם? ידוע לך אם הם או הוריהם ניצולי שואה? לעדותך, מסתבר שלא. לכן, ארשה לעצמי להיות בוטה (ויש יגידו חסר רגישות) ואומר כי לפי תחושותיי אתה מקשקש דברי הבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארנבויים לא הזהיר את *קוני הכרטיסים* מראש. ייתכן וחלק מהקהל היה בוחר שלא לקנות כרטיס למופע לו היה יודע מראש שלאחר המופע ינגן בארנבויים את ואגנר, ולו רק כדי לא לתמוך בדעותיו של בארנבויים על השמעת ואגנר בישראל. למה הדבר דומה? תאר לעצמך שהיית קונה כרטיס למופע רוק, ובסיומו היה עולה סולן הלהקה ומודיע כי הוא עומד להעביר הרצאה של אמנון יצחק, המחזיר בתשובה, כהדרן. האם לא היית נפגע מכך שבעקיפין נדרשת לתמוך באמן שקורא להחזרה בתשובה בלי שידעת על כך מראש, ויכולת לסרב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה העיקרית של המתנגדים לנגינת ואגנר היא שהוא מביא להם אסוציאציות נאציות. אם זה נכון אז לא אמור להפריע להם שמנגנים אותו אחרי שהם הולכים. אבל כנראה שהם מתנגדים עקרונית לכך שגם אנשים אחרים יאזינו או ינגנו את ואגנר. לא הייתי מתנגד להאזין למופע רוק שבסופו תנוגן יצירה שנכתבה על ידי אומן נאצי. כן הייתי מחרים את המופע אם הייתי יודע שתועבר בסופו הרצאה נאצית דם אם לא בנוכחותי. אני חושב שגם לנאצים מגיע חופש ביטוי, אחרת איך אני אוכל לאמת את ההשקפות שלי מול שלהם? אבל אני לא רוצה להביע תמיכה כלשהי ברעיונות שלהם בכך שירשם כי נכחתי במופע. במקרה של הרצאה של אמנון יצחק, שיהיה לו בכיף. העיקר שימשיכו לשים לי בתיבת הדואר קלטות שלו, אני שם עליהם מדביקה ומקליט. לגיטימי בעיני הקריאה שלו להחזרה בתשובה וכמובן שהזכות שלו להביע אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם הבנתי נכון, בארנבויים *אכן* פעל *שלא* כשורה כאשר החליט לנגן את ואגנר, בלי לידע מראש את קוני הכרטיסים, וכך הפך אותם ל"תומכים מאונס" בדעותיו הפוליטו-מוסיקליות? שים לב שאני מפריד בין שאלת "האיסור לנגן את ואגנר בארץ הקודש" לה אני מתנגד נמרצות – ראה תגובות אחרות שלי, לבין צעדו של מר בארנבויים, שלוקה בכשל מוסרי. האם על כך אנו מסכימים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת אותי לא נכון. הצעד של בארנבוים לא היה פוליטי משום שהיצירה המוסיקלית של ואגנר היא לא פוליטית. האיסור לנגן את וגאנר הוא אולי פוליטי, אבל הרצון לנגן אותו הוא משיקולים אומנותיים בלבד (ולא בגלל האנטישמיות של ואגנר). זכותם של אנשים לא להאזין לואגנר אבל הם לא יכולים לכפות את זה על כולם. ייתכן כי באופן פרודקסלי המאזינים לקונצרט לא רוצים להיות מזוהים אם הטעם המוסיקלי של בארנבויים, אבל את זה הם דווקא ידעו גם לפני שרכשו את הכרטיסים. ההבחנה בין האיסור לנגן ואגנר ובין הצעד של בארנבויים היא כמובן הגיונית וטיבעית, עדיין אני חושב שהצעד שלו היה בהחלט לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאתה הבנת באופן שגוי את השימוש שלי במילה פוליטי. פוליטיקה זה לא רק ימין ושמאל אלא מונח שיכול לשמש לתאור מאבקי כוחות בכל תחום. לכן, בתחום הפוליטיקה של תכני המוסיקה המושמעים בישראל, בארנבויים כפה את דעתו על הקהל, שייתכן ורצה להביע דעה אחרת. שים *שוב* לב שאני איני מתנגד לנגינת ואגנר בארץ-הקודש, אני מתנגד לכפייתו על מי שאינו מעוניין בכך. בניגוד למה שכתבת, הובטח כי בארנבויים לא ינגן את ואגנר (כפי שתוכל לראות בפירוט באחת התגובות בהמשך). לכן בארנבויים רימה והוליך שולל את קהל מאזיניו ואת הנהלת הפסטיבל. אם צעדו לגיטימי בעיניך הרי אתה מעודד רמיה והולכת שולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה שוב: המתנגדים לנגינת ואגנר לא מוכנים שאף אחד יאזין לו, לפחות לא במסגרת כמו פסטיבל ישראל השייכת לכולם – כולל לרוב המעוניין להאזין לואגנר. לעומתם, בארנבויים לא כופה על איש להאזין לואגנר. זה מה שעושה את העמדה שלו ליותר טעם אישי באומנות מאשר לעמדה פוליטית. רק המתנגדים לו גררו אותו לפוליטיקה למרות שה*עמדה* שלו נשארת אומנותית. וכמו שאמרתי, יכול להיות שמישהו לא רוצה להיות מזוהה עם הטעם האומנותי של בארנבויים, במקרה הזה הוא דווקא כן ידע את דעתו על המוסיקה של ואגנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבא נעדן את הטיעון שלי: אני בעד השמעת ואגנר בישראל ונגד כפיית המיעוט על הרוב במקרה זה. אני נגד כפיית תמיכה בנגינת ואגנר (על ידי תרמית, כפי שעשה מר בארנבויים) למי שאינו מעוניין בכך מסיבות השמורות עימו. מר בארנבויים התחייב בפני הנהלת הפסטיבל שלא לנגן מיצירות ואגנר, וזה מה שדווח לקהל בתוכניית המופע (כמובן שלא דווח מה לא ינוגן אלא מה כן ינוגן). מר בארנבויים יכל, עקב הדרישה שלא לנגן את ואגנר, לבחור שלא להופיע ובכך להביע מחאה כנגד הניסיון לצנזר אותו. מר בארנבויים ניגן מיצירות ואגנר למרות הסיכום מראש עם הנהלת הפסטיבל והקהל (דרך התוכניה) ובכך הפר את החוזה הלא-כתוב (או שמא היה כתוב) בינו לבין מאזיניו. עניין הויכוח בשאלה האם יש לנגן את ואגנר, מה דעתו של מן-דהו על ואגנר, מה דעתו של מן-דהו אחר על בארנבויים אינו מהעניין כאן. העניין הוא הפרת ההבטחה של מר בארנבויים להנהלת הפסטיבל ולקהל המאזינים. הבטחה שרמס בשתי ידים גסות כאשר פנה לקהל באותה שאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואגנר היה תעמולן אנטישמי נלהב שהשפיע על התפתחות האידיאולוגיה הנאצית'' ממליץ לעשות קצת שיעורי בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע הרבה על ואגנר. אני יודע שהוא הפך בעיני רבים לסמל, ורבים מניצולי השואה נפגעים כשמשמיעים אותו. אני יודע גם שהנאצים הפכו אותו לחלק מהתרבות שלהם בשל דעותיו האנטישמיות. קשה לי להאמין שאין אש מאחורי העשן הזה. אשמח לקבל סקירה קצרה של העובדות העקריות, כדי להבין במה מדובר. אגב, ללא כל קשר לכך אני מצטרף לרוב שמגנה את מעשיו של בירנבאום, שיש בהם מעבר למילות הביקורת שנכתבו כאן ושאני מצטרף אליהם גם סוג של התנשאות (מי אתם ? אני מחליט כאן.), שאיני יכול לסבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין עוררין על עובדת היותו של וואגנר אנטי-יהודי, והתיאוריות שלו מתועדות בספריו, במיוחד בספר היהדות במוסיקה. ידועים גם הקשרים של צאצאיו עם דמויות נאציות כמו נישואי נכדתו אווה לאידאולוג הנאצי צ'מברליין, או הקשר של נכדתו וויניפרד ובניה לדוד היטלר. אך וואגנר נפטר בשנת, 1883 מעט לפני עליית הנאציזם. בעברית כמדומני ישנם שני ספרים. האחד של פרופ 'יעקב כץ המנתח את האנטישמיות של וואגנר והשני של נעמה שפי( עורכת הרבעון זמנים) המספרת את תולדות החרם בישראל. ראה אץ החלק האחרון במאמר דיון 544 הכולל גם הפנייה לכמה ספרים. כמו תגובות שונות בסקר דיון 520 בין השאר של גלעד דנבום, מיכאל, ערן בילינסקי ושלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון ידידי, אינני מוזיקאי, כך שאסתפק בהערה שאיש איש וטעמו בבואו לשמוע יוצר מוזיקלי זה או אחר, ועל כן אין בדעתי וביכולתי לתת כל ביקורת מוזיקלית של ממש כלפי יצירותיו של ואגנר. אסתפק ואומר כי חלקים מסויימים ביצירתו מדברים בהחלט לליבי, אחרים פחות. לעומת זאת דעותיו של ואגנר, חיבורים שכתב ודברים שהשמיע מעניינים עבורי במיוחד - היות ובענף בלתי מוזיקלי זה גרס ואגנר דברים קשים של ממש על היהודים וגזעם שאינם משתמעים לשני פנים, גם אם נטען - ובצדק - שרוח התקופה (Zeitgeist) תאמה בהחלט היגדים מסויימים שכאלו, היות והיתה מעצם מהותה שלילית ביותר כלפי היהודים והיהדות בתקופה האמורה. בגרמניה של ימינו אלו קיימים עשרות מחקרים וספרים אשר עמדו זה מכבר על תופעה זו, ללא כל נסיון טיוח אפולוגטי. מעניין הוא אם כן הדבר מדוע דווקא ישראלים-יהודים מתעקשים 'לטהר' שמו הטוב של ואגנר ולהפריד דיעותיו מיצירתו, במן אובססיה אשכנזית מעוותת של געגועים הזויים לאירופה, המלווים במשאת לב אלי ניחוחם הכביכול תרבותי של אולמות קונצרטים קרירים ומאופקים. דומה כי רק במדינת ישראל מתקשר השם 'ואגנר' עם שכיות חמד מבית היוצר של תרבות המערב עת נילחש שמו של מלחין זה ביראת כבוד - כמעין נציג מלחמת תרבות (Kulturkampf) של אליטה אשכנזית משכילה החשה כמיעוט כנגד רוב ילידי, רודני ויצרי, הלוקח טרמפ על נושא השואה, כביכול. אישית אינני מתנגד כלל להשמעתו של ואגנר בפסטיבל ישראל ובשלל אירועים מוזיקליים אחרים בישראל, אך איני מצליח להבין מדוע נקשרת לשמו של איש זה הילה יוקרתית מסויימת, הגובלת בהתבטלות של ממש בפני האיש ופעלו. דווקא בגרמניה שמו של מלחין זה אינו נישא כלל בחרדת קודש בטרקליני ההשכלה השונים, להוציא אולי מקומות מאובנים וראקציונרים כביירות. יוצר מוזיקלי זה אינו נחשב לדבר אשר בו אמורה גרמניה ממש להתגאות, ויש לשער שמיטב המוסיקולוגים וההיסטוריונים הגרמנים יודעים בדיוק מדוע. אתה מוזמן לעשות עימי שיעורי בית ביחד. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר, נראה לי שדווקא בישראל ישנה התעקשות שלא להפריד בין האיש ודעותיו ובין יצירתו. אמנם טענת בפתח תגובתך שיש לך התייחסות שונה ליצירה ולדעות האנטישמיות שלו אך מקריאת כל התגובה קיבלתי את הרושם שבסופו של דבר אינך מפריד בין השניים. אינני עוסק באפולוגטיקה וואגנריאנית ולטעמי הנסיון להתמקד אך ורק בדעותיו הוא ישראלי יחודי (לא רק) ובטעם קרתני. ידיד שחיי בניו יורק מקבל יאוש מכל מאמר המפורסם בעיתונות האמריקאית בנושא וואגנר (במיוחד הניו יורק טיימס) משום שללא יוצא מן הכלל, הפן האנטישמי מופיע כמעט תמיד. גם זה מהווה מן זייטגייסט קתרטי יהודי-אמריקאי שרואה את השואה כסלע השתייה שלה, כנקודת ההתייחסות הכמעט בלעדית. הרי תמיד היו שתי אסכולות בניצוח וביקורת תרבות - האם להתייחס לאוטוביוגרפיה של היוצר או להתייחס ליצירה לכשעצמה, כשהאמן מהווה רק צינור העברה. מאד מעניין לקרוא וללמוד על ילדותם של הביטלס בשכונות הפועלים של ליוורפול, ומשם לצאת לאקסטרפולציות על השפעת בית גידולם על המוזיקה שלהם, אך תראה לי אחד שחושב של שיכוני הפועלים המשמימים של ליוורפול תוך האזנה לסרג'נט פפר. מקבל את ההזמנה ורץ לארוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מכחיש כי ואגנר היה תעמולן אנטישמי? האם אתה מכחיש שואגנר כתב ספר אחד לפחות שכל כולו תעמולה אנטישמית (ספר שנגע לקשר בין היהודים למוסיקה בפרט ולאמנות בכלל)? האם אינך יודע שלכתביו ויצירותיו של ואגנר היתה השפעה משמעותית וישירה על עיצוב תפיסת העולם של אדולף היטלר ושל רבים ורעים אחרים?. נראה לי שאתה נתפס לכך שאכן ואגנר מת לפני הופעת הנאציזם אך רבים תופסים אותו כמשתייך לזרם תרבותי שהיה מ"מבשרי הנאציזם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שתוך הריצה איצה שלך לנגח, פיספסת את שתי תגובותי לדב ולאלכס למעלה, שקריאה בהן היתה עוזרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
So what who says that a concert is a democratic process. What will happend if you will go to watch a regular movie and instead most of the audience would agree to an adult movie. You cannot force the minority to watch what most of the audience want to watch. Some people have sensitivity right or wrong to Wagner you cannot force them to listen to him
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |