 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיית הרצון החופשי מופיעה כאשר אנחנו מסתכלים על עצמנו או על מישהו אחר מנקודת מבט "אובייקטיבית" ממפה, כאילו ממעוף הציפור או מנקודת ראותו של אלוהים. את נקודת המבט הזו מאפיינת היכולת למצוא לכל אירוע פיזי ומנטלי סיבה שגרמה לו, וכך ליצור שרשראות סיבתיות לאורך ההיסטוריה של הפרט האנושי שנימצא במוקד ההסתכלות שלנו. מנקודת מבט כזו ניתן להגיד שבאופן עקרוני אפשר לחזות את עתידו של אותו הפרט, כולל רצונותיו, ושגורלו כביכול נקבע כבר מראשית היקום. אלא שנקודת הראות הזו – ה"אובייקטיבית" או ממעוף הציפור היא דמיונית. היא אינה המציאות אלא רק מפה שימושית של המציאות. כאשר אנחנו מנסים מנקודת ראותו של הסובייקט (אנחנו) ליצור שרשרת סיבתית בין האירועים המנטליים שלנו, אנחנו צריכים לחשוב על הסיבה של התודעה הנוכחת ממש ברגע זה. בלתי-אפשרי לחשוב על סיבת התודעה הנוכחת ממש ברגע זה (תנסו!). הבעיה הייתה תוצאה של אשליית האובייקטיביות וכשזו נעלמת גם הבעיה נעלמת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אתה קובע מה באמת אובייקטיבי ומה סובייקטיבי? האם אתה מכחיש ושולל את התיאור האומר שהעולם מורכב מחלקיקים כמו אטומים ודומיהם (ואולי מיתרים ואולי מחלק אחד בלבד)? אם אינך מכחיש אז אתה מורכב מהם גם כן וממבט מעוף הציפור על גופך החלקיקי (נרשה גם חלקיקים רוחניים אבל מהאינטראקציה שלהם עם החלקיקים האחרים ומהסברה שהם אינם תלויים בך בפעולתם אלא להיפך מתקבל אותו אפקט), הרי שאינך אלא סכום האינטראקציה שלהם והקשרים ביניהם. מכאן אתה יכול להכליל לכל מה שנתפס כמחוץ לך והאינטראקציה שלו איתך. אם כך, האם אובייקטיביות היא אשלייתית או סובייקטיביות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת המבט שאתה מתאר היא חזרה לנקודת הראות האובייקטיבית ולכן הבעיה חוזרת ומופיעה. אבל אין שום בעל תודעה שנמצא בעמדה כזו. מושגים כמו 'חלקיקים', 'אטומים' ו-'מיתרים' יכולים לעזור לנו בהתמודדות עם עולם התופעות, אבל אין להם קיום אובייקטיבי בנפרד מהסובייקט שממשיג אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין אותך נכון, זה אומר שכל מה שנשאר לנו זה הסובייקט. כל קיום מחוצה לו מוטל בספק (כידיעה היחידה שיש זה מקובל עליי). אבל מנקודת מבט כזו, הרי שהסובייקט אינו יודע מהו. הוא אינו יודע אם כל הדברים שהוא צופה בהם הם אמיתיים, אמיתיים במידה שהוא מחליט, משלים כי מישהו בחוץ עובד עליו או כי חושיו רחוקים מלהיות מושלמים. באותה מידה הסובייקט מרגיש את הרצון החופשי, אז מה הוא מרגיש? הצורה בה אתה מציג את זה עד כמה שאני מצליח להבינה שקולה לנסיון להרים את עצמך באוויר מהחגורה שלך. הדבר היחיד שאתה יכול לגרוס הוא שאתה כולך רצון חופשי אבל אז אין לך ידיעה (משפט הזוי). אם אתה מקבל את זה שהתודעה היא תוצר על של האינטראקציות (וברור לי שאינך מקבל) אז מובן לי איפה נמצא בעל התודעה (העמדה שהזכרת) וברור לי שיש טיעונים הגיוניים נגד הרצון החופשי (ואין בעד חוץ מ-"זה ברור מאליו"). אם אינך מקבל, אין לי שמץ למי לפנות. תמיד אסכים שלא להסכים אבל אם יש לך תוספות - אשמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה כבר נכתב (ויטגנשטיין, טרקטטוס). "היכן תמצא סובייקט מטאפיזי בתוך העולם? ... המצב כאן דומה לגמרי למצב העין ושדה הראיה. אבל הלוא את העין באמת אינך רואה. מאומה בשדה הראיה אינו מניח לך להסיק ממנו, שהוא נראה לעין...האני נכנס לפילוסופיה על ידי כך ש"העולם הוא העולם שלי". האני הפילוסופי איננו האדם, איננו גוף האדם ואיננו נשמת האדם...אלא הוא הסובייקט המטאפיזי, גבולו - לא חלקו - של העולם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שזו פשוט עוד עמדה בנושא אותו לא ניתן להכריע, ונקפוץ לסוף הדיאלוג פרמנידס שאומר בערך, ועל אף כל הרשום כאן, יהי אשר יהי. לספוס=מורדיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן שום מהלך ספקני. מה שמופיע בפנינו, מופיע בפנינו ואי-אפשר להטיל בכך ספק. גם אם ניתן לקרוא למה שמופיע בפנינו 'הזיה'. מנקודת הראות הסובייקטיבית לא ניתן למצוא שרשרת סיבתית של אירועים נפשיים, ונעלמת בעיית הדטרמיניזם. הציטוט מהטרקטטוס של ויטגנשטיין שהביא 'פטר חמור' מסביר טוב את עניין הסובייקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך בטוח (אני בטוח שלא) שזה סותם את הגולל. זה פשוט מותיר אותך ללא הכרעה בדיוק כפי שהיה צריך לצפות. אם אינך רואה את העין מנין לך שזו עין בכלל? המשפט הזה נכון הן סובייקטיבית והן אובייקטיבית. בתור משתתף במערכת שאינה ניוטונית איך אתה אמור לדעת שהיא כזו? הציטוט מהטרקטטוס אינו מסביר את הסובייקטיביות הוא פשוט שולל את האובייקטיביות. הותרת אותנו ללא הסבר לכאן ולכאן ואין בזה שום דבר רע. עם זאת, הסברים סיבתיים (אקראיים) יוצרים השערה פוזיטיבית הגיונית, מעולם לא שמעתי כזו עבור הרצון. את כל הטענות מצידו אפשר לסכם - "הוא פשוט שם, אינך מרגיש?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין משמעות ל'הסבר של הסובייקטיביות'. הסובייקטיביות פשוט נוכחת כאן ועכשיו. רק היא מסבירה דברים. גם אין משמעות להגיד 'מנין לך שזו תודעה בכלל?' (או 'עין' בדוגמה של ויטגנשטיין). לא יכול להיות ספק בקיומה של תודעה כאן ועכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שברחנו לסמנטיקה. את הסובייקטיביות הזו אתה יכול לתאר כפן פסיכיזם או ככוח הבלתי תלוי היחיד שקיים, אני אקרא לזה יקום. זה כבר לא ישנה הרבה. כשלוק התעסק בשאלה הזו הוא גרס ראשית שהיא מנוסחת גרוע, השאלה היא האם האדם הוא חופשי. אין טעם בשאלה - האם הרצון/ תודעה הם חופשיים כי הם אינם סוכנים אלא אפיונים. החלק הראשון של תשובתו הוא שהאדם אינו חופשי מתודעה/רצון. לדעתי כשאתה מאציל את התודעה הזו לכל, או כדבר הראשוני (קיום), אכן אין לו משמעות. הוא הופך לחסר תבונה (באופן שאני תופס אותה). אותה התוצאה מתקבלת "כשהרצון אינו חופשי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ההיפך הגמור מדיון סמנטי. אתה מתעקש להתייחס לתודעה כאובייקט במקום לצאת מנקודת המוצא הכי פשוטה - להיות פשוט מודע לתודעת ההווה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |