|
||||
|
||||
ד"ר נויה ספקטור קובלת על כך שבהעדר במבחנים מתוקננים (סטנדרטיים) לאיתור ליקויי למידה, התחבר המרכז הארצי לבחינות והערכה, מיסודן של האוניברסיטאות, לחיבור מבחנים שכאלו, בהעדר הכשרה לנושא. הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
אולי לא הבנתי נכון, אבל הפסקה הבאה נשמעת לי כמו ביקורת דקה: "ד"ר בן-סימון היא סטטיסטיקאית. הכלים המקצועיים שברשותה מיועדים להערכה ולמדידה. המרכז לבחינות ולהערכה זקוק לכלים הללו כדי למלא את התפקיד שלשמו הוקם על ידי האוניברסיטאות. מצד אחר, זכויות הפרט אינן כלולות בין יעדיו של המרכז לבחינות. נהפוך הוא: הבחינה הפסיכומטרית מעוררת שאלות בנושאים הקשורים בזכויות הפרט ומתנגדים רבים קמו לה במשך השנים." כלומר, סטטיסטיקה היא לא הכלי המתאים לאבחון פרטים הסובלים מליקויי למידה. כמו המתודולוגיה הרפואית הסינית, שאינה בודקת כושרו של טיפול באמצעים "סטטיסטיים" (קרי: אדישים, לא אנושיים, פיחס) אלא תוך "התייחסות לפרט הייחודי והמיוחד". |
|
||||
|
||||
זה אני, או שהיא תוקפת כאן איש קש? מרכז הבחינות הארצי מעוניין במערכת עצמאית משלו כדי לקבוע מי זכאי לקבל הקלות במבחן הפסיכומטרי. הצורך במנגנון שכזה נהיר לכל מי שמודע לאינפלציה באבחון ליקויי למידה. עד כאן הכל טוב ויפה, ואני מסכים עם ד"ר ספקטור שיש הבדל בין אבחון לצרכי סיוע לבין אבחון לצרכי מיון - וגם המרכז הארצי לבחינות מודע להבדל הזה. זאת, למעשה, הסיבה שהוא יוצר את המנגנון, כדי להבדיל בין השניים. אבל אז ד"ר ספקטור מחליטה שאותו מבחן מיון יהפוך, ברבות הימים, לאבחון לצרכי סיוע, ואת זה היא תוקפת. לי לא ברור למה החליטה ד"ר ספקטור שכך יהיה. לכל ברור שהאבחון לצרכי סיוע הוא אבחון מכליל, כזה שמעדיף שאנשים בלי בעיות יקבלו סיוע מאשר שאנשים עם בעיות לא יקבלו אותו. האבחון לצרכי מיון הוא אבחון מוציא - מטרתו לסנן עד כמה שאפשר את המתחזים ואת הגבוליים, גם במחיר של אנשים שיש להם בעיות ולא יזכו להקלות, וזאת כדי שהמבחנים הפסיכומטריים ישארו כמה שיותר אובייקטיביים1. מדוע שמישהו יתחיל להסתמך על המבחנים הללו לצרכי אחבון לשם סיוע? 1 ידוע כי באזורים עשירים יותר, יש יותר ילדים המאובחנים כלקויי למידה. הדבר מצביע על היכולת להטות את תוצאות האבחון לצרכי סיוע ע"י ההורים. מכאן, שקבלת האבחון הזה גם לצרכי הפסיכומטרי נותן לעשירים יתרון (נוסף) על פני השכבות החלשות יותר. |
|
||||
|
||||
למה שאבחון לשם מיון יהפוך לאבחון לשם סיוע? אולי כי כבר היו דברים מעולם. למשל מבחן הIQ הומצא למטרות סיוע ושימש לשם מיון. |
|
||||
|
||||
רגע, אז למה זה בסדר שהאבחונים שיש כיום, שנועדו למטרות סיוע, משמשים למיון? צריך לברך על יוזמת האוניברסיטאות להפסיק את השימוש המחפיר הזה באבחונים שלא למטרה לשמה הם נוצרו. הלא כן? |
|
||||
|
||||
אני מסכימה. אבל זה מסביר שהחשש של הדוקטור אינו מופרך לחלוטין, כי יש היסטוריה של מבחנים שהומצאו לצורך אחד והשימוש בהם הורחב באופן מחפיר. |
|
||||
|
||||
מה מחפיר כאן? אם התברר שמבחן שהומצא לצורך אחד יעיל [גם] לצורך אחר, למה לא להשתמש בו לצורך האחר? |
|
||||
|
||||
העובדה שזה נעשה מבלי שהתברר שהוא יעיל לצורך אחר, וגם לאחר שהתברר שהוא אינו יעיל לצורך אחר המשיכו את השימוש בו. אם זה נעשה לאחר בירור מתאים השימוש אכן אינו מחפיר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שמבחני אינטליגנציה מנבאים לא רע את הסיכוי להצליח באקדמיה. לא? |
|
||||
|
||||
יש הרבה מבחני אינטלגנציה היום, המבחן המקורי של בינה היה בעל שונות גבוהה מאד ולא היה ניתן להשתמש בו עבור אנשים בטווח הנורמלי, הוא היה אמור לשמש רק לאיתור מקרי פיגור קשים. מה שלא הפריע לאיש לעשות בו שימושים שונים ומשונים. מידע זה נדלה מזכרון עמום מקורס כלשהו בסטטיסטיקה, אני לא בטוחה שיש לי אפשרות להוכיח את נכונותו. |
|
||||
|
||||
לא צריך להוכיח, נראה לי סביר שהמבחן של היום הוא לא המבחן של פעם. מה שנראה קצת פחות סביר הוא שהמבחן במקור נועד לאתר מקרי פיגור קשים, כי אלה קלים לאיתור גם בלי שום מבחן. יותר הגיוני בעיני שהוא ניסה - אולי בחוסר הצלחה - לדרג את מקרי הפיגור האלה. |
|
||||
|
||||
ככל הידוע לי לא. באוניברסיטת בן־גוריון ניסו פעם למצוא את המנבא הטוב ביותר לחיזוי ציונים בפקולטה לרפואה. המתאם הגבוה ביותר נמצא בין ציוני הבחינות בפקולטה לרפואה לציון הבגרות במתמטיקה. |
|
||||
|
||||
ומה היה המתאם הזה? וכמה חפיפה הייתה לו עם מתאמים אחרים? כי הטענה הנפוצה היא שלבגרויות יחד עם הפסיכומטרי יש יכולת ניבוי טובה משמעותית מאשר לכל אחד מהם בנפרד. |
|
||||
|
||||
אני לא קראתי את המחקר. הנתונים הם מתוך שיחה עם מי שפרסם בזמנו את המחקר הזה. האמת היתה שהוא היה די מופתע מהתוצאה ומחוסר הרלוונטיות של המבחן הפסיכומטרי לנושא. |
|
||||
|
||||
אז אם יוצא לך לשוחח שוב עם אותו חוקר, תלחש לו באוזן שאף אחד לא טוען שהפסיכומטרי מנבא ציונים. הוא מנבא שרידות. או, במילים אחרות, המחקר שלו היה מוטה, משום שהוא לא בדק את אלו שנשרו. |
|
||||
|
||||
אאל"ט, המבחן (שהתגלגל לIQ) הומצא למטרות מיון לבי"ס בצרפת ~1900. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |