 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו אלו בעין גדי. קשה לי להבין מדוע דווקא מעיינות שממוקמים במקרה בטריטוריה שלכם חשובים לכם יותר מאחרים. אם אתם רוצים להקטין את הנזק הסביבתי הנגרם מקיומכם, עברו בבקשה לאזור עשיר במים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם באזור שלנו (ונראה לי שאתה לא כותב מישראל?) יש אזורים עם פחות מים ויותר מים. נווה עין-גדי הוא נווה המדבר החשוב בישראל, וחלק ניכר מהשטח - כולל המעיינות - מוכרז כשמורת טבע. כיוון שהשמורה הוקמה לאחר קיבוץ עין-גדי ושטחי החקלאות הקטנים שלו, נאלצת השמורה להתחלק במים עם היישוב. לכך יש השלכות חמורות על השטח. בעבר, המים זרמו עד ים המלח. מזה עשרות שנים, המים נשאבים במעלה הנחלים. הצעות שהיו להעביר את המשאבות לאזור שפכי הנחלים לים המלח, ובכך להבטיח זרימת מים לאורך מאות מטרים נוספים בנחלים - נדחו ע"י הגורמים הרלוונטיים. מעיינות כמו עין זהב ועין סלוקיה שגם בהם יש מפעלי מים ממוקמים באזורים יחסית יותר עשירים במים, ועין זהב אפילו נמצא בתוך השטח העירוני של קרית-שמונה. ומעבר לכך, כידוע לך בוודאי - "עניי עירך קודמים". מה לעשות, אך לי קל יותר גם להזדהות וגם להשתתף במאבק להצלת עין-גדי מאשר, נניח, במאבק להצלת נווה המדבר אזרק בירדן (100 ק"מ מזרחה לרבת-עמון) - אזור ביצות שנפגע קשה כתוצאה משאיבת המים ממנו לרבת-עמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיליון מעיינות? אני חולק עליך: אין בעולם עוד אף מעיין כמו עין גדי. מבחינת הצמחים והחיות המסויימים בו, מבחינת הירוק המסויים שבו, על רקע הנוף המסויים שמסביבו. לוגית, כל מעיין בעולם הוא ייחודי ("אינך יכול לטבול באותו מעיין פעמיים"). אבל יש כאלה שייחודיים יותר. קריטריון שקל למדוד הוא עד כמה המעיין מרוחק ממעיינות אחרים בעלי שפיעה דומה. מבחינת ערכי הטבע, יש יותר סיכוי להמצאותם בו של זנים ייחודיים של צמחים וחיות. מבחינת ערכי נוף, תשים לב בוודאי שלא כל מעיין באלפים הוא אתר תיירות מסדר הגודל של עין גדי. הנפגעים מהשאיבה, שעליהם אני מבקש להגן, אינם הצמחים והחיות; מדובר בנו, בני האדם שנהנים מאותם צמחים וחיות ומעריכים אותם. ברור, לכן, למה מעניינים אותי יותר מעיינות שממוקמים במקרה בטריטוריה שלי. הם נגישים לי יותר. אבל נכון שהייתי שמח לו היה כלל עולמי שאוסר על הקמת מפעלי מים מינרליים במעיינות מדבריים... הסוגייה של בחירת מקום מגורים על פי האפקט הסביבתי דווקא קיימת, ברמה לוקאלית: אנו מגדירים שמורות טבע, ולא מקימים בהן ישובים. לעשות זאת ברמת בחירת ארץ מגורים הוא רעיון פרוע יותר, אבל מעניין, ולו כתרגיל מחשבתי. סלח לי אם אקח אותו רגע ברצינות (שוב, כתרגיל): בתגובה ראשונה, שים לב כי מים זה לא הכל. באלפים, למשל, מים אינם בעיה, אבל הצמחייה רגישה מאוד לזיהום אוויר (יש אזורים באוסטריה שמנסים להגביל כניסה של מכוניות מסיבה זו). נדמה לי שמבחינת אפקט סביבתי כולל, דווקא חיים במדבר עדיפים אולי, אבל זה דורש בירור יותר מעמיק. מכל מקום, נניח כי היינו יכולים ליישב מחדש את כל אוכלוסיית העולם רק על פי קריטריונים סביבתיים. מה היתה חלוקה אופטימלית? אני לא חושב שזה ברור בכלל. למעשה, אין לי רעיון אפילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליישב את כל אוכלוסיית העולם על פי גורמים סביבתיים? תלוי את מה אתה רוצה לשמר. אם אתה רוצה לפגוע בכמות קטנה ככל האפשר של בעלי חיים וצמחים, להקטין את זיהום האויר והמים, הפתרון האופטימלי יהיה לרכז את כל בני האדם בגושים גדולים, כלומר - בערים צפופות. כל גוש-אדם כזה הוא מקור לזיהום עצום, אך מוגבל במקום. מגורים רבים של בני אדם בפרברים או בערים פריפריות קטנות מגדיל את זיהום האויר הכולל, משום שהם נוסעים בכל יום אל העיר ובחזרה לצורך עבודה, בילוים ועוד. אם אתה רוצה לאפשר איכות חיים גבוהה למספר רב ככל האפשר של אנשים, מן הראוי יהיה לפזר אותם ככל הניתן בתוך חורשים טבעיים, מדבריות, מעיינות, ג'ונגלים, בקטבים ועל קרקעית הים. כל זה בצמוד לטכנולוגיה שתאפשר מגורים נעימים, ניידות גבוהה ותקשורת איכותית (פס רחב כבר אמרנו?). השאלה העיקרית היא עד כמה אתה מעוניין לפתור את הבעיות האקולוגיות או להשאיר את הבעיה לדורות הבאים. ככל שתדחה את פתרון הבעיות הן תהיינה קשות יותר. סביר שגם האמצעים הטכנולוגיים שלך ישתפרו בינתיים, אך מן הסתם לאט יותר, ובשלב מסויים תהיינה חלק מהבעיות לא הפיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלט בעצמך, עבור עצמך ובהתאם לדברים שחשובים לך, היכן תגרום נזק סביבתי מינימלי ביחס לאורח החיים שאתה מבקש לנהל. אח''כ נדון על ישוב מחדש של אוכלוסיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |