|
מיליון מעיינות? אני חולק עליך: אין בעולם עוד אף מעיין כמו עין גדי. מבחינת הצמחים והחיות המסויימים בו, מבחינת הירוק המסויים שבו, על רקע הנוף המסויים שמסביבו.
לוגית, כל מעיין בעולם הוא ייחודי ("אינך יכול לטבול באותו מעיין פעמיים"). אבל יש כאלה שייחודיים יותר. קריטריון שקל למדוד הוא עד כמה המעיין מרוחק ממעיינות אחרים בעלי שפיעה דומה. מבחינת ערכי הטבע, יש יותר סיכוי להמצאותם בו של זנים ייחודיים של צמחים וחיות. מבחינת ערכי נוף, תשים לב בוודאי שלא כל מעיין באלפים הוא אתר תיירות מסדר הגודל של עין גדי.
הנפגעים מהשאיבה, שעליהם אני מבקש להגן, אינם הצמחים והחיות; מדובר בנו, בני האדם שנהנים מאותם צמחים וחיות ומעריכים אותם. ברור, לכן, למה מעניינים אותי יותר מעיינות שממוקמים במקרה בטריטוריה שלי. הם נגישים לי יותר. אבל נכון שהייתי שמח לו היה כלל עולמי שאוסר על הקמת מפעלי מים מינרליים במעיינות מדבריים...
הסוגייה של בחירת מקום מגורים על פי האפקט הסביבתי דווקא קיימת, ברמה לוקאלית: אנו מגדירים שמורות טבע, ולא מקימים בהן ישובים. לעשות זאת ברמת בחירת ארץ מגורים הוא רעיון פרוע יותר, אבל מעניין, ולו כתרגיל מחשבתי.
סלח לי אם אקח אותו רגע ברצינות (שוב, כתרגיל): בתגובה ראשונה, שים לב כי מים זה לא הכל. באלפים, למשל, מים אינם בעיה, אבל הצמחייה רגישה מאוד לזיהום אוויר (יש אזורים באוסטריה שמנסים להגביל כניסה של מכוניות מסיבה זו). נדמה לי שמבחינת אפקט סביבתי כולל, דווקא חיים במדבר עדיפים אולי, אבל זה דורש בירור יותר מעמיק. מכל מקום, נניח כי היינו יכולים ליישב מחדש את כל אוכלוסיית העולם רק על פי קריטריונים סביבתיים. מה היתה חלוקה אופטימלית? אני לא חושב שזה ברור בכלל. למעשה, אין לי רעיון אפילו.
|
|