על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251356
רודי וגנר יום ה', 7/10/2004, 22:57
הערת פתיחה: בתגובה זו אפרט תהליך מחשבתי שהעלה בי הראיון עם מר אדרי והדיונים שבהמשכו, תוך ניסיון מצדי להעמיד למבחן החשיבה ההגיונית כמה הנחות יסוד מסוגים שונים שעולות כאן. חשוב לי לציין שהדיון שלי עם עצמי מרוכז בנושא המצב החברתי-כלכלי בישראל כיום, ולכן כל מי שרוצה לדון בנושאים אחרים ובלתי קשורים, כמו עקרונות השוק החופשי או מדיניות החוץ של ניקרגואה, מתבקש בנימוס לא לקרוא את תגובתי ולא להגיב אליה.
טוב, עכשיו אפשר להתחיל. נקודת ההתחלה לי היא שאלת האבטלה והעבודה. ניתן להסכים שאחד האינטרסים המרכזיים שלנו הוא לדאוג שמספר אנשים גדול ככל האפשר יעבוד ויתפרנס למחייתו. לכאורה, כל אדם סביר אמור לבחור באפשרות זו; אלא שנטען כאן ובמקומות אחרים שרמתן הגבוהה של הקצבאות ושל דמי האבטלה גורמת לעובדים פוטנציאליים רבים להעדיף להישאר בבית ולא לעבוד. טיעון זה הוא הבסיס למהלכים שהוביל ומוביל שר האוצר לקיצוץ בקצבאות ולהקשחת התנאים לקבלת דמי אבטלה.
מצד שני, נשאלת השאלה מדוע מעדיפים אנשים מלכתחילה לא לעבוד? שתי התשובות הנפוצות לשאלה זו הן "הם בטלנים" (מצד ימין) ו"אין עבודה" (מצד שמאל). לי נראה שישנה תשובה שלישית, וכדי לחשוף אותה אתמקד בתת-קבוצה מסוימת של דורשי העבודה: גברים צעירים ובריאים, חסרי השכלה, ללא משפחה או ילדים, המתגוררים בדרום הארץ. גם לאיש שמאל חברתי כמוני, קשה להאמין שאנשים כאלו לא יכולים למצוא עבודה. נראה לי סביר שבחודשיים של חיפוש עבודה מסודר יוכל כל גבר צעיר ובריא, בוגר שירות צבאי, שאינו בררן בבחירת עבודה, למצוא עבודה כלשהי ולהתקבל אליה. ומאחר שאחרי השירות הצבאי מספיקים דמי האבטלה למימון קיום מינימלי למשך חודשיים לפחות, לא נראה שיש סיבה לכך שגברים כאלו לא יעבדו.
וכאן אני מגיע למאמר. מהראיון עם מר אדרי אנו מבינים שאותו איש צעיר ובריא (נקרא לו אצ"ב לשם הנוחות) ימצא אמנם עבודה, אבל רוב הסיכויים שהיא תהיה בסטטוס של "עובד קבלן". במצב הזה לא רק שהוא יקבל שכר מינימום ותנאים בעייתיים, אלא גם לא יהיה לו כל ביטחון שהעבודה תימשך, שכן ניתן לפטר אותו בכל מצב לפי צרכי המפעל. יתר על כן, יש סיכוי טוב שהמעביד שלו ילין את שכרו או ידרוש ממנו לעבוד שעות נוספות, או יעבור על החוק כלפיו בדרך אחרת, והוא לא יוכל להתלונן או לתבוע, כי במקרה כזה יפוטר (ללא פיצויים) וכפי שלמדנו מיעקב, יקבל דמי אבטלה מוקטנים (אם איבד את עבודתו תוך שנה), ולא יוכל להתקבל לעבודה בשום חברת קבלן אחרת (עניין "הרשימות השחורות" שהועלה כאן). גרוע מכל, אצ"ב ייכנס לעבודה שאין בה כמעט שום סיכוי להתקדם ולהגיע בעתיד לשכר שהוא יותר ממינימום ולתנאים יותר נוחים.
על הנקודה האחרונה ראוי להתעכב קצת. בבחירת עבודה יש חשיבות לא רק לשכר בטווח הקצר אלא גם, ואולי בעיקר, לאפשרויות בטווח הארוך. שוק העבודה "הקלאסי" מתבסס על כך שאדם צעיר מתחיל מלמטה, ולאט לאט, בזכות כישוריו, ניסיונו בעבודה או סתם התחנפות לבוס, מתקדם מעלה, מבחינת השכר, התנאים, והמעמד. בתיאוריה, עליית השכר הזו כלפי מעלה אמורה להיות מקבילה לגידול בהתחייבויות שיש לאדם הצעיר, המתחתן, מגדל ילדים, וכן הלאה. העברתן של יותר ויותר עבודות בסיסיות לסטטוס של "עובדי קבלן" (כמו בכי"ל למשל) הופכת על פיה את ההתאמה הזו, וגורמת לכך שלאצ"ב הנכנס לעבודה אין כמעט סיכוי להתקדם בשכר ובתנאים, ומונעת ממנו את האפשרות להתחייב מבחינה רציונלית על מהלכים כמו מעבר למגורים אחרים, חתונה, או ילדים. למעשה, המצב גרוע עוד יותר, שכן העבודה לא מבטיחה אפילו יציבות בשכר, למשך שום פרק זמן בעתיד. במצב יותר טבעי, כמו למשל בשוק העבודה במרכז, עבודות זמניות וחסרות-ביטחון כאלו קיימות כמובן, אבל הן בשכר גבוה יותר מאשר עבודות קבועות דומות. המיתון, והופעתן של חברות כוח-האדם, יצרו סיטואציה שבה העבודה היא גם מבוי סתום, וגם בשכר מינימלי.
בהתחשב בנתונים אלו, ובכך שחיפוש עבודה הוא עצמו עבודה לא קלה (כפי שיודע כל מי שחיפש עבודה אי פעם), אופציית הבחירה בעבודה נראית בלתי אטרקטיבית. הנטייה הראשונה היא לומר שאם כך, אצ"ב יעדיף לא לעבוד ולהתקיים על קצבאות. מאחר שזו אופציה לא רצויה בעינינו, ניתן להציע קיצוץ בקצבאות והקשחת התנאים לדמי אבטלה, כדי להפוך את האופציה לבלתי אפשרית. אף מבט יותר קרוב בנתונים, מראה באופן מוזר שאופציה זו היא בלתי אפשרית כבר היום עבור אצ"ב ההיפותטי שלנו: בהיותו צעיר ובריא, הוא אינו זכאי לקצבאות כלשהן; וכשדמי אבטלה ניתנים בתנאים ולפרקי הזמן שפורטו כאן, לא נראה שיש לאצ"ב אפשרות להתקיים רק עליהם למשך זמן רב. את האופציה שהעלה יעקב, דהיינו עבודה מדי פעם ובין העבודות בטלה וחיים מדמי אבטלה ‏1, אני נוטה לפסול, מארבע סיבות: ראשית, הקטנת הזכאות לדמי אבטלה במקרה של חזרה למעגל האבטלה אחרי פחות משנה הופכת את השיטה לבלתי כדאית. שנית, הזמן הרב וההשקעה הנדרשים לחיפוש עבודה במציאות של מיתון מקשים על יישום שיטה כזו. שלישית, נתונים שהוצגו באייל מראים כי קשה למצוא בדרום אנשים צעירים למילוי משרה זמנית מאוד, אפילו בשכר סביר, ולכן סביר שלא קיים מגזר כזה של "עובדים ומתבטלים" כי אחרת הם היו הראשונים לקפוץ על המציאה. ורביעית, כאשר מדברים בתקשורת על "מובטלים כרוניים" מוזכרים פעמים רבות אנשים שמובטלים כבר שנתיים או יותר ברציפות, ואלה כמובן לא מקבלים דמי אבטלה.
הגענו, אם כך, לבעיה. אם במצב הנוכחי אין אפשרות לאצ"ב לחיות על קצבאות ולא לעבוד, ולכן נראה סביר שהוא יבחר באפשרות הבלתי-אטרקטיבית (אך האפשרית) של עבודה כעובד קבלן. אך לא זה המצב: השינויים בחוקי האבטלה לא הקטינו את מספר המובטלים, שדווקא גדל בשנים האחרונות. הסיבה, לדעתי, נעוצה בכך שלאצ"ב יש עוד כמה ברירות חוץ מעבודת קבלן או חיים על קצבאות. אופציות אלו מתאפיינות בכך שהן מבטיחות לו, לפחות למראית עין, דרך אל מצב של ביטחון כלכלי, שאינו נראה באופק לא בעבודת הקבלן ולא בקצבאות. לצורך הנוחות, אחלק אותן למספר מסלולים.
הראשון הוא "המסלול השחור" שמתחיל בדברים תמימים כמו עבודה לא-מדווחת, המשולמת במזומן. היתרון על עבודה זמנית אחרת הוא החיסכון במסים, מע"מ, ביטוח לאומי וכד', ובשלב הראשון גם היכולת לקבל במקביל דמי אבטלה. מכאן אפשר להידחק לדרכים לא-חוקיות אחרות להשגת כסף, כגון זנות ‏2, גניבות קטנות, נוכלויות והונאה, או פשיטת יד. לבחירה ב"מסלול השחור" יש כמובן מחיר מבחינת הסיכון, הדימוי העצמי והמעמד החברתי, אבל היא נותנת לאצ"ב, לפחות למראית עין, יותר סיכוי "להתקדם בחיים" ולהתקרב אל הביטחון הכלכלי שנותן כסף מזומן.
למסלול השני אני קורא "המסלול המהיר", או "מסלול החלום", וזה המסלול שמפורסם כל הזמן על-ידי התקשורת בארץ. במסלול הזה אפשר לכלול את כל התחומים שמבטיחים (למעטים שבמעטים) הצלחה מהירה והתקדמות בחיים. בקטגוריה הזו אפשר לכלול מצד אחד הימורים, תכניות פירמידה למיניהן, ויוזמות עסקיות "מטורפות" יותר או פחות, ומצד שני השתתפות בחידונים, משחקי טלוויזיה, ואודישנים לתכניות ריאליטי למיניהן, או הגישות היותר קונבנציונליות של דוגמנות (לבנות) או כדורגל (לבנים). בעבר, המעמד החברתי של "המסלול המהיר" היה נמוך, בגלל ההשוואה המתבקשת לעבודה קבועה בה מתחילים מלמטה ומתקדמים לאט-אבל-בטוח אל הביטחון הכלכלי. אבל כיום, כאשר עבודה בחברת קבלן מבטיחה סיכויים קלושים ביותר להתקדמות, נראה יותר ויותר סביר להמר על כל הקופה ולנסות את המסלול הזה.
אני מניח שניתן למצוא עוד אופציות בכיוונים דומים לזה שהצעתי, אבל זה צריך להספיק. עצם קיומן של אופציות אלו גורם לכך שהורדת הקצבאות והקשחת תנאי דמי האבטלה, כשהם באים ללא שינוי במצב שוק העבודה, אינה מובילה להגדלת אחוז העובדים, אלא רק להגדלה של אחוז הבוחרים באופציות הנוספות שהצגתי. רובן הגדול של אופציות אלו הן בעלות השפעות שליליות על מצב המדינה והמשק, ולכן ברור שצריך למצוא דרך אחרת לעודד את אצ"ב לבחור בעבודה. והדרך לעשות זאת היא לא בפגיעה באטרקטיביות של שאר האופציות, אלא בשיפור האטרקטיביות של אופציית העבודה. במלים אחרות, על המדינה לנופף לא רק במקל, אלא גם בגזר.
וכאן אני חוזר למאבקו של מר אדרי. כדי לעודד עבודה, זה צריך להיות אינטרס של המדינה לדאוג לתנאים טובים יותר עבור העובדים, כדי שתיווצר מדרגה משמעותית בין העובדים לאלה שאינם עובדים. פירוש הדבר הגנה משפטית לעובדי הקבלן; אכיפת חוקי העבודה; שכר גבוה יותר ‏3; ואולי חשוב מכל – מהלך שיגביל את ההתפשטות של תופעת עובדי הקבלן, ויאפשר, לפחות בחלק ממקומות העבודה, סיכוי לקידום עבור כל עובדי המפעל, לא רק לאלו שהם בני משפחה של עובדים נוכחיים במפעל.

‏1 במאמר מוסגר אומר שהכרתי דווקא כמה עובדי היי-טק שיישמו את השיטה: שמונה חודשים עבודה מאומצת, וארבעה חודשים של טיול בדרום אמריקה על חשבון הפיצויים והחזרי המס.
‏2 וזו הזדמנות מצוינת לשלוח את כל מי שלא ראה לראות את הסרט "אור".
‏3 לגבי עניין השכר, אני חייב לציין שהניתוח שלי מראה שדווקא משתנה השכר הוא אולי פחות חשוב מבחינת עידוד העבודה. וגם אם מעלים את השכר, צריך להרהר בשאלה האם עדיף העלאת שכר מינימום או מס הכנסה שלילי.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251472
אורי • בתשובה לרודי וגנר יום ו', 8/10/2004, 11:44
אתה צודק, באופן כללי, בתיאור המצב העגום של אצ"בים בעיירות הפיתוח, אבל דומה שאתה שוכח את האפשרות החשובה מכולן: הדרך החוצה.
חלק ניכר מהייאוש וחוסר התקווה של אנשים בעיירות פיתוח טמון בעובדה שהן מנותקות או כמעט מנותקות מאפשרויות תעסוקה חלופיות במקומות אחרים, כך שהאפשרות הכמעט יחידה להצליח בדימונה היא לעזוב את דימונה, והפתרון לבעיה צריך להיות בדמות אפשרות מעשית לדימונאים לעזוב את דימונה בבוקר, לעבוד בתל-אביב (או רמת גן, או ראשון לציון, או בת ים או הרצליה) ולחזור בערב הביתה.

כהערה בצד, בעיירות פיתוח ויישובים ערביים רבים התפתח "פתרון" בדמות העסקה של מספר גדול של אנשים בעבודה עבור העיריה או המועצה המקומית לפי השיטה המצרית הנודעת. העסקה כזו סייעה בהסוואה חלקית של האבטלה הממשית במקום, לתועלתם של ראשי המועצות. כמובן שיש קשר מסוים בין פשיטת הרגל של מועצות מקומיות רבות והנוהג הזה.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251561
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לאורי יום ו', 8/10/2004, 16:51
לעזוב את דימונה זו אכן ההמלצה שקיבלו לעצמם עשרות צעירים לאחר שסימו את שרותם הצבאי או את לימודיהם האקדמיים. יחס ההגירה בעיר דימונה לדוגמה הוא חיובי ביותר ואלמלא גלי העלייה מארצות חבר העמים דימונה העיר היתה בית זקנים גדול והרבה אנשי דור א' שמחכים לפנסיה בכדיי לחבור לילדיהם שעזבו את העיר, (לידיעה כללית מערכת החינוך בדימונה ותשתיות החינוך מעולות וברמה גבוה % מקבלי תעודת הבגרות עומד על כ 68% ומסיימי 12 שנות לימוד כ 60% מכלל הלומדים) ומה שנוצר זה הקניית כלים מעולים לילדי דימונה לעזוב את העיר.
ההמלצה לעזוב את העיר דימונה היא המלצה טובה ברמה האישית וגרועה מאוד לחברה הישראלית ולדעתי הדבר מובן התרקנות העיר דימונה והפיכתה לעיר זקנה תפגע קשות בהשלכות של הדבר על הנגב ובפרט לאור ההשתלטות המסיבית של גורמים עויינים על אדמות מדינה.
פשיטת הרגל של המועצות המקומיות מקבילה לפשיטת הרגל של העמותות לחלוקת מזון.
האור היחיד בתגובה זה הרמיזה על יציאה לעבודה בתל אביב בבוקר וחזרה לבית בערב פתרון מעולה רק מה הבעיה צריך את עזרת הממשלה בבניית תשתיות כבישים ורכבות שיקצרו את הזמנים בין דימונה לתל אביב וכידוע הממשלה "אין לה תקציב" ולי נותר להלחם על עתיד דימונה כי למען האמת אין לי חלופה אחרת למעט מאבק על עבודה.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251594
אורי • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ו', 8/10/2004, 19:27
הרמה האישית היא כל מה שיש, בסופו של דבר. עם יד על הלב, אם הבן שלך יבוא ויגיד לך: "אבא, הציעו לי עבודה טובה בתל אביב, ופה אין לי עבודה בכלל. אני לא רוצה להיות מובטל" אתה תוכל להגיד לו בלב שלם: "בני, הישאר בדימונה. עדיף שלא תעבוד כדי למנוע השתלטות גורמים עוינים על אדמות מדינה." ? תוכל להסתכל על עצמך בראי אחרי זה? בכנות? אני לא הייתי מסוגל.

בקשר לרמיזה על יציאה לעבודה בתל אביב, סיפור אישי קטן: כילד הגעתי לעיירת פיתוח שלא הייתה גדולה בהרבה מדימונה של אותה תקופה (אמצע שנות השישים) והוקמה בערך באותה תקופה (1956). בעיירה שלי, היו כל הפריטים המוכרים לך בוודאי: סופות החול, השמש הקופחת, חבלי כביסה מתוחים על החולות, ילדים צרובי שמש (אנחנו) מתרוצצים בכל מקום, המעברה, ילדי המעברה המפחידים, מכות, השיכון עם הסלט הרגיל של עולים חדשים ועולים עוד יותר חדשים, השכן העצבני שמאיים לרדת עם בקבוק שבור ולסגור חשבון, המשטרה שמגיעה כל שני וחמישי להרגיע את הרוחות בסכסוך בין משפחתי, ההשמצות הבין-עדתיות, החום והאוכל, בית הקולנוע, בליל השפות הבלתי-אפשרי, ופעם אחרונה לסיכום, החולות.

רק דבר אחד היה שונה בעיירת הפיתוח שלי: היה תכנון והייתה עבודה. היה אקרילן. היה יפו-מור. היה איזור תעשיה פורח. הייתה חברת חשמל. היה הנמל. את הכבישים סללו לפני שבנו וסללו אותם רחבים. שני מסלולים לכל צד, כך שגם כשהעיירה תהפוך לעיר אפשר יהיה לנסוע בה. אני מניח שאתה כבר מנחש איך קראו לאותה עיירת פיתוח.

כשהגעתי, היה שם בעיקר רובע א', קצת רובע ב' ותוכניות בשמיים. שמונה שנים אחרי כן, העיר כבר תפחה ומנתה 50 אלף איש. היום גרים בה, כמדומני, 200 אלף.

האנשים שישבו בעיירה שלי לא היו שונים במאומה מהאנשים שישבו בעיירה שלך. בכניסה שלי גרו משפחות שיכמן, גבאי, בן חמו, כהן, מודלין, סימן טוב וג'ני וההוא מהקומה הראשונה עם הכלב פוינטר. כמעט כולנו היינו עולים חדשים עד חדשים מאוד. פליטי שואה, פליטי מרוקו, פליטי רומניה, וכן הלאה. כולנו הגענו לאשדוד עם הבגדים שעל גופנו ולא הרבה יותר. התמונות על הקיר היו הילד הבוכה וגובלנים, הדבר הכי יקר שהיה במזנון היה ה"אקורדיאון" עם תמונות המשפחה וקריסטלים מזויפים.

אבל הייתה עבודה.

בשלוש הכניסות בשכונה שלי (השכונה שלי הייתה הבלוק שלי. הבלוק השכן כונה "השכונה השנייה") לא היה אף מובטל. גם לא בשכונה השנייה. למעשה, לא ידעתי אפילו שיש דבר כזה – מובטלים – עד שעזבתי את העיר. אנשים לא ישבו בקיוסק של אבא של רונית קריטי ושיחקו שש בש. משחקים היו רק מטקות. בשבת. על חוף הים.

זו הבעיה עם דימונה (וירוחם, ושדרות, וקרית מלאכי, וקרית גת, ונתיבות, וכן הלאה). גם שם וגם באשדוד ישבו אנשים שנשפכו מהמשאית ולא בדיוק תיכננו מראש או חלמו להגיע לשם. הדימוי העצמי של אשדוד בראשיתה לא היה גבוה מזה של עיירות הדרום (זוכר את "אסדוד" ואת הדיבורים על העולים מרוסיה?). ההבדל הגדול היה שאשדוד תוכננה מראש גם כעיר וגם מבחינת מגוון מפעלים ומקומות תעסוקה, לא כדרך לעצור את ההשתלטות על אדמות מדינה.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251597
דורון הגלילי • בתשובה לאורי יום ו', 8/10/2004, 19:40
פרט להבדל השולי, שאשדוד מרוחקת 30 ק"מ מתל אביב, על מה אתה מתגאה? אתה תכננת את אשדוד?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251606
אורי • בתשובה לדורון הגלילי יום ו', 8/10/2004, 20:09
בוודאי שאני תכננתי את אשדוד. אני וצבי צילקר.

לעניין: אשדוד מרוחקת מתל-אביב 45 קילומטרים, כמדומני ואינסוף במונחים של שנות החמישים והשישים. ריחוקה מהכרך לא היה קטן בהרבה משל אשקלון או גדרה והרבה יותר משל רמלה, לוד או באר יעקב.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251599
יהונתן אורן • בתשובה לאורי יום ו', 8/10/2004, 19:45
לא הבנתי. אתה בעד תכנון מלמעלה?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251607
אורי • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 8/10/2004, 20:09
אני בעד עבודה. לא על זה דיברנו?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251610
יהונתן אורן • בתשובה לאורי יום ו', 8/10/2004, 20:18
גם אני בעד עבודה. אבל כנראה שאני פשוט לא מבין מה ניסית ללמדנו. האין הסיפור שאתה מספר כאן סיפור על ממשלה שעשתה החלטה נכונה, והקימה את המעברה במקום שיש עבודה?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251672
אורי • בתשובה ליהונתן אורן שבת, 9/10/2004, 9:00
לא בדיוק. אני מניח שאשדוד הוקמה עם אותן כוונות טובות, אותה התנשאות ואותה חוסר יכולת כמו במקומות אחרים, אך שיחקו לטובתה כמה עובדות נסיבתיות חיוניות:
א. העיר הוקמה ליד (ולמעשה סביב) נמל וחברת חשמל, שהיוו עוגנים תעסוקתיים חזקים ובטוחים.

ב. המפעלים האחרים שבסביבתה נהנו גם הם מהקרבה היתרה לנמל, ששימש כאן כמתמרץ גם לעסקים אחרים שפניהם לייצוא או המייבאים את חומר הגלם שלהם.

ג. בפוקס יצא לאשדוד ראש עיר ראוי. צבי צילקר משמש כראש העיריה (בהפסקות) מאז הבחירות הראשונות לראשות העיר בשנת 1968. צילקר הוא גם מנהל לא רע, בן אדם (לפי היכרות מלפני הרבה שנים. ייתכן והשתנה) ואולי חשוב מכל אדריכל שראה בבניין אשדוד ייעוד (עבודת המוסמך בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (משנת 1967) הייתה בנושא "תכנון אשדוד לאור עקרונות התכנון של המאה ה-‏20").

מאחר ודיון זה אינו עוסק בוויכוח אם מדיניות ליברלית הייתה מועילה יותר מזו הקיימת או לא, התייחסתי לקיום החלטות הממשלה כמונופול כנתון בסיס שיוצאים ממנו, לא כנושא לדיון ולכן הבחנתי בין החלטות כושלות להחלטות כושלות פחות. הדבר אינו משליך על דעתי על מידת הראויות שיש להחלטות כאלה. עכשיו מובן?

כדי להבהיר את ההבדלים טוב יותר, הכשלונות שבהקמת ערי הפיתוח בנגב היו דמות מראה להחלטות הנכונות יותר באשדוד:

א. הקמת ערים מנותקות: רוב ערי הפיתוח בנגב הוקמו כיחידות מעין-אוטרקיות שהיו אמורות לצמוח ולהתפתח על בסיס משאביהן הן, בלי לדאוג לקישור טוב בין העיירה המוקמת למרכזי תעסוקה גדולים.

ב. בהמשך להחלטה הראשונה: הממשלה עודדה באמצעות הטבות ומענקים הקמת מפעלים שהיו הפסדיים מראשיתם מה שהוביל לשתי תוצאות משנה חשובות: 1) העסקים נדונו להתמוטט ברגע שתופסק התמיכה הפעילה בהם על ידי הממשלה. 2) מוקד מאמציהם של בעלי העסקים היה בהשגת המשך תמיכה ממשלתית, לא בהגדלת עסקיהם.

ג. הקמת עסקים עתירי עבודה: עיקר המפעלים שהוקמו בערי הפיתוח היו במכוון עתירי עבודה ומעוטי טכנולוגיה. במודע או שלא במודע, נחשבו תושבי הערים מי שיכולים לשמש פועלים פשוטים ולא יותר, הנחה שהולידה תוצאות הרות אסון.

ד. מזל רע: רוב עיירות הפיתוח נפלו בראשית ימיהן לידי פונקציונרים מפלגתיים, בעיקר של מפא"י. כשהתחלף שם השלטון כעשרים שנה מאוחר יותר, היה קצת מאוחר מדי. שוב, הניגוד לאשדוד בולט אם זוכרים שצבי צילקר היה מאנשי המפלגה הליברלית וזו הייתה גם גישתו.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251716
האייל האלמוני • בתשובה לאורי שבת, 9/10/2004, 13:58
עיירות הפיתוח בפריפריה הוקמו באופן כללי כמרכזים עירוניים של גושי התיישבות.

מעניין להשוות בין עיירות הפיתוח בדרום (קריית־גת, נתיבות, באר־שבע(?), שדרות, מצפה־רמון, אילת) לעיירות הפיתוח בצפון (מעלות, שלומי, קריית־שמונה, כרמיאל).

מעניין להשוות גם בין נהריה לשלומי ולעכו. אולי זה יראה שמיקום אינו הכל.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251618
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לאורי יום ו', 8/10/2004, 21:11
הילדה הבכורה שלי כבר עזבה את דימונה, זה לא מונע ממני לחוש שדימונה היא חזון הציונות להפרחת הנגב זה גם החזון שלי כמי שנולד בדימונה ולא בהכרח גם החזון של הבת שלי, הדבר גם לא מפריע לי להלחם על כך שאני רוצה לשחק עם נכדיי בדימונה ולא בירושלים זכותי לא?
לגבי אשדוד ברצוני ללכת אתך אחורה בהיסטוריה של אשדוד ולגעת בנקודה של התערבות הבנק העולמי באשדוד.
כשממשלת ישראל רצתה סיוע של הבנק העולמי לצורך בניית נמל אשדוד הבנק העולמי הסכים בתנאי אחד שאת התכנון של הנמל והתכנון של העיר אשדוד יעשה הבנק העולמי ולא ממשלת ישראל,ומכאן הנצחון האורבני, הדמוגרפי, הארכיטקטורה, איכות הסביבה והחיים, ובפרט השיגשוג התעשייתי כלכלי-חברתי של אשדוד שזה לא פונקציה של התערבות ממשלת ישראל אלא פעילות חכמה של הבנק העולמי שבנה את העיר אשדוד שהיא עיר מיוחדת במינה במדינת ישראל, התערבות הבנק העולמי זה כל העיקר בין אשדוד וערים אחרות במדינת ישראל.
לגבי הרמיזה להגירה לתל אביב לצורך עבודה התכוונתי לבניית תשתיות הולמות שיאפשרו לי להגיע לתל אביב בשעה וחצי ולא ב 3 שעות.
הוצאתה דברים מהקשרם לגבי השתלטות גורמים עויינים על אדמות מדינה, טענתי שללא העלייה ממדינות חבר העמים לדימונה העיר דימונה תתתבגר ולא יהיה עתיד לעיר לדוגמא מ 5 בתי ספר יסודיים (כתות א-ו) נסגרו 3 בתי ספר יסודיים מפאת חוסר תלמידים בגילאים הללו, זה אומר שאין כמעט התפתחות דור צעיר מפני שרוב הצעירים היגרו לאשדוד נתניה רחובות ועוד ערים בישראל.
לצערי הבאתה את אשדוד כדוגמה והשוואה לא הגונה לדימונה ירוחם בית שאן מעלות ועוד...... מהסיבה הפשוטה תן לי נמל ימי בדימונה ותראה את העיר פורחת בלי שום קשר לעראק כלב פוינטר אופרה או עבד חלים חפז.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251673
אורי • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי שבת, 9/10/2004, 9:24
בהחלט זכותך לרצות לשחק עם נכדיך בדימונה ולא בירושלים. האם זו גם ההחלטה החכמה בשביל ילדיך להשאר בדימונה או לא, זה כבר עניין אחר לדעתי.

לגבי אשדוד: לא ידעתי על מעורבות הבנק העולמי בנקודה, אבל זה רק מחזק את תחושתי הראשונית בנושא. אני מניח שצבי צילקר (שבסך הכל הפך לאדריכל מוסמך זמן קצר לפני שהפך לראש העיר) היה במידה רבה האיש המתאים במקום הנכון לתת לזה לרוץ.
בכל זאת, תכנון זה דבר חשוב, אבל הוא לא הכל. הדבר העיקרי הוא עדיין הזמינות של עבודה ובעיקר עבודה מגוונת, לא כזו העשויה מעור אחד (מפעלים לפועלים חסרי הכשרה).
הערה: יש לי גם קצת לוקל-פטריוטיזם שגורם לי לראות את אשדוד באור ורוד יותר מהמציאותי, אבל זו כבר בעייה נפרדת.

לגבי תשתיות: למה שעה וחצי? למה לא שעה? רכבת טובה (אפילו לא שיאנית המהירות) יכולה להפוך את הנסיעה לעניין של שעה, שלא לדבר על נסיעה לאשדוד.

לגבי מהגרים מחבר העמים: באשדוד אחוז העולים מחבר העמים דומה אך גבוה מזה שבדימונה. זו המציאות בכל עיר מתפתחת וזה הדור הצעיר במידה רבה.

לגבי השוואה לא הוגנת בין אשדוד לדימונה: נכון, לאשדוד היה יתרון "לא הוגן" בדמות נמל ימי, שבדימונה, ירוחם, מעלות, וכו' לא ניתן היה להקים מסיבות מובנות. אבל ערים מצליחות ונכשלות לא בגלל סיבה אחת ויחידה. אם תבחן את רשימת ערי הפיתוח לפי מידת הצלחתן וכשלונן, תראה שבין המצליחות יותר לאף אחת אין נמל ימי. הצלחתן וכשלונן קשורים קודם לכל בזמינות של עבודה. אני חושב שאפשר אפילו לעשות מדד ולראות שרוב ערי הפיתוח הצליחו או נכשלו בהתאם לקרבה שלהן לעורק תחבורה ראשי למרכז הארץ (ראשית) או לחיפה (שנית). הקרבה לירושלים הייתה בעלת השפעה רעה בדרך כלל.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251674
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לאורי שבת, 9/10/2004, 9:45
הנגב: זהב לבן בחזון עבודה שחורה במציאות.
בסיסמה הזו טמונים דברים שהיו אמורים להפוך את דימונה לעיר פורחת ומשגשגת בלי שום קשר לים או זמינות למטרופולין כזה ואחר להן הפרוש לזהב הלבן בחזון הנגב.
מפעלי כימיקלים לישראל - מפעלי ים המלח,מפעלי רותם אמפורט,מפעלי הברום,תרכובות ברום,פריקלאס מפעלים המייצרים ומייצאים את המחצב הראשי של מדינת ישראל.
חייפה כימיקלים דרום - מחצב טבע מים המלח.
פמ"א- יצור אנרגיה מפצלי שמן.
דייל- מפעל לחצאי מוליכים.
חול לבניה - עתודות החול של מדינת ישראל נמצאות בנגב.
פארק תמ"ד- מפעל סמוך לקריה למחקר גרעיני נגב.
הקריה למחקר גרעיני נגב קמ"ג- אין צורך להרחיב.
ולמרות כל השפע הזה העיר דימונה ירוחם וערד גוססות כלכלית-חברתית למה?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251694
אורי • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי שבת, 9/10/2004, 12:10
"ולמרות כל השפע הזה העיר דימונה ירוחם וערד גוססות כלכלית-חברתית למה?"

התשובה טמונה בהודעתך. בחן את כל הפריטים שלעיל ותראה שהם נמנים (פרט לדייל שהוא התפתחות עדכנית ולא צריך להכנס לחישובים) על שני סוגים:
א. עבודה עתירת טכנולוגיה בכור ובמוסדות סמוכים.
ב. מפעלים עתירי עבודה ומעוטי טכנולוגיה (מחצבים).

מאחר והכור מופעל לצורכי מחקר ולא אספקת אנרגיה התועלת שיש בו מבחינת אספקת עבודה מוגבלת מאוד. יתר על כן, קשה לצפות להתפתחות של ממש בכיוון של הרחבה.

לגבי המפעלים עתירי העבודה ומעוטי הטכנולוגיה – הם בדיוק בשורש הבעיה. כי"ל, חיפה כימיקלים דרום, פמ"א, חול לבנייה – כולם מפעלי חציבה וכריה, מה שנחשב לעבודה השחורה מכל העבודות השחורות.

האשלג הוא אולי "זהב לבן" אבל מבחינת התפתחותה של דימונה מדובר בהחלט בלא יותר מ"עבודה שחורה" ואין סיכוי שזה ישתנה, כיוון שהעבודה ביסודה היא עדיין עבודת כרייה במקום הנמוך והחם ביותר בעולם, הלא כן?

אבל כדי שלא לצאת מי שמספר לך סיפורים על אשדוד וחלומות באספמיא, אנסה להתוות כמה רעיונות מעשיים שיכולים להועיל באופן ממשי לדימונאים (ולאנשי ירוחם, ערד, וכדומה):

א. שבירת הדירוג (דור א', ב', וכו') בעבודות "כרייה" (אני משתמש במונח הזה באופן כוללני לכל המפעלים מסוג זה, לצורך הנוחות). זהו, אולי, קו הפעולה המבטיח ביותר מבחינת תושבי האיזור, משום שהוא יאפשר להם להשתלב גם בדרגי הפיקוח והניהול, לא רק בדרגים הנמוכים. הדרך היחידה לעשות זאת היא, לדעתי, התאגדות ושביתה וזה יהיה קשה, משום שתצטרכו להתעמת עם אותם עובדים וגם עם ההסתדרות שהיא בעלת בריתם (זו, אגב, לא תופעה ייחודית. במקרים רבים ידוע כי עובדים שהשתלטו על עמדות כוח עוינים לנגישות של עובדים אחרים לעמדות בכירות). לדעתי, לפעולה כזו יהיה סיכוי גדול להצליח רק אם תצליחו לגייס לצידכם את הבעלים. אם הם עוינים בעצמם לדירוג הזה, יש סיכוי לברית.

ב. כביש טוב ורכבת טובה: הדבר יועיל לדימונה וכו' בשני הכיוונים. מצד אחד, זה יספק אפשרות לדימונאים להמשיך לגור בעיר ולעבוד בעיר אחרת. מצד שני, זה יקדם מגמות של "פירוור." כלומר, הגירה של אנשים לדימונה לטובת איכות חיים (אויר נקי, למשל) כשהם משמרים את עבודתם בעיר. הסכנה כאן טמונה בנסיון של המהגרים לבנות לעצמם איזורים סמוכים לדימונה אך נפרדים מוניציפלית ממנה (בסגנון עומר); אם הם יהיו שייכים מוניציפלית לדימונה, צפה להתנגדות מצד הפוליטיקאים בדימונה, שיחששו מקיזוז בכוחם. סכנה שלישית טמונה במתחים בין החדשים לישנים, אבל זה יקרה בכל מקרה באופן טבעי.

ג. כינון שיטת הטבות חכמה: ההטבות המושכות ביותר מבחינת תעשייה, תיירות ועסקים הן של פטור ממיסוי. לפי מיטב הבנתי, השיטות של מיסוי מדורג (לדוגמה, פטור מלא בחמש שנים ראשונות, פטור חלקי אחר כך, ותשלום מלא עוד שנים אחר כך) פחות מוצלחות משום שהן מביאות להפעלת לחצים מתמדת על הפוליטיקאים להאריך תקופות ולשנות תנאים. פוליטיקאים לא עומדים בלחצים כאלה. במקום זה, הייתי מציע תוכנית עם שלושה סעיפים:

1. פטור ממס ערך מוסף לתקופה קצובה (נאמר, שלושים שנה): פטור כזה גם יוזיל את עלות המוצרים לתושבי דימונה וגם ימשוך קונים ממקומות אחרים (17 אחוז הוזלה: לא הולך ברגל). המגמה של פוליטיקאים כאן תהיה להתנגד לתקנה כזו ובמיוחד לקציבתה לתקופה ארוכה, כיוון שאם מחדשים את האישור כל שנתיים זה מחזיק את הדימונאים ברצועה קרוב-קרוב לפוליטיקאים וזה בדיוק מה שאתם לא רוצים.

2. כינון מס הכנסה ברמה נמוכה לתושבים וברמה עוד יותר נמוכה לעסקים: זו דרך בדוקה למשוך עסקים ולהשאיר את התושבים במקום. נראה לי שקביעת המיסוי לעסקים (מכל סוג! לא רק תעשייה ולבטח בלי משא ומתן פרטני עם גורמים ממשלתיים) לגובה של 11 אחוז לעסקים ו-‏22 אחוז כתקרה לתושבים לתקופה ממושכת (שוב שלושים שנה) יהיה מאוד אפקטיבי. הבעייה העיקרית יכולה להיות דימונאים פיקטיביים (בעיקר תושבים שנרשמים כאזרחי דימונה בלי לשבת שם). זה לא צריך לשנות לך, כמובן, אבל אפשר להתמודד עם זה באמצעים פשוטים יחסית. לדוגמה, הצגת חשבוניות צריכה אישית בסכום מסוים בחנויות בדימונה. אבל נעזוב את זה, זה עניין של אכיפה של מס הכנסה.

3. קביעת איזורים וכללים ברורים: התנאים השונים במיסוי צריכים לחול על מקומות מוגדרים, בלי "איזורים מטושטשים" (למשל, שנאות הכיכר תהפוך פתאום חלק מדימונה או משאבי שדה תסתפח לירוחם). גם לוח הזמנים צריך להיות חד משמעי וארוך טווח. אם קובעים שלושים שנה, אז לאורך כל החזית, לא מליון סעיפים ומליון לוחות זמנים משום שאלו משרתים עסקים גדולים, לא אתכם.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251781
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לאורי שבת, 9/10/2004, 20:34
אורי, השקעתה המון מחשבה בתגובה ואני חייב לענות לכל סעיף וסעיף כי יש חשיבות רבה לתשובות.
תשובה לסעיף 2 : תושבי דימונה נהנים מפטור מלא ממס הכנסה וכך מצפה רמון וירוחם (פטור מלא ממס הכנסה על לגובהה 17000 ש"ח בערך), מי שנהנה מהפטור זה כל אותם עובדים שבכל מקרה לא משתכרים שכר מינימום, מקבלי שכר המינימום לא נהנים מהפטור מפני שהם פטורים ממס על שכר של 3250 ש"ח.
תשובה לסעיף 3 : הגדרות הפטור ממס הכנסה לתושבי דימונה בלבד, הנושא הזה ברור וחד ואין מסתפחים מהסביבה.
תשובה לסעיף 1 : עדיף להכריז על משולש דימונה ערד ירוחם כאזור סחר חופשי תעשייתי לענפי הביוטכנולוגיה,ההיי-טק, סטארט אפ בכימיה, אנרגיה סוללרית,חקלאות מדבר ותעשיית הרפואה(ראה אזורי סחר חופשי בירדן עקבה,זרקא ואירביד).
נושא איזורי הסחר חופשי הוא נושא עתידי בחלק מהמאבק שאני מנהיג של "עובדי הקבלן" הבלתי מאוגדים.
תשובה לסעיף ב :1. קטע כביש בין דימונה לב"ש כ 15 ק"מ לקח לבנות אותו 5 שנים (חמש שנים תמימות עם קרוב ל 10 תאונות דרכים קטלניות שגבו קורבנות בנפש כולל משפחה שלמה)2. אביגדור ליברמן כשר התחבורה הודיע שעד תחילת שנת 2005 תגיע רכבת הנוסעים לדימונה (דימונה מחכה) בנתיים התחילו להפריט את תחנת רכבת דימונה.
אין ספק שכביש טוב ורכבת יאפשרו לי לבוא לעבוד באשדוד בשעה נסיעה לכל כיוון ודרך אגב גם לך(אם תמצא עבודה).
תשובה לסעיף א' : יצירת המעמדות זו יצירה של תרבות ניהול של ההנהלה והבעלים לכן אין לצפות לתמיכתם בשביתה, כל עוד מעמד דור א' יותר גדול (מספרית) מדור ב' ודור ג' אין לצפות מהם שיתמכו בשביתה שתגרום להם לחלק את כספם עם האחרים (דור ב' ודור ג' קטנים מספרית כרגע מדור א'), יתכן ודור ב' ודור ג' יחברו ל "עובדי הקבלן" בשביתה להתאמת תנאים עם דור א' (דור ב' ודור ג' ביחד עם עובדי הקבלן גדולים מספרית מדור א) שביתה כזו כיום אינה אפשרית מפאת "הטרור התעסוקתי הקיים על דור ב' ודור ג' שקביעותם מותנת בזמן עבודה. האפשרות היחידה לשביתה כפי שאתה רוצה זה בעוד מספר שנים שדור א' יקטן מבחינת הפרישה של העובדים לפנסיה.
הצעה או אפשרות שלי להצלחה במאבק של שביתה זה לקומם את העיר דימונה לסולידריות חברתית שתוביל את תושבי העיר דימונה לסגירת עורקי התחבורה העיקריים של כימיקלים לישראל כביש דימונה-ים המלח, ים המלח-דימונה-אשדוד, רכבת ישראל תחנת צפע-דימונה-אשדוד, רק פעולה כזו של תושבי העיר דימונה תוביל להכנעה של כימיקלים לישראל והשוואת התנאים או לפחות ליצירת תנאי עבודה המכבדים את העובדים במפעלי ים המלח ובכל כי"ל בנגב.
כאחד שמבין טוב בתהליכי היצור אני יכול לומר לך שפחות מ - 48 שעות הצדדים ישבו לדיון לשיפור תנאי העבודה בכל הנגב.
לפני שתשכח אני מפנה אותך שוב להצעה לאזור סחר חופשי שלעניות דעתי יהיה מוצלח ויוביל את הנגב לשיגשוג ופריחה.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251883
אורי • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום א', 10/10/2004, 10:50
אני חושב שבסעיפים 1, 2 ו-‏3 אנחנו מסכימים בסך הכל (אני מקבל את התיקון שלך לסעיף 1, אם כי לא הייתי קובע ומגביל תחומי פעולה. אם מישהו רוצה לפעול בדימונה בתחום שלא הוזכר – תפאדל. הייתי גם מבטל את הגבול העליון לפטור ממס הכנסה. גובה של 17 אלף שקל משמעו, בתכלס, היעדר פטור לעצמאים רבים ולעשירון העליון – ושניהם תוספת מבורכת ורצויה, לדעתי.

לעניין רכבת/כביש: נחכה ונקווה שנראה.

פועלים מדורות שונים: מה היחס המספרי בערך בין דור א', ב', ג', וקבלן? אני מניח שיש ליחסים המספריים ולעתודות אפשריות (כלומר, אפשרות החלפת עובדים מהירה במקרה שביתה) יש חשיבות רבה לעניין הצלחת שביתה. חשוב אפילו יותר זיהוי נכון של שותפים, ידידים ויריבים. השותפים הם מי שירוויחו באופן אישי מהצלחת השביתה ולכן יש להם נכונות להשקיע יותר בכך. הידידים הם אנשים שיש להם "סימפטיה" למאבק אבל יתקפלו תחת לחץ. יריבים הם כל הגורמים שיש להם אינטרס מנוגד. לדעתי חשוב להבין כי ההסתדרות היא כאן יריב ושיתוף פעולה בין העובדים להסתדרות יגרום למעשה לנפילה. מה שצריך לעשות עם ההסתדרות הוא משא ומתן, כי הם הגורם המתנגד העיקרי.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252155
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לאורי יום ב', 11/10/2004, 8:48
כתבה מעניינת באתר של העיר אשדוד בה עושים קשר בין העיר דימונה לאשדוד והפרטת הנמלים
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252232
אורי • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 12:49
כתבה די היסטרית, לטעמי, ואני מסכים עם המגיב "בבר" (המגיב הראשון) שכותב:
"מספיק עם ההפחדות של העורכי דין הדוקטורנטים ובעלי העינין והמקורבים האחרים"לצלחת." גם היום מדובר על אינטרסים אישיים של קבוצה מצומצמת (הקשורים לכסף גדול) המעוניינים לכן למקור את הסיפור "האפוקליפטי"...
ולפרנסי העיר , הגיע הזמן שתתחילו לדאוג למקורות פרנסה נוספים לעיר מאחר ואין שום סיבה שאשדוד תהיה עיר של מפעל ומאחר ומצב התעסוקה בעיר והדימוי הכושל שלה הינם תוצאה של מעשים וחוסר מעשים שלכם !!! "
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252504
האייל האלמוני • בתשובה לאורי יום ג', 12/10/2004, 4:36
ואגב, מה מצב התיירות בדרום?

בשנה-שנתיים האחרונות יש התאוששות של תיירות הפנים בארץ, עקב הנסיבות המצערות סביר להניח שתהיה עליה נוספת.

מה רואים מזה במצפה רמון? בערד?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252505
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 12/10/2004, 4:45
ערד ומצפה רמון הם מקומות לתיירות? אולי מצפה רמון, במקצת, ובאופן עונתי ביותר. אבל אפשר לנצל מקומות מבודדים עם מזג אוויר יבש וקרקע זולה להרבה דברים אחרים: למשל הקמת שכונה גדולה של בית גיל הזהב, מרחק יריקה ממעיינות המרפא של ים המלח, בתוספת שתי מדשאות מוריקות ואוכלוסיה מקומית שהרבה ממנה מתאים באופן קלאסי לעבודות טיפול ושרותים.
וואלה אורי אתה מדבר 252037
אבשלום • בתשובה לאורי יום א', 10/10/2004, 20:30
כמו סוציאל דמוקרט
מה קרה?
או שמה לא תגיב לי אחרי הידיעה הנוראה שאני משתתף בקבוצת לימוד?
וואלה אורי אתה מדבר 252081
אורי • בתשובה לאבשלום יום א', 10/10/2004, 23:15
כל עוד קבוצת הלימוד לא נכנסת לתוך ההודעה, אין לי בעיה עם זה. כשהיא כן נכנסת, מדובר לדידי בפרסומת לדבר שאין לי עניין להשתתף בקידומו.
אגב תגובה 253304
אבשלום • בתשובה לאורי יום ה', 14/10/2004, 22:49
שכוללת בתוכה איזכור של אונבריסטה כן היית מגיב?
כי אם כן אין שום הבדל
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252148
דורון הגלילי • בתשובה לאורי יום ב', 11/10/2004, 8:12
נמל, תחנת כח, בית זיקוק והמפעלים הכימיים והפטרוכימיים העוטפים את אשדוד, אינם שונים עקרונית, מבחינת אופי העבודה/מיומנות המפעילים/יחס מהנדסים-מפעילים מהמפעלים העוטפים את דימונה (קמ"ג, פריקלס, מי"ה, רותם וכו').
ההבדל העיקרי הוא שהמפעלים סביב אשדוד משלמים ארנונה לעיריית אשדוד, ואילו המפעלים העוטפים את דימונה אינם משלמים לה ארנונה.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252154
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לדורון הגלילי יום ב', 11/10/2004, 8:46
דורון הגלילי כמה שאתה צודק (הדבר נעלם מעיניי)
כל הארנונה המשולמת ע"י המפעלים מדימונה דרומה לים המלח משולמת למועצה אזורית תמר והחלוקה היא כזו
1200 חברי מועצה אזורית תמר מקבלים ארנונה - 86,000,000 שמונים ושש מיליון ש"ח
40000 תושבי העיר דימונה מקבלים 0 ש"ח
זה כל ההבדל מוזר לא? עיוות בצדק החלוקה?
בכל מקרה הנושא של מועצה אזורית תמר וחלוקת המשאבים זה נושא מיוחד שאני מקווה שהנהלת האתר תמצא לנכון להעלותו כדיון נפרד בנושא לחלוקת המשאבים בנגב.
תפסת מרובה לא תפסת 252165
השואל בשער • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 9:10
עכשיו הבאת דוגמא לחוסר צדק משווע, בלי ציניות, שגם לקפיטליסט כמוני קל להזדהות איתו.
אבל - בתוך הררי הבולשיט ''החברתי'' שהתקשורת ''החברתית'' מלעיטה את אזרחי ישראל, אף אחד כבר לא מתרגש יותר מדי גם כשמדובר בחוסר צדק אמיתי.

תהית קודם למה תושבי דימונה לא יוצאים להפגנות נגד חברות מושחתות.
תחשוב אולי בכיוון של תרבות הקצבאות, שהרגילה רבבות אנשים להסתמך לחלוטין על המדינה ולהתחמק מכל אחריות אישית על גורלם, עוד הישג של הלובי ''החברתי''.
תפסת מרובה לא תפסת 252170
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה להשואל בשער יום ב', 11/10/2004, 9:25
לפני חודשים רבים כתבתי בעיתונים מקומיים בדימונה על נושא מועצה אזורית תמר והדבר יצר הד, בעקבות הבחירות בדימונה נבחר ראש עיר חדש מאיר כהן שלקח את הנושא ויצא למאבק ביחד עם העיר ערד ואכן המאבק יצא לדרך עם סיקור עיתונאי ישיבות בכנסת וישנה דינמיקה של מאבק בנושא, אולם לצערי שוב אני מוצא את עצמי "קורא בשער" ומדוע? כחלק מהמאבק התבצרו ראש העיר דימונה וערד במצדה כמחאה על החוסר צדק של חלוקת הארנונה במועצה אזורית תמר וכתומך נילהב עליתי לאוטובוס מאורגן להסעות למצדה ומצאתי עצמי עם עוד 5 דימונאים בלבד, על המצדה מצאתי 25 איש מדימונה וערד.
אני לא חושב שזה קשור לקצבאות זה קשור למדיניות ממשלתית ימנית שהרגה את "הסולידריות החברתית" בעיר ולעניות דעתי ולצערי הרב זה מוביל אותי למחשבות שאני בורח מהם והם רודפות אותי שרק מחאה אקטיביסטית תוביל לשינוי.
תפסת מרובה לא תפסת 252173
האייל האלמוני • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 9:30
למה אתה מתכוון ב"מחאה אקטיביסטית"?
תפסת מרובה לא תפסת 252179
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 11/10/2004, 10:00
מחאה אקטיביסטית הכוונה לפעולה של תושבי העיר דימונה וערד לסגירת עורקי התחבורה העיקריים בנגב
כבישים - כביש דימונה ים המלח אילת, כביש ערד ים המלח ערד
רכבת - מסילת הרכבת צפע(ים המלח) - דימונה -נמל אשדוד
רק אז יחברו כל הכוחות למציאת פיתרון של צדק חברתי -כלכלי
לידיעה כללית - גם פה כימיקלים לישראל בוחשים בנושא בכל כוחם הכלכלי להנצחת המצב
אבל כמו שטענתי זה לדיון אחר ומקווה שהנהלת האתר תקבל החלטה לקדם את הדיון בנושא מועצה אזורית תמר
תפסת מרובה לא תפסת 252188
האייל האלמוני • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 10:34
כמו שחששתי, ''אקטיבית'' היא מילה מכובסת ל''בלתי חוקית, בלתי דמוקרטית, ולא מתחשבת בסבל שהיא גורמת לאחרים''. אני מקווה שתחשוב שוב - את האהדה שלי לפחות תפסיד לגמרי במקרה זה.
תפסת מרובה לא תפסת 252190
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 11/10/2004, 10:44
וזה דמוקרטי לא לשנות את שטחי השיפוט של מועצה אזורית תמר?
וזה דמוקרטי שהנושא נדון כבר שנים בממשלת ישראל?
וזה דמוקרטי ש 1200 תושבי מועצה אזורית תמר יקבלו 86000000 ש"ח ארנונה ו40000 תושבי דימונה 0 ש"ח?
יודע מה מוותר על התמיכה שלך לטובת מאבק חוקי או לא חוקי לטובת חלוקת צדק, לטובת צדק חברתי כלכלי, והחשוב מכל מוותר על תמיכתך והעיקר שדימונה תתחיל לקבל את כספי הארנונה הניגזלים ממנה במשך שנים.
הפירוש שלך לקטיביזים מונע ע"י איזה שהיא דעה שנוח לה לפרש אקטיביזים כפעולה לא חוקית, חשבתה לרגע שבכדיי לסגור את העורקים הראשיים נבקש אישור ממשטרת ישראל להפגנה או מראש הגדרתה את המחאה האקטיביסטית כפעולה לא חוקית שתאפשר לשוטרים לירות בנו הנלחמים ונאבקים על חיים בכבוד ועל צדק חברתי.
תפסת מרובה לא תפסת 252191
דובי קננגיסר • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 10:55
שום קצין משטרה לא יאשר לכם הפגנה שתסגור עורקי תנועה מרכזיים. אתה רוצה להפגין ע''י פגיעה ברכוש, וזה, מה לעשות, לא חוקי.
תפסת מרובה לא תפסת 252198
האייל האלמוני • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 11:12
כל מה שתיארת בעניין החלוקה למועצות אזוריות הוא דמוקרטי. אולי לא הוגן, אולי שערורייתי, אבל דמוקרטי. מי שהחליט על החלוקה למועצות אזוריות עשה זאת בסמכות, ואם אתה חושב אחרת, פנה לבג''צ.

סגירת כבישים לא תקבל אישור משטרתי, שכן היא נופלת בגדר ''מניעת שימוש בדרך'' שהיא עבירה פלילית. ברגע שאתה עובר לתחום הפלילי, אני מאחל לך שהות נעימה בבית הסוהר הקרוב למקום מגוריך. תתנחם בכך שלפחות כרגע הסוהרים אינם עובדי קבלן (אבל אולי גם זה עומד להשתנות).
תפסת מרובה לא תפסת 252247
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 11/10/2004, 13:30
תראה אם אגיע לבית הסוהר כחלק ממאבק חברתי אז אני יכול להתנחם בכך שאני לא אהיה הראשון וגם לא האחרון, כי"ל לא הפחידה אותי "הפחד" מבית סוהר כחלק ממאבק חברתי לא מפחיד אותי מה שמפחיד אותי באמת זה להיות עני מנוכר ממורמר בתוך חברה גדולה הנופלת לתהום העולם השלישי תפחד מזה גם אתה.
ראשי עיריית דימונה פנו לבג"צ, פנו לכנסת ופנו למאבק (חוקי) וכלום לא קורה למה?
חלוקת האדמות התבצעה בשנת 1948 כשהנגב היה שומם מאז חלפו חמישים(50) שנה והחלוקה "הגזלנית" בעינה עומדת.
בנושא בתי הסוהר זה בדרך להפרטה ואם אתה מאחל לי שהות נעימה תהיה בטוח שגם שם אלחם על מעמד עובדי הקבלן בבתי הסוהר(כך אזכה להטבות) ומשם אלחם על מעמד עובדי הקבלן מחוץ לכותלי הכלא
תפסת מרובה לא תפסת 252313
האייל האלמוני • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 16:11
אני מקבל את העמדה שלך בדבר האבסורד שבמצב, אבל לא את התרופה שאתה מציע.
תפסת מרובה לא תפסת 252215
השואל בשער • בתשובה לאדרי יצחק ג'קי יום ב', 11/10/2004, 12:13
אבל למה אנשים רבים כל כך נעשו כה פסיביים ואדישים ?
דעתי היא שתרבות הקצבאות הרגילה אותם לחוסר מעש וויתור על האחריות העצמית לגורלם.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252233
אורי • בתשובה לדורון הגלילי יום ב', 11/10/2004, 12:50
דומני שאתה שוכח שבנמל, תחנת הכוח, בית הזיקוק, וכו' אשדודים משמשים בכל הדרגים, בשונה מהמצב של הדימונאים.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252251
דורון הגלילי • בתשובה לאורי יום ב', 11/10/2004, 13:35
למה, בדימונה לא גרים מהנדסים? לאשדוד לא מגיעים מתל אביב (או רחובות, או ניר בנים)?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 252304
אורי • בתשובה לאורי יום ב', 11/10/2004, 15:51
במונחים של כי''ל, בנמל אשדוד ובחברת החשמל משמשים האשדודים דור א'.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251627
אדרי יצחק ג'קי • בתשובה לרודי וגנר יום ו', 8/10/2004, 21:59
הדרך השלישית שהצגת בתגובתך הכי קרובה למציאות שבה אני ועוד רבבות ''עובדי קבלן'' בלתי מאוגדים שרויים בה.
אני יעשה שימוש נרחב בתגובתך גם כבסיס להבנת הקורה אצל הבדוואים בנגב מתוך תובנה שאנחנו בדרך למצבם של הבדוואים בנגב וטובה שעה אחת לפני הקריסה (כפי הידוע לך החברה הבדוואית בנגב קרסה ברובה הגדול לעוני משווע פשע גואה סחר בסמים סרסרות בנשים גניבה שוד דרכים פגיעה בסממני השלטון ונדליזים כלפי החברה וכן פגיעה קשה בשיבטיות המדברית של הבדוואים- בדיוק כפי שציינתה לאלטרנטיבה לתעסוקה).
במבט מעוף הציפור על תגובתך אפשר אפילו לציין שזה סוג של תגובה המתריעה על החומרה במצב החברתי אליו שואפת הכלכלה הימנית של הממשלה הנוכחית.
נ,ב בחברה הבדוואית קימים סוגי אוכלוסיה אקדמיים,אנשי תרבות ואומנות,סטודנטים,אנשי כוחות הבטחון על זרועותיו, אנשי עסקים וסוחרים, אנשי רוח ועשייה קהילתית.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות