בתשובה לאורי, 08/10/04 20:09
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251610
יהונתן אורן • בתשובה לאורי יום ו', 8/10/2004, 20:18
גם אני בעד עבודה. אבל כנראה שאני פשוט לא מבין מה ניסית ללמדנו. האין הסיפור שאתה מספר כאן סיפור על ממשלה שעשתה החלטה נכונה, והקימה את המעברה במקום שיש עבודה?
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251672
אורי • בתשובה ליהונתן אורן שבת, 9/10/2004, 9:00
לא בדיוק. אני מניח שאשדוד הוקמה עם אותן כוונות טובות, אותה התנשאות ואותה חוסר יכולת כמו במקומות אחרים, אך שיחקו לטובתה כמה עובדות נסיבתיות חיוניות:
א. העיר הוקמה ליד (ולמעשה סביב) נמל וחברת חשמל, שהיוו עוגנים תעסוקתיים חזקים ובטוחים.

ב. המפעלים האחרים שבסביבתה נהנו גם הם מהקרבה היתרה לנמל, ששימש כאן כמתמרץ גם לעסקים אחרים שפניהם לייצוא או המייבאים את חומר הגלם שלהם.

ג. בפוקס יצא לאשדוד ראש עיר ראוי. צבי צילקר משמש כראש העיריה (בהפסקות) מאז הבחירות הראשונות לראשות העיר בשנת 1968. צילקר הוא גם מנהל לא רע, בן אדם (לפי היכרות מלפני הרבה שנים. ייתכן והשתנה) ואולי חשוב מכל אדריכל שראה בבניין אשדוד ייעוד (עבודת המוסמך בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (משנת 1967) הייתה בנושא "תכנון אשדוד לאור עקרונות התכנון של המאה ה-‏20").

מאחר ודיון זה אינו עוסק בוויכוח אם מדיניות ליברלית הייתה מועילה יותר מזו הקיימת או לא, התייחסתי לקיום החלטות הממשלה כמונופול כנתון בסיס שיוצאים ממנו, לא כנושא לדיון ולכן הבחנתי בין החלטות כושלות להחלטות כושלות פחות. הדבר אינו משליך על דעתי על מידת הראויות שיש להחלטות כאלה. עכשיו מובן?

כדי להבהיר את ההבדלים טוב יותר, הכשלונות שבהקמת ערי הפיתוח בנגב היו דמות מראה להחלטות הנכונות יותר באשדוד:

א. הקמת ערים מנותקות: רוב ערי הפיתוח בנגב הוקמו כיחידות מעין-אוטרקיות שהיו אמורות לצמוח ולהתפתח על בסיס משאביהן הן, בלי לדאוג לקישור טוב בין העיירה המוקמת למרכזי תעסוקה גדולים.

ב. בהמשך להחלטה הראשונה: הממשלה עודדה באמצעות הטבות ומענקים הקמת מפעלים שהיו הפסדיים מראשיתם מה שהוביל לשתי תוצאות משנה חשובות: 1) העסקים נדונו להתמוטט ברגע שתופסק התמיכה הפעילה בהם על ידי הממשלה. 2) מוקד מאמציהם של בעלי העסקים היה בהשגת המשך תמיכה ממשלתית, לא בהגדלת עסקיהם.

ג. הקמת עסקים עתירי עבודה: עיקר המפעלים שהוקמו בערי הפיתוח היו במכוון עתירי עבודה ומעוטי טכנולוגיה. במודע או שלא במודע, נחשבו תושבי הערים מי שיכולים לשמש פועלים פשוטים ולא יותר, הנחה שהולידה תוצאות הרות אסון.

ד. מזל רע: רוב עיירות הפיתוח נפלו בראשית ימיהן לידי פונקציונרים מפלגתיים, בעיקר של מפא"י. כשהתחלף שם השלטון כעשרים שנה מאוחר יותר, היה קצת מאוחר מדי. שוב, הניגוד לאשדוד בולט אם זוכרים שצבי צילקר היה מאנשי המפלגה הליברלית וזו הייתה גם גישתו.
על אבטלה, עובדי קבלן, והדרך השלישית 251716
האייל האלמוני • בתשובה לאורי שבת, 9/10/2004, 13:58
עיירות הפיתוח בפריפריה הוקמו באופן כללי כמרכזים עירוניים של גושי התיישבות.

מעניין להשוות בין עיירות הפיתוח בדרום (קריית־גת, נתיבות, באר־שבע(?), שדרות, מצפה־רמון, אילת) לעיירות הפיתוח בצפון (מעלות, שלומי, קריית־שמונה, כרמיאל).

מעניין להשוות גם בין נהריה לשלומי ולעכו. אולי זה יראה שמיקום אינו הכל.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות