|
||||
|
||||
לאייל היפאני- אני לא מתייחס ברשימה, לעבריינות האידיאולוגית הקיצונית, גם לא לעבריינים הבודדים עם הקווים הפסיכופטיים. מדובר במיעוט מבוטל מכלל העבריינים. הגדרת עבריין מבחינתי- אנשים שהורשעו בדין פלילי. אני יודע שזה נדמה תמיד כאילו מדובר על שבט ילידים מרוחק,אבל למעשה זה לא כך. מדובר גם על מישהו מהמשפחה שלי, השכן שלך. לדעתי מגמות החמרת הענישה הקיימות, מביאות לכך שתיקים פשוטים וסתמיים של אנשים מהיישוב שטעו בדבר זה או אחר, מגיעים היום יותר לבית המשפט. תיקים שפעם היו נסגרים במחלקת התביעות של המשטרה, נגמרים היום בעונש של שרות לתועלת הציבור ללא הרשעה (אבל עם שורה נאה בטופס הרישום הפלילי), תיקים שפעם היו נגמרים בלא הרשעה היום ההתייחסות להם חמורה יותר. אנחנו פחות סולחים. אני כמובן לא מתייחס בפיסקה הזאת למי שנמצא בראש המערכת. להם היחס שונה. אז נכון, רוצחי דרק רוט, רעי חורב, האופנו-בנק קופצים לנו לתודעה כשמדובר על עבריינים. זו לא תמונה מציאותית. רוב העבריינים הם אחרים. אורי- אין אף מערכת שיקומית מוצלחת? אולי המערכת המוצלחת ביותר היא המסגרות השונות שהוקמו לטיפול במתמכרים. מדובר במערך נדיר באיכותו הכולל מרכזי יום, קהילות טיפוליות, וטיפולים אחרים. יש היום תור המתנה לכל הקהילות הטיפוליות. ויש הצלחה. בעלות חצי מעלות בית כלא, הם מצליחים להוציא אנשים מהמעגל ההתמכרותי-עברייני-כליאתי. ואני לא מדבר על הוצאה מוחלטת. מספיק שמוציאים אותם מהמעגל הזה למשך מספר שנים מוגבל. זה חיסכון אדיר לחברה ונותן פתח לשינוי. לפעמים הוא ממשיך גם ליותר. אבל זה שריד משנות השמונים. אז עוד השקיעו כספים בכיוון חברתי. יש דרך אגב מחקר שמשווה רצידיביזם בין מבצעי עבודות שרות לבין מבצעי שרות לתועלת הציבור (ענישה פחות חמורה, במקביל לעבודה סדירה). אין ספק שגם במקרה זה הענישה החמורה יותר הועילה יותר. לאנונימוס- תודה על ההערה כי מדובר בעבירות נגד נשים וכו' מעורר למחשבה. דווקא לי נדמה שהמציאות שונה. אלימות במשפחה ועבריינות מינית הם תחומים מובהקים בהם יש החמרת ענישה. חלקה מבורכת לדעתי. החברה שפעם התעלמה מעבירות אלה מגיבה אליהם היום. זה לא היה קורה ללא פעילות אינטנסיבית של עמותות שונות, גופים למען קידום נשים וכו'. יש שתי בעיות עם זה- האחת שכיום מרוב רצון לתגובה, יש תגובת יתר הענשתית ולעיתים פחות מידי תגובה חברתית שונה בדרך של שיקום, חינוך וכו'. השנייה- שוכחים את הקורבן. את הנפגע. דובר פה על אפשרות של תביעה אזרחית נגד העבריין. זה כמעט ולא מתבצע בפועל. אנשים מוותרים. במדינות מתוקנות יש מערכת ממוסדת של פיצוי לקורבן. המדינה לוקחת את חסותה על הארוע הפלילי, אבל מפקירה לחלוטין את הנפגע. למה שלא יהיה מוסד לפיצויים לנפגעי פשיעה? וכן, לדעתי צריך להפנות את הקנסות השונים למוסד הזה, ושיחזור לקורבנות. למה למדינה לקבל את הכסף הזה? אני לא מצאתי בתגובות הסבר- איך זה שגופים לזכויות אדם ואנשים שפועלים בתחום זה, מצליחים להבין את האלימות של הפלסטינים נגדנו, להגיב אליה באופן מורכב, להכיל אותה, אבל מתקשים להבין את האחר שנמצא בתוכנו ומנסים להרחיקו ככל האפשר? |
|
||||
|
||||
לפני הכל, הכי חשוב שלא תצא פראייר. תשלח מסר לבלינסקי שיתחיל לצבוע את התגובות שלך בצבע חום כראוי לכותב המאמר. ועכשיו - כבר הבעתי את תמיכתי בפעילות מניעה ושיקום. ברור שהחברה תרוויח לטווח רחוק אם תקצה משאבים לגדל דור צעיר של אזרחים הקרוב ככל האפשר בערכיו לנורמה הנדרשת. על אותו משקל כדאי למצוא דרכים לשקם אדם אשר מעד מסיבה זו או אחרת ובכך 'לחסוך' אסיר ו'להרוויח' אזרח תורם. אבל... אתה שם באותה סירה את אלה שגנבו רדיו מרכב וכאלה שפגעו פיזית באדם אחר בצורב חמורה. גם בתגובה האחרונה שלך אתה מתייחס רק למקרים של פסיכופטים אותם אפשר לנעול ולשכוח. אני חושב שהענישה בארץ כלפי עברינים שביצעו פשעים חמורים היא מצחיקה ביחס לסיכון שהם מהווים כלפי החברה ואף ביחס למדיניות ענישה במדינות אחרות. לי אישית אין שום צורך בנקמה, אני מאחל לבני סלע חיים מאושרים בבית הכלא ומקווה עבורו שטוויית מקרמה תביא אותו להארה. אני לא רוצה בשום פנים לדעת שאדם כזה ושכמותו יזכו למגע נוסף עם החברה ה'נורמלית'. יש קשר סימביוטי בין פשיעה קלה לפשיעה חמורה וצריך להלחם בהם בעצמה שווה. ההבדל הוא שפעילות כנגד פשיעה חמורה צריכה להיות נחושה מענישה ובלתי סלחנית (כולל עבירות צווארון לבן שמשום מה בארץ מתקבלות בסלחנות). כנגד פשיעה קלה צריך להשקיע את אותו הכח אך לנתב אותו לאפיקים של מניעה ושיקום. פעילות נכונה במישור הזה תפגע בנהנים העיקריים מהפשיעה הקשה. אבל בשביל זה צריך סדר עדיפויות נכון, אם תצליח לתפוס את כבוד הוד נכבדותה השרה לבנת באתונה אולי היא תסכים לפנות לך קצת זמן בשביל להקשיב. |
|
||||
|
||||
"אורי- אין אף מערכת שיקומית מוצלחת? אולי המערכת המוצלחת ביותר היא המסגרות השונות שהוקמו לטיפול במתמכרים..." האם תוכל להפנות אותי למחקרים המצביעים על הצלחה בהפחתת רצידיביזם כאן? "יש דרך אגב מחקר שמשווה רצידיביזם בין מבצעי עבודות שרות לבין מבצעי שרות לתועלת הציבור (ענישה פחות חמורה, במקביל לעבודה סדירה). אין ספק שגם במקרה זה הענישה החמורה יותר הועילה יותר." אשמח לראות הפנייה גם כאן. מכל מקום, אלו עונשים כמעט מקבילים, לדעתי ואין לי מושג באיזו מידה הייתה בקרה לסוג הענושים בשני המקרים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |