 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת היא שאני לא יכולה לסבול שמישהו מנקה לי את הבית. זה נותן לי הרגשה רעה שאני מנצלת מישהו, על אף שאני משננת לעצמי שהעוזרים בודאי שמחים לעשות זאת. היתה תקופה של שלושה חודשים בהן היתה לי עוזרת צעירה וחמודה, שאהבה נורא לנקות אבק (שבכלל לא הפריע לי. אני רציתי אותה לנקיונות יותר משמעותיים). הפריעו לי שני דברים, האחד שהרגשתי כל הזמן צורך לעזור לה, ולהתנצל על הלכלוך, והשני שחשבתי שהייתי יכולה לעשות את זה יותר טוב, בפחות זמן. כאשר היא הודיעה לי שהיא מתחתנת ונאלצת לעזוב, נאנחתי אנחת רווחה, ואמרתי לעצמי לעולם לא עוד. אני מעדיפה להתפשר על רמת הניקיון והסדר. (האמת? זו פשרה שלא היה לי כל כך קשה לעשות..) כשהילדים קצת גדלו, הם התחילו לקחת חלק גדל והולך מהעבודות בבית על עצמם. עד כדי כך, שכשפעם הייתי צריכה בעצמי לשטוף רצפות משום מה, אז השישית שלי, שהיתה בת ארבע, הסתכלה עלי בפליאה ושאלה "אמא, את יודעת לעשות מסוויג' (הוריאציה שלנו לספונג'ה)?" היום אני רק מבשלת בבית, ובענייני נקיון אני מפעילה בעיקר את שרירי הלשון. לא צריך לקנא, לפעמים זה יותר קשה מלעשות את זה בעצמי.... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם כשאת קונה ירקות את מרגישה שאת מנצלת את הפועלים בשדה? כשאת הולכת למספרה? משתמשת בשרותיו של בעל מקצוע? מה יש בעבודת הנקיון שמתחבר לתחושת ניצול? העובדה שאנחנו, לכאורה, מרגישים שאנחנו יכולים לעשות אותה לבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי דז'ה-וו לדיון שהיה פה פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היה מישהו שטען שהתשלום לעוזר/ת צריך להיות בגובה השכר לשעה של המעסיק, כי אחרת זה ניצול. לא זוכר מספיק מילות מפתח כדי לאתר את הדיון במנוע החיפוש, וחבל לי להעמיס סתם על השרת. (הא! איזה תירוץ, אה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגמרו התירוצים: תגובה 173332 וגם פה: תגובה 173680 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוזיל לי את העוזרת בלא מעט כסף. הוריי! אוכל להרשות לעצמי אותה אחת לשלושה חודשים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהעניין הוא דווקא עניין רגשי, ולא רציונלי, שנוצר בגלל שההעסקה היא *בבית שלך*, שיש לה תדמית של עבודה מלוכלכת, ובגלל העסקה/אי-העסקה של עובד זר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום הלכתי להחליף רצועה לשעון. השען הסתבך קצת בהתחלה עם הכנסת הרצועה, ואני עמדתי והבטתי בו והרגשתי רע, כאילו אני מנצל את השען המסכן שיעשה לי עבודה מלוכלכת. אני חושב שלפעמים התחושה הזו היא אי רציונלית לחלוטין ונובעת מכך שאנחנו רואים את העבודה נעשית במו עינינו, כשהיא נעשית ישירות בשבילנו - כלומר, אם אנחנו לא היינו מבקשים את זה, העובד לא היה מבצע את העבודה (לכן לראות פועלים עובדים בשדה ירקות לא יגרום ללב להיכמר, למשל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תענוג גדול יותר מאשר לראות טבחים בפעולה, במיוחד אם אתה יודע שהם מכינים את המנה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה לא כולל גם טבחים צבאיים בתאור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבחים צבאיים הם טבחים כמו שמוזיקה צבאית היא מוזיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חותם בתור דורון הגלילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בטח לא רציונלי ההרגשה הזאת שלי. הבעיה היא אצלי ולא אצל העוזר/ת. זה גם לא בצד החברתי. אני לא רואה השפלה בלעבוד במשק בית. אני מרשה בשמחה לילדי לעבוד בניקוי מדרגות בבנינים בסביבה. אולי זה בא מהחינוך בבית. שם היה לנו ברור שכולם חייבים להיות שותפים בתחזוק הבית, כי "אף אחד לא משרת של אף אחד". אולי הגישה היסודית הזאת, גורמת לי להרגיש שאם אדם זר משתתף בתחזוק שלי, זה כאילו שהוא משרת אותי. אני לא סובלת את ההרגשה של "אדונים ומשרתים" (הדבר היחיד בו אפשר לומר שאני, כנראה, שמאלנית קיצונית....), לא מהצד של האדון ולא מהצד של המשרת. זה לא שיש לי בעיה עם היררכיה. היררכיה שבאה מכך שעבור השכר אותו הם מקבלים, לכל הדרגים במפעל מסויים, יש מטרה משותפת, נניח ליצר מכשיר חדש במפעל, אינה בעייתית. כי הכפיפות לבוס, אינה לו, אישית, אלא כפופה למטרה המשותפת, שהשגתה המיטבית היא על ידי שמירת ההיררכיה הזאת. הבוס יהיה מרוצה מהעובד כאשר הוא תורם למטרה המשותפת שלהם (במערכת יחסי עבודה תקינים, כמובן), ולהפך. לעומת זאת העוזרת רוצה ש*אני* אהיה מרוצה (ואשלם לה את הכסף). המרוצות שלי אינה דבר אובייקטבי, אלא במידה רבה הקפריזה שלי הפרטית. התלות הזאת שלה בקפריזה שלי, גורמת לי להרגיש שזה הופך את מערכת היחסים הזאת להיות במקום עובד-ומעביד, לדומה יותר לזו של משרת ואדון. גם כשאני מסתכלת על זה כהורה, אני מרגישה שזה חינוך רע להרגיל ילד שיש מי שמנקה אחריו. לא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה שייך לסוג של אנשים שנראה להם טבעי שאדם אחר יעשה בשבילו, את מה שהוא יכול לעשות בעצמו, רק משום שהוריו מסוגלים להרשות את זה לעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריאת התגובה שלך דווקא נתנה לי רעיון למקור הסיבה ליחס השונה לעובדים במשק בית - אנחנו הופכים להיות, בין אם אנחנו רוצים זאת, ובין אם לא, מנהלים של מישהו. אנחנו צריכים לחלק הוראות ולוודא את ביצוען, ובידינו הסמכות לפטר אותו, ואני לא בטוח שכל אחד מאיתנו בנוי, רגשית, לתפקיד הזה. מעניין יהיה אולי להשוות בין אופי התפקיד בעבודה לבין היחס לעובדי משק בית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך אולי פשוט צריך לרדת מתחושת ההתנשאות על ''העוזרת'' עם כל הקונוטציות השליליות שיש. להתייחס אליהן כאל בעלת מקצוע שוות ערך שאת שירותיה אנחנו שוכרים מסיבות של מקצועיות, חוסר זמן, חוסר יכולת או רצון לעשות עבודות בית וכו'. הרבה פעמים אנשים אפילו סומכים עליה יותר מאשר על כל בעל מקצוע אחר שבא הביתה, כשאנחנו משאירים את העוזרת לבד בבית, או לפעמים אפילו עם הילדים, אם צריך לקפוץ לסידורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום מנהל. אני שוכר את שרותיו של בעל מקצוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון מעשית (אתה מנהל העבודה של העוזרת שלך), וזה אפילו לא נכון פורמאלית: יש יחסי עובד/מעביד בינך לבין העוזרת (או העוזר), האחריות לשלם ביטוח לאומי עליך, וכך גם האחריות לשלם פיצויים במקרה של פיטורין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מתקיים מצב דומה גם במקרה של העסקת מורה פרטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה פרטי אמור לספק חשבוניות (אלה שלא מעלימים מס 1). 1 עוזרות בית לדעתי פטורות ממס הכנסה, כדי להקל על ההעסקה שלהן. כשכולנו נגיש דו"חות מס הכנסה, גם עוזרות יגישו, ואז אפשר יהיה למסות אותן כמו את המנקים בסופר 2. 2 ממילא הן לא מגיעות לסף המס לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, פורמלית מתקיימים בינינו יחסי עובד מעביד (לא רק ביטוח לאומי אני חייב לשלם לה, אלא גם חופשה שנתית. שי לחג אני לא מחוייב, אבל גם את זה היא מקבלת). מעשית אינני מנהל העבודה שלה. אינני מגדיר לה את מתודת העבודה, אני לא מודד את יעילותה והספקיה, לרוב אפילו אני לא מגדיר לה מטלות ספציפיות. אני אפילו לא נוכח כאשר היא מבצעת את העבודה.(1) מבחינתי, המשימה שלה היא שהבית יהיה נקי, ותו לא. ___ (1) פעם הייתי חולה ביום שבאה העוזרת. בזמן שהיא עבדה, אני (לבקשתה) עברתי לשבת בבית השכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מודד את יעילותה והספקיה, אינך מגדיר לה את מתודת העבודה או מטלות ספציפיות. ואשתך? גילוי נאות: בעדה שלי מנקים טוב טוב לפני שהעוזרת מגיעה, כדי שלא תגיד שמלוכלך אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתי כנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- אז בשביל מה שכרנו עוזרת? - אם לא היינו שוכרים עוזרת, בחיים לא היה פה נקי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שי לחג אף מעביד לא חייב לתת, זה שי. אני לא אספר לך מה דעתי על מה שקורה אצלך מאחורי הארונות 1... 1 אני מקווה שמאחורי האוזניים אתה כן בודק מה קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מוגדר ההבדל בין השרברב והעוזרת, מבחינה חוקית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא כל-כך אוהב שמנקים לי את הבית, אבל לא מהסיבה שלך. כשמישהו זר מנקה לי את הבית, זו פריצה למרחב האישי שלי. אני מעדיף בהרבה לעשות זאת לבד. זה גם מאד מרגיע, ונותן הרגשת סיפוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי מרגיע לעזוב בית מבולגן בבוקר ולחזור לבית מסודר ונקי, מה עוד שזה קורה ביום שישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא, שזה החלק הכי חביב עלי ביום שישי. לחזור מהעבודה לבית מצוחצח, מזגן ומערכת פועלים בשיא העוצמה וגבר אחד שאני אוהבת מרוח על הספה עם הבירה השבועית. למעשה, הכרזנו על הפרדת פעילויות ביום שישי, (אני מבשלת כשהוא רובץ, הוא מפנה כשאני רובצת) רק בשביל התענוג של לרבוץ כשמישהו אחר עובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בירה שבועית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היתה ''הבירה השביעית''. אם שר החינול היה עסוק פחות בלימודים עינויים אולי היו התלמידים שוגים פחות בהקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יפה לצחוק על מישהו רק בגלל שהזרת שלו קצרה מכדי להגיע לכ' הסופית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח. מלא קלוריות יש בבירה, וגם אשתו מקטרת נוראות מאז שאסור לה לשתות, אז הוא שותה אחת בשבוע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |