 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שלא הבנתי הוא האם כותב הטקסט הנ"ל הופך את צה"ל למשורר ? - זה קונספט שעוד לא חשבו עליו כנראה . לדעתי, יש פה הפרת זכויות יוצרים - פלגיאט בכל מובן שהוא ואני לא מבין כיצד פורסם מלכתחילה . עצם פרסום השיר מזכיר לי את המערכון הידוע של כוורת על זה שכתב את שירי ביאליק וניקד אותם כל כך יפה . ולכותב השיר - להבא כשאתה כותב טקסט - כתוב אותו . קופי פייסט זה לא שיר אבל גם את זה אמרו לך כבר . אני מניח שהקופיפייסטיזם הזה נועד לעורר פרובוקציה - לא נראה לי שיש לו הצלחה רבה בכך מהסיבה הפשוטה שלך ככותב אין אף אמירה . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיים הבדל מהותי בין אמנות כתובה לאמנות ויזואלית . אמנות ויזואלית בנויה על תשתית צורנית ואמנות כתובה בנויה גם על תשתית צורנית וגם ( ולפעמים בעיקר ) על תשתית תוכנית . אנדי ( שאיני מכיר את הרקע שלו ) יצר דרך הסתכלות חדשה על פריטים יומיומיים . לחלופין - מרסל דושאן שם אסלה בתוך מוזיאון ועורר בכך פרובוקציה איכותית ביותר על ידי זאת שכך ביטא את ביקורתו כלפי המוזיאונים וריחוקם מהאוכלוסייה . כל זה לא מתקיים בשיר הנוכחי . השיר לא משעתק את המצוטט למשהו בעל אמירה ויכול להיות שהוא יכול היה לעשות זאת אבל זה לא קרה . הוא יכול היה להסתמך על אופן הביטוי הלשוני היבשושי והבירוקרטי של הצבא בכדי להעביר את המסר שלו לגבי היחס המזוויע לחייל ולגבי זולות החיים של החיילים אבל הוא לא עושה זאת . הוא רק מצטט . ציטטות זה יפה אבל זה עדיין לא עושה שירים . כמובן - לא הכרחי ששיר יהיה בעל אמירה . אני לא בעד חוקיות וכללים בשירה - אני לא בעד : ככה צריך להיות וככה צריך להתנהג אבל חסר פה משהו שיהפוך את הציטטות האלו לשירה - למשהו בעל ערך מוסף . אין בשיר הזה ערך מוסף - אני לא יוצא ממנו שונה ממה שהגעתי אליו - אין בו את המימד המאגי שנותן לשירה את הכוח . יש שירים שאחרי שקראתי אותם אני מרגיש שהם נתנו לי משהו -שהם אולי שינו לי או בי משהו . ואם שוב לחזור לדוגמא שהבאת - אנדי וורהול - אז ככה : לומר לך שלצלם מרק עגבניות משומר זה רעיון גאוני - שזאת דרך הסתכלות מיוחדת - ממש לא . לעומת זאת , האמנות שבה הוא שם את הפרופיל של מרלין מונרו בצבעים שונים - זה משהו יוצא דופן . אל תקח כל דבר כמובן מאליו לפי חותמות גומי ולפי מותגים . אם אנדי וורהול הוא מותג - זה לא אומר שכל דבר שהוא יצר הוא בהכרח מסטרפיס ועילה לנימוק שאפשר לקחת משהו קיים ולהעתיק אותו כמות שהוא ולומר : "תראו מה עשיתי - או במילים אחרות " oops i did it again " - עדיין השיר שפתח את השרשרת הוא העתקה וזאת מבלי לדון על איכויותיו הליריות הן במקור והן כאן . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה בטוח שהקטע על טיפול בגופה הוא אכן ציטוט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור אם השיר גרוע בעיניך בגלל הכללים שציינת, או בגלל שפשוט לא מצאת בו אמירה רגשית. אם לא מצאת, זה לגיטימי כמובן, אבל אתה עובר בין שני הטיעונים הללו בלוליינות של ממש. (משום מה, וזו לא הערה שמכוונת ישירות אליך, כל שיר שלא ''תפס'' את לב הקוראים האיילים בקריאה ראשונה או שנייה, מייד נחשד שהוא ''לא שיר'', מסיבות אלה ואחרות, או מואשם בכך שהוא ''שיר גרוע'' כיוון שלא התחברו אליו רגשית. או שהשיר אכן לא עומד בקריטריונים שיריים, או שהוא לא שובה לב מבחינה רגשית, אבל הבלבול בין שתי התכונות האלה נפוץ מאוד באייל. וזה בלי לומר את דעתי על רמת השירים הספציפיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על השיר הספציפי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר קריאה ראשונה וחצי, דעתי על השיר לא חזקה מספיק כדי לבטאה ולנמקה. עדיין, גם אם שופטים אותו לחומרה, כתרגיל טקסטואלי, הוא תרגיל טקסטואלי שירי. אם מסתמכים על ההגדרה הלא מדויקת והרחבה מאוד 1 שאומרת ששיר זה משהו שגורם לחשוב מחדש על השפה, הוא נכנס להגדרה זו. המבחן של "איכותו" הוא במה שקורה לאחר הקריאה השנייה והשלישית, האם נותר ערך מוסף מעבר לתרגיל הזה, האם מוצאים בשיר רבדים נוספים ושונים. זה קצת כמו לקרוא סיפור פואנטה. בפעם הראשונה, נמתחים והפואנטה עובדת. בפעם השנייה, קוראים כדי לראות איך הכל הוביל אל הפואנטה. אם הסיפור (או הסרט) מעוררים רבדים נוספים גם בקריאה/צפייה שלישית, למרות שהסוף ידוע, אפשר לומר שמדובר בספר/סרט "איכותי" ללא קשר לתרגיל הגימיקי. 1 הגדרה שניסחתי כרגע, אבל היא לא המצאה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי דווקא קריטריון מעניין: אם הטקסט אינו מביע או מעורר חוויה רגשית, הוא אינו שיר. מהו הדבר המהותי לאמנות, אם לא היכולת להביע ולעורר רגשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין - כן, אבל לא עומד במבחן המציאות. "חוויה רגשית" היא מושג סובייקטיבי לגמרי, ונגזרת משילוב של אישיות הפרט הקורא עם הכלים האמנותיים שבהם עושה המשורר שימוש. אתה מבלבל בין תוצאה לבין קריטריון. אגב, האם סרט שלא עורר בי חוויה רגשית אינו סרט? מהו אם כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרט הוא סרט, אבל הוא לא בהכרח אמנות. שיר הוא בהכרח אמנות, ולכן הוא צריך לעמוד בקריטריונים של אמנות. אני לא רואה את הבעיה בשימוש בתוצאה כקריטריון להגדרה (רק אם זה נוסע זה רכב, רק אם זה טס זה מטוס). הסובייקטיביות היא אכן בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולנוע אינו אמנות?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרט וידאו משפחתי הוא אמנות? סרט תדמית על משאיות הוא אמנות? המדיום לא מספיק להגדרה של משהו כאמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם לידיעתך, אחד הסרטים הנלמדים בקורסים על תולדות הקולנוע והקולנוע התיעודי הוא "דואר לילה", סרט מוזמן של רשות הדואר הבריטית. הוא נחשב ליצירת מופת במושגים תיעודיים. אבל על צד ההפך, אם "סרט הוא סרט" תמיד, גם אם "הוא לא אמנות", למה ההתעקשות לטעון דווקא לגבי שירים ש"זה לא שיר"? אולי תתן לו להמשיך להיות שיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שיר הוא אמנות בהגדרתו! לומר ש"זהו שיר אבל הוא אינו אמנותי" מכיל סתירה פנימית. סרט אינו כזה. אבל זה באמת מעורר שאלה מעניינת ביחס למעמדם של סרטים תיעודיים (או ביחס להגדרת אמנות). האם סרט תיעודי, אפילו סרט תיעודי מוצלח אבל לא מרגש, הוא אמנות? האם ספר היסטוריה הוא יצירת אמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאני שואלת - מדוע "סרט אינו כזה". מדוע לדעתך "שיר הוא אמנות בהגדרתו", וסרט לא? סרט תיעודי הוא ז'אנר קולנועי. הסרטים התיעודיים הראשונים שנעשו בידי האחים לומייר היו לא יותר מהצבה של מצלמה וקליטה של 10-20 שניות של "מציאות". אפשר לומר שבהגדרה, זה לא בדיוק מה שהיינו קוראים אמנות. מצד שני, יש עבודות וידאו-ארט שמשתמשות בדיוק באותה טכניקה, ובכוונה, ונחשבות לאמנות. ומצד שלישי, סרטים תיעודיים שנעשו לאחר תקופת הבתולין הקולנועית של האחים לומייר, הציגו תפיסות מורכבות, אמירות אישיות וזוויות הסתכלות מקוריות על המציאות. כנראה שזו אמנות. ומצד רביעי, יכול להיות שגם תוכנית מתיחות עשויה לענות לקריטריונים הללו (ואני לא סובלת תוכניות מתיחות). אז מה קיבלנו? קיבלנו שהז'אנר לבדו או המדיום לבדו אינם מספיקים כדי להגדיר "אמנות" או "לא אמנות". יש קריטריונים של הבעה ואמירה (שכבר נטחנו בדיון אחר באייל 1) והם המסייעים בהגדרה, אם בכלל נדרשת הגדרה שכזו. 1 לא זוכרת איזה, אבל גם אותו התחלתי בקיטור על הנטייה האיילית לדון בפילוסופיה של האמנות כדרך להתחמק מדיון ביצירה עצמה (מחוסר כלים מתאימים?), וגם בו מצאתי עצמי נסחפת לדיון בפילוסופיה של האמנות במקום ביצירה עצמה. כנראה שהגיע הזמן להפסיק עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אז נפסיק. אני מכיר את ניסיונות ההגדרה הבסיסיים בפילוסופיה של האמנות. אף אחד מהם לא מוצלח במיוחד לטעמי, ואין לי משהו מיוחד לחדש בעניין. (בנוגע לשיר - לדעתי המילה פשוט מייצגת תת-קבוצה של הקבוצה "יצירות אמנות", בעוד שהמילה "סרט" מייצגת מדיום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסיונות שנעשים באייל מדי פעם לתת הגדרה קצרה וממצה לאמנות או למצוא מעין נוסחה שתאפיין יצירת אמנות לא מעלים פירות. הם נכשלים בין היתר משום שלרוב נעשה ניסיון לתת סימנים מזהים, כאילו זיהוי יצירת אמנות הוא כמו זיהוי בעל חיים - זברה, קרנף או ג'ירפה. הפתגם העממי אומר, אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז אז זה ברווז, העקרון הזה אמנם חל על ברווזים אך לא על יצירות אמנות, שמטבען מנסות לפרוץ ולשבור הגדרות ומסגרות, ולחלץ גם אותנו מהן. האם פירושו של דבר שאי אפשר להשיב על השאלה "מהי אמנות?" לאו דווקא. במשך השנים קראתי מאמרים שונים שמנסים לתת תשובה, ובאחדים מצאתי תשובות שניתן ללמוד מהן הרבה. אחד הטובים שבהם הוא מאמר מאת אסף ענברי, שכותרתו על "שפת ההתגלות", והוא נגיש מאוד - במרחק לחיצת מקש: המאמר ארוך למדי, אך לדעתי הוא שווה את ההשקעה, שכן, גם אם הקורא לא מקבל את תשובתו של ענברי, הוא יכול לצאת נשכר מהבנת מורכבותה של השאלה "מהי אמנות?", מהבנת מרחב הדיון שהיא פורשת, ומההבנה שהדרך לנסות להשיב עליה אינה בעזרת "הגדרה ברווזית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין מאוד. תודה רבה. חלק מהאבחנות נשמעות לי מוזרות (הדתות המערביות כהירקליטיות? ניטשה כבר לימדנו שהנצרות היא "אפלטון לעניים". או הגרסה שהוא מציג לתורת העדר-חפץ-עניין של קאנט, שלמיטב הבנתי מחמיצה את ההבדל בין משפט-הטעם למשפט הידיעה). אני מניח שחלק מהבעייתיות היא בחוסר הבנה שלי, כך שאנסה לקרוא אותו שוב בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שקשה מאוד יהיה לגבש הגדרה ממצה וברורה ''מהי אמנות,'' שהרי כל דבר יכול להיות אמנות, בכפוף למגדיר. עם זאת, אפשר בהחלט לנסות להגדיר או לפחות לחוות דיעה ''מהי אמנות מחורבנת.'' השיר שבעטיו נקלענו לכאן הוא כמדומה אקזמפלר מעולה לסוג זה של אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחה להפסיק (ומודה לשמעון על המאמר שהביא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה מתכוון 1 כי סרט, בלא קשר לתוכן שלו יש לו ממשות בפני עצמו. הוא מוצר. יש פילם או צלואיד או איך שקוראים לחומר ממנו מופקים סרטים. שיר הוא הוא התוכן האמנותי. ללא התוכן האמנותי, זה לא שיר אלא דף מודפס (או שורות מרצדות על מסך). ספר שירים, לעומת זאת, כמו סרט גם הוא מוצר, גם הוא עומד בפני עצמו. 1 ואם אתה לא, אז אני כן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקריטריונים הללו = "תפיסות מורכבות, אמירות אישיות וזוויות הסתכלות מקוריות על המציאות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן המציאות?! כשמדובר בשירה? ברור ש"חוויה רגשית" היא סובייקטיבית, ואיפה יותר מתאים לקבל בברכה סובייקטיביות מאשר באומנות? גם אני חושב שהתוצאה כאן היא הקריטריון. אסלה במוזיאון לא עושה לי כלום = זה לא אומנות (בעיניי) השיר הזה עשה לי משהו = זו אומנות (בעיניי) "אגב, האם סרט שלא עורר בי חוויה רגשית אינו סרט? מהו אם כך?" הסרט הוא סרט כיוון שזו המדיה שלו. כמו שגם ספר טלפונים הוא ספר. בואי נבדיל בין שם העצם של דבר מה: סרט, ספר, מיצג, שיר, ציור, תמונה.. לבין שם התואר שאנו מוסיפים לו: יפה, מכוער, חכם, אומנותי. בויכוח על האם הנ"ל הוא שיר או לא, אנו בעצם מתווכחים האם זהו טקסט אומנותי או סתם טקסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לאסלה במוזיאון, או לכל עבודות הרדי-מייד. אפשר לדעתי להניח, שמשהו היה אמנות בעבר, והיום הוא כבר אינו אמנות. פעם, עבודות רדי-מייד גרמו לחוויה רגשית (הלם, ניכור וכולי) והיום הן פשוט משעממות. אפשר להניח שזה עובד גם בכיוון ההפוך- מושאים שבעבר לא נחשבו כאמנות יחשבו כאמנות היום. למשל, מושאים שבעבר הייתה להם משמעות דתית, פולחנית או חברתית, והיום יחשבו כחפצי-אמנות. צריך לקחת בחשבון שאנחנו אוסרים כאן על כוונת האמן כקריטריון, ומתעלמים מהאפשרות של ערכים אסתטיים שאינם תלויים ברגש של בני תרבות ותקופה מוגדרים. בכל מקרה, חוויה רגשית אינה יכולה להיות תנאי מספיק לאמנות - יש הרבה דברים שמעוררים חוויות רגשיות וברור שאינם אמנות (נוף, אנשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוויה רגשית אינה יכולה להיות תנאי מספיק לאמנות - יש הרבה דברים שמעוררים חוויות רגשיות וברור שאינם אמנות (נוף, אנשים)" ואם נוסיף ונאמר שאומנות הינה פרי היצירה המכוון של אדם (=אמן)? "צריך לקחת בחשבון שאנחנו אוסרים כאן על כוונת האמן כקריטריון, ומתעלמים מהאפשרות של ערכים אסתטיים שאינם תלויים ברגש של בני תרבות ותקופה מוגדרים." אני לא משוכנע שהבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה לא אמנות (בעיני)". התוספת "(בעיני)" מעקרת את הדיון שלנו מכל תוכן. שכן אתה מבקש בעצם להציב מחוץ לגדר כל יצירה שלא מוצאת חן בעיניך, לעשות לה דה-לגיטימציה מפני שאינה מתאימה לעולם הרגשי שלך. אני רואה את האמנות כים רחב הרבה יותר, ולא כשלולית זעירה שהיא השתקפות שלי עצמי. בתוך הים הזה אחפש כמובן את היצירות שידברו ללבי ואתמקד בהן, אבל לטעון שכל השאר אינו אמנות מפני שאישית אני לא אוהבת אותו, זה עיוות של המושג סובייקטיביות. אגב, אסלה במוזיאון היא הדוגמה הקלאסית למקרה קצה שבא לבדוק את גבולות האמנות, ובאמת לא חוכמה לשלוף אותה כל פעם שמדברים על "מה זו אמנות", בטח לא אם אתה טוען שהקריטריון הוא היכולת לרגש. בוא נדבר על מה שבפנים ולא על השוליים - הציור של פיקאסו "איש זקן עם גיטרה" לא עושה לי כלום מבחינה רגשית. המונוכרום (התקופה הכחולה) משעמם אותי, הנושא לא מדבר אלי. האם זו לא אמנות? מרסל מרסו 1 הוא נודניק גדול בעיני - כמה אפשר לעשות תנועות בלי לדבר? דרק ג'רמן עושה סרטים משעממים ומונוטוניים שלא מצליחים לרגש אותי כלל. ספרו של עמוס עוז "אותו הים" הותיר אותי אדישה לגמרי ושכחתי אותו ברגע שהנחתיו מידי. אסתר עופרים מייגעת אותי ולא גורמת לי לאף רטט. האם כל אלה לא עושים אמנות? ואם לא, האם זה רק מפני שהם לא נגעו במיתרי לבי? הרושם שלי הוא, שאתה מבלבל בין העובדה שכל אחד רואה משהו אחר ביצירה, לבין הרצון שלך להותיר בקאנון רק את מה שאתה רואה. ולגבי המדיום - גם שיר הוא מדיום. בסרט פשוט קל לך יותר להבחין בין החומר והתוכן. בוא נדמיין שאני מוצאת ברחוב סלילי 16 מ"מ שעליהם מוטבעים דימויים שמישהו צילם, גוזרת ומדביקה אותם רנדומלית, סתם בשביל הכייף. אם אקריןאותם, התוצאה ודאי תהיה "לא איכותית" ואף גרועה - אבל האם הוא סרט או לא? אולי הוא "סתם טקסט" קולנועי? 1 כל הדוגמאות בדויות לצורך הדיון ואינן מעידות על טעמי האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה משותף לוסת ולדיון על מזשיר? (בין הפותרים יוגרל טמפון משומש. ההשתתפות אסורה על ברקת ול.ב.פ.) ________________ 1- תשובה: שניהם מופיעים פעם בחודש, נמשכים ארבעה ימים וגורמים לאנשים להשתגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, זה המזשיר הראשון שלי, ואני מבטיח לא להשתגע (אבל בבקשה ממך, חסוך ממני את הפרס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה מבקש בעצם להציב מחוץ לגדר כל יצירה שלא מוצאת חן בעיניך, לעשות לה דה-לגיטימציה מפני שאינה מתאימה לעולם הרגשי שלך." וגם "הרושם שלי הוא, שאתה מבלבל בין העובדה שכל אחד רואה משהו אחר ביצירה, לבין הרצון שלך להותיר בקאנון רק את מה שאתה רואה." וואוו אישה! להרגע.. שכ"ג עוד יעניק לך את הפרס, ואת ממש לא רוצה שזה יקרה.. אני לא מציע להוציא שום דבר משום גדר ולא לעשות דלגיטימציה (אם כי יש חן מסויים במדורות ספרים בכיכר העיר), אני גורס שעשיית אומנות היא מעשה יצירתי אשר בסופו יהיו אלו שיברכו על המוגמר ואלו שלא יעריכו אותו. חרף חיבתי להגדרות, לנסות לתת הגדרה קשיחה לאומנות או לשיר הוא נואל בעיני בדיוק מהטעמים ששמעון גלבץ העלה קודם לכן. "ולגבי המדיום - גם שיר הוא מדיום" בודאי. האם לא ראית שטענתי כך בתגובתי הקודמת? שיר הוא טקסט. זה המדיום שלו. ניתן להעבירו בשלמותו על גבי דף נייר או קובץ מעבד תמלילים. טקסט. גם רשימת מכולת היא טקסט. היכן עובר הקו? שירי המכולת הנ"ל מראים שהוא עובר במקומות שונים עבור אנשים שונים. מכיוון שהטקסט נותר אותו טקסט (שם העצם), נותר רק שם התואר הסובייקטיבי לויכוח (או שלא - "על טעם ועל ריח..") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נואל בעיניך לנסות לתת הגדרה קשיחה לאמנות או לשיר? אבל הרי אתה עצמך קבעת, ב תגובה 240100 , מהי אמנות (בעיניך) ומהי לא, ואף יצרת הבדל בין "טקסט אמנותי" ל"סתם טקסט". לגבי השיר: יש לי הרגשה שאנחנו נכנסים כאן לבלבול מושגים מאג'ורי. המונח "טקסט" משמש בשתי הוראות לפחות - גם כמילים המונחות על נייר, גם כיצירה מילולית שניתן לנתח. אני נוטה להשתמש בו במובן השני (ואתה, אם הבנתי נכון, בראשון). בכל אופן, מבחינתי אין משמעות לצירוף "סתם טקסט", כפי שאין משמעות לצירוף "סתם ציור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו שנאמר(1): "לא ידעתי שכל חיי אני מדבר פרוזה." __ (1) מולייר ב"גם הוא באצילים" אאל"ט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הלא קבלת על כך שהגדרת אומנות ע"י החוויה האישית של החווה אותה, *אינה קשיחה* אלא סובייקטיבית? (תגובה 240070) אם הוספתי במשהו על הצעתו של יהונתן אורן בדבר "החוויה הרגשית" כקריטריון, הרי זה בכך שאומנות הינה שם תואר נלווה לדבר מה, תכונה איכותית הנגזרת לא מן השם עצם אליו היא מוצמדת אלא מהשקפת המתבונן, ובכך היא סובייקטיבית (וכמו שהוסיף יהונתן, גם משתנה עם הזמן). אני, במטרה למצוא את עמק השווה, ממנו נוכל לפסוע אל משעולי המחלוקת הסלעיים, בחרתי בהוראה הפשוטה ביותר לטקסט, ההוראה הראשונה. "סתם טקסטים" וגם "סתם ציורים" יכולים להסתדר יפה גם בלי ה"סתם". רציתי להבהיר שהם טקסטים וציורים שלא זכו להתייחסות מחמיאה ע"י החווים אותם, שהם לא זכו להחשב לאומנות. נאמר, יאמרו לך שילד צייר משהו בגן, או שעל השולחן עבודה שלך יש פתק של מישהו שמבקש שתצלצלי אליו. זה בידך לרומם את אותו ציור או אותו פתק לדרגת אומנות, וזה יתפוס בעיקר לגבייך (וכן, עבור מי שתשכנעי אותי בדעתך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו הבעיה - "טקסטים וציורים שלא זכו להתייחסות מחמיאה ע"י החווים אותם", יכולים להיות גם ספר של מרסל פרוסט שלא מצא חן בעיני, או ציור של פיקאסו שאני חושבת שהוא גרוע. האם הם עדיין אמנות גם לאחר שקבעתי זאת? ואם כן, למה? אני לא נתתי להם התייחסות מחמיאה. על סמך דבריך, ההסתכלות הסובייקטיבית שלי היא בעלת מעמד לרוקן אותם מהתכונה האיכותית "אמנות" ולהפוך אותם ל... מה בדיוק? אני עומדת במיוחד על העניין הזה, כיוון שבדוגמה של פתק על השולחן אכן ברור שאין כאן אמנות. אבל אותו פתק, בהקשר של תערוכה, ייחשב גם ייחשב ליצירה אמנותית (וזה מוסבר יפה, אגב, בתחילת מאמרו של אסף ענברי שאליו הפנה שמעון). ומה תגיד לאלה הקובעים בביקור בתערוכה "זה קשקוש, ילד בן חמש כבר מצייר יותר טוב"? האם זו מילה שלהם מול מילה של האוצר? (העובדה שהאמנות הפלסטית הולכת ומתרחקת מן הקהל הרחב באופן שמקשה על קבלתה בידי הציבור מפריעה גם לי. עם זאת, הפתרון הוא לא שלילת התואר "אמנות" מכל יצירה שאינה מוצאת חן בעיני. מספיק לומר שהיצירה לא מוצאת חן או לא ברורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו, כאנשים ליברלים, מורגלים בהשלמה ומתן כבוד לערכים שאינם שלנו. כך אנו עושים במפגשנו עם ערכים שונים, אמונות דתיות, רעיונות ומנהגים תרבותיים. אני לא רואה סיבה להתייחס לספר או ציור באופן שונה. האם הינדואיזם אינה אמונה מפני שאני איני מאמין בה? ודאי שהיא אמונה, היא אמונה כי מישהו אחר מאמין בה, אבל *בשבילי* זו לא אמונה, זו עבודה זרה. האם קומוניזם הוא לא אידאולוגיה מפני שאני לא מקבל אותה? ודאי שהיא אידאולוגיה, היא אידאולוגיה כי מישהו אחר מקבל אותה, אבל *בשבילי* זו לא אידאולוגיה, זה משגה. והוא הדין לגבי תורת-הגזע, מדיניות ההתנתקות מעזה וצביעת קירות הבית בורוד-עתיק 1. "על סמך דבריך, ההסתכלות הסובייקטיבית שלי היא בעלת מעמד לרוקן אותם מהתכונה האיכותית "אמנות" ולהפוך אותם ל... מה בדיוק?" למה? למשהו תפל וזול במקרה הטוב או מכוער ומשמים במקרה הרע, אשר מישהו האחר רואה בו יופי או ריגוש. לראות בו המושא של ההסכמה על האי ההסכמה. "אני עומדת במיוחד על העניין הזה, כיוון שבדוגמה של פתק על השולחן אכן ברור שאין כאן אמנות" ברור? בעין המתבונן.. "האם זו מילה שלהם מול מילה של האוצר?" כן. ולהבדיל ממקומות בהם יש צודק וטועה, כאן כולם צודקים כי לא האמת מושלת בכיפה אלא הרגש. "מספיק לומר שהיצירה לא מוצאת חן או לא ברורה" אז תגידי. זה אותו דבר מבחינתי. כשטענו מי שטענו כי השיר הנ"ל אינו שיר, לא היה צורך לתרגם לי כי היצירה לא מוצאת חן בעיניהם או לא ברורה. היינו הך. אולי יותר וכחני, אבל היינו הך. 1 המלצה: אין להקיש מהדוגמאות עליי, יותר משמקישים מהמילה "להקיש" על "קיש". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה אותו דבר מבחינתי". האם כל זה אומר שאתה חושב שכל אמנות היא אמנות טובה? כי אני כן יכולה להסכים שיצירה כלשהי היא אמנות, ובאותה נשימה לטעון שהיא גרועה. התואר "אמנות" לא מהווה מבחינתי תו איכות, רק שיוך לסביבת התייחסות כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהיו לנו קודם שתי הוראות למילה "טקסט", יש לנו גם שתיים ל"אומנות": 1. דבר מה ש*אני* תופס כאומנות. היא יכולה להיות מחכימה, או מפחידה או מעציבה. "טובה" זה קצת פשטני במקרה הזה, הרי כבר הכרתי בה, האין זה עושה אותה טובה אם היא זכתה להכרה שלי? 2. דבר מה שאני יודע ש*מישהו* תופס כאומנות, ומתוך הליברליות שהזכרתי קודם לכן, אני מוכן להסכים לכנות אותה גם כך, אבל אני שומר לעצמי את הזכות להדביק לה כל שם תואר שאני חפץ בו, כולל "גרועה". אני חושב שאת משתמשת בהוראה השניה, אבל אז, האם יש מקום לטעון שדבר מה "אינו אומנות" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, נפל האסימון (אצלי). אתה יכול להמציא גם 10 הוראות למילה אמנות, אבל מדבריך עולה פשוט שאתה מחלק את התואר הזה כמחמאה אישית שלך, והיית יכול לקרוא ליצירות שאתה אוהב גם "גלידת וניל" או "במבה". זו שיטה אישית נחמדה מאוד, לקרוא אמנות רק למה שאתה אוהב, אבל די אוף טופיק לדיונים בנושא. אני מתייחסת אך ורק לקטגוריה השנייה שלך, ועל זה סב כל הדיון מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכן, גם על פי ההוראה השנייה יש מקום לטעון שדבר מה אינו אמנות. פתק שהשאירו לי על השולחן אינו אמנות. אותו פתק במיצב במוזיאון, או אף אותו פתק ששילבתי בקולאז', מסגרתי ותליתי על הקיר, הוא אמנות (אולי גרועה, אז מה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתק הזה יכול להיות משהו שנון שהחמצת בקריאה, או שיר בוסר של הילד שלך או מסמך אומנותי מרתק עבור מישהו מקמצ'טקה. כל אלו ראו בעבר או יראו בעתיד את הפתק הזה כאומנות. בקביעתך שהם אינם אומנות, את בעצמך ''מבקשת בעצם להציב מחוץ לגדר כל יצירה שלא מוצאת חן בעיניך, לעשות לה דה-לגיטימציה מפני שאינה מתאימה לעולם הרגשי שלך'' חדלי לפסוח על שני הסעיפים, או שהכל אומנות פוטנציאלית, או רק מה שאת חווה סובייקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא. תרגיל שקוף. בלי להיכנס להגדרה "מהי אמנות", הכוונה מהווה חלק לא מבוטל מן היצירה האמנותית. פתק שמישהו שרבט לי אינו אמנות, ואל תביא לי עכשיו אוצר מקמצ'טקה, הגם שלמקום יצא שם עולמי בתחום האוצרות. "משהו שנון שהחמצתי בקריאה" - לפחות בדוגמה הזו דיברתי על הפתק עצמו, כחפץ, ולא על מה שכתוב בו. העובדה שהגדרת האמנות שלי רחבה יותר מהגדרה 1 שלך, לא אומרת שכל הדברים בעולם הפכו לאמנות בן לילה. "הכל אמנות פוטנציאלית" - פוטנציאלית כן, ע"ע האסלה במוזיאון, אז מה? אנחנו מדברים על מה שקורה בפועל, לא על הפוטנציאל. בפוטנציה גם יכולתי לאהוב את אסתר עופרים, אז מה? ושלא בפוטנציה, אם כבר, מאייתים "אמנות" - ולא "אומנות", שהיא מלאכת יד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שקוף" במובן הסלנגי? מובן ובהיר כשמש? חשבתי שכבר נכנסנו מזמן למזשיר בגרסתה המוכללת - מזאמנות. אסלה במוזיאון? האם אמנות חיה רק במוזיאונים? ובמה מאכילים אותה? פלשים של מצלמות? עצם כך שאני חושב על השילוב הזה של בלי או עם-פוטנציה, ומלאכת היד, מסמנת לי שדי הגענו לידי מיצוי ומפה ניתן רק לרדת (אופס, שוב יצא מיני..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אסלה במוזיאון" כדוגמה לחפץ שברגיל לא היית אומר שהוא אמנות (לא בהגדרה 2 וגם לא בהגדרה 1, אני מקווה), והנה הוא נכנס להגדרה 2. אמנות לא חיה רק במוזיאונים, היא יכולה להיוולד ולהתקיים בכל מקום. אבל אם אתה קורא לציור של האחיין שלך בן הארבע "אמנות", אנא אל תכחיש כי אתה עושה זאת רק על סמך הגדרה 1. אתה משתמש במונח הזה, אבל בעצם רוצה לומר בסך הכל "האחיין שלי כזה מאמי ומצייר נורא יפה (בעיני)". וכן, הגענו לידי מיצוי, וחוץ מזה, תגובותיך האחרונות הן שדה מכשולים מאולתר ולא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכל טקסט, כלומר, כל ערימת אותיות או מילים בסמיכות גיאוגרפית יכולה להיות בעלת ערך אומנותי. המשתנה הוא היכולת האישית של האדם לקשר את הטקסט לחוויה רגשית / מנטלית / רוחנית כלשהי. והצורך שלו בשירה. כמה מהמשפטים היפים ביותר שנתקלתי בהם היו טקסטים פרקטיים וכמעט נטולי כוונה אנושית. לדוגמה - המשפט הבא שהיה על סטיקר בשירותים באוניברסיטה העברית בירושליים - "מערכת שטיפה אוטומטית תופעל בעזבך את המקום" ברגע שראיתי אותו קישרתי אותו למוות - לעזיבת העולם החומרי, ומערכת שטיפה אוטומטית - הלא היא השכחה שתמחה כל זכר ממני... וכו'. יש כל כך הרבה יחסים בין מילים ומשמעות בכל מסגרת שבהן הן נמצאות, פשוט צריך להיות עירני מספיק ולא ציני. כמובן שלקרוא זה לכתוב מחדש, בעיני רוחך, את הטקסט כפי שהוא נוגע לך כאדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ.. הדוגמא שנתת מתנגשת עם הטלאי שנסיתי לתפור כאן תגובה 240241 . נו שויין, הגדרות אף פעם לא היו עסק קל, בטח לא במישורים ההומאנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |