 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות הכתיבה הטובה, כרגיל, דובי, המאמר שכלתני מדי לטעמי. מדובר בנושא אמוציונלי בבסיסו. אני בטוח שאתה מסוגל לדמיין מעשים שלא היית מוכן לעשות, מעשים שהיו גורמים לך לשבור את הכלים, ושסוקרטס, החוקה האמריקנית וכל הפילוסופים ילכו לכל הרוחות. מהי מטרת המאמר? לשכנע מישהו, כפי שכתבת בכותרת, ש"לאיש אין זכות לסרב"? קשה לשכנע מישהו שההתיישבות ביש"ע או ההתנגדות לכיבוש בוערת בעצמותיו ש"אין לו זכות". אבל יותר משזה קשה, זה לא רלוונטי. אף סרבן לא מיתמם ודורש את פרס ישראל במקום עונש מאסר. במיוחד לא הבנתי את מטרת המאמר לאור הפסקה החמישית: אתה מזכיר את השיח הסובב את סוגיית האי-ציות, ואת המילים המוזכרות בו (חובה, זכות, לגיטימי), ואז תוקף את השימוש במילים אלו תוך מתן גיבוי משפטי-פילוסופי לדבריך. אם איני טועה, אלו הם -הסרבנים- שמשתמשים במושגים אלו, וטוענים שמאבקם מוצדק, לגיטימי, חובה לסרב וכו'. הגיוני, לא? זה כמו שמחר תופיע בעיתון פרסומת לרגל הופעת הספר החדש של רם אורן: "את הספר הזה אתם -חייבים- לקרוא", ואתה תכתוב מאמר שכותרתו "אזרחים במדינה דמוקרטית אינם חייבים לקרוא שום ספר". ושאלה נדושה לסיום: אתה כותב, "אף לגיטימיות לסרבנות אינה יכולה להתקיים". אבל מה אם מעשי הממשלה, כפי שאני ורבים אחרים סבורים, אינם לגיטימיים? אז מה אם זו דמוקרטיה והרוב בחר. הרוב טיפש. כידוע, הנאצים נבחרו וכו' וכו'. לסיכום, אולי הסברת יפה מדוע אין זכות לסרב, מדוע זה לא חוקי ולא לגיטימי, אבל שאלתי היא: אז מה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע חשבתי שנפלתי קורבן לעריכה זדונית והלכתי לבדוק את המאמר שלי. לא, הפסקה עדיין נמצאת שם - אחת לפני הסוף: "מדובר כאן בהכרח בחריגה מכללי המשחק הדמוקרטיים, אבל לכל אדם חייבים להיות קווים אדומים שמעבר להם הוא לא יסכים לקבל גם החלטה שהתקבלה באופן דמוקרטי. אם נוותר על הקווים האדומים הללו, הרי שאנו מוותרים לא רק על חירותנו, אלא גם על אנושיותנו." הנה, הסכמתי עם המשפט האחרון בפסקה הראשונה שלך, ועם הפסקה האחרונה שלך: גם לי יש קווים אדומים, ויש פעמים שזה *נכון* למרוד ולסרב. זה לא הופך את הסירוב לזכות לגיטימית. מטרת המאמר היא בדיוק מה שכתוב באותה פיסקה חמישית שאתה מתייחס אליה: להבהיר שהאמירות כאילו יש *זכות* לסרבנות, הן שקריות. אין זכות כזאת, ומי שמנסה לטעון כנגד כליאה של סרבנים בטענה שזו התעללות במי שמיישם זכות דמוקרטית שלו (ויש רבים שטוענים זאת) פשוט מטעה את הציבור. אם הם רוצים לטעון שהם חשים חובה מוסרית לסרב, שיגידו זאת. שלא יתלו בדמוקרטיה, כאילו היא כופה עליהם לסרב. היא לא. היא לא נפגעת מהסרבנות שלהם, אבל היא גם לא מעודדת אותה. ולגבי שני המשפטים הראשונים - אינני מקבל טענות כאלו. אף נושא, רגיש ככל שיהיה, לא ראוי להנטש בידי האמוציונליות. לא אם אנחנו רוצים להגיע לפתרון של בעיות, בכל אופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמוטיביזם רדיקלי הוא הדרך הבטוחה להתחמקות מהדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אולי הסברת יפה מדוע אין זכות לסרב, מדוע זה לא חוקי ולא לגיטימי, אבל שאלתי היא: אז מה? יפה מאוד. בנשימה אחת אתה מתנגד לאפשרות של מענה רציונלי לסוגיה, ומעלה את השאלה מחדש! זה יפה כי בתשובה הבאה שתקבל תוכל פשוט לעשות copy paste. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |