 |
לרגע חשבתי שנפלתי קורבן לעריכה זדונית והלכתי לבדוק את המאמר שלי. לא, הפסקה עדיין נמצאת שם - אחת לפני הסוף: "מדובר כאן בהכרח בחריגה מכללי המשחק הדמוקרטיים, אבל לכל אדם חייבים להיות קווים אדומים שמעבר להם הוא לא יסכים לקבל גם החלטה שהתקבלה באופן דמוקרטי. אם נוותר על הקווים האדומים הללו, הרי שאנו מוותרים לא רק על חירותנו, אלא גם על אנושיותנו."
הנה, הסכמתי עם המשפט האחרון בפסקה הראשונה שלך, ועם הפסקה האחרונה שלך: גם לי יש קווים אדומים, ויש פעמים שזה *נכון* למרוד ולסרב. זה לא הופך את הסירוב לזכות לגיטימית.
מטרת המאמר היא בדיוק מה שכתוב באותה פיסקה חמישית שאתה מתייחס אליה: להבהיר שהאמירות כאילו יש *זכות* לסרבנות, הן שקריות. אין זכות כזאת, ומי שמנסה לטעון כנגד כליאה של סרבנים בטענה שזו התעללות במי שמיישם זכות דמוקרטית שלו (ויש רבים שטוענים זאת) פשוט מטעה את הציבור.
אם הם רוצים לטעון שהם חשים חובה מוסרית לסרב, שיגידו זאת. שלא יתלו בדמוקרטיה, כאילו היא כופה עליהם לסרב. היא לא. היא לא נפגעת מהסרבנות שלהם, אבל היא גם לא מעודדת אותה.
ולגבי שני המשפטים הראשונים - אינני מקבל טענות כאלו. אף נושא, רגיש ככל שיהיה, לא ראוי להנטש בידי האמוציונליות. לא אם אנחנו רוצים להגיע לפתרון של בעיות, בכל אופן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש