 |
|
 |
||
|
||||
 |
הביקורת על הטענות העובדתיות במאמר מוצדקת. לצערי הפגם הזה גרם לכך שמעט מאד מהתגובות התיחסו לנקודה המרכזית שניסיתי להעלות, כך שנכשלתי במיקוד טענתי היסודית. כפי שציין רודי וגנר בתגובה 208612 המאמר עסק בדעת הקהל הפלסטינית (והישראלית), לא בהנהגה. הבנות ז'נבה, בדומה להסכם איילון-נוסייבה, הן ניסיון לעקוף את ההנהגות ולהגיע ישירות לציבור. כדי לבחון את הפוטנציאל של היוזמות האלה, חשוב לנסות להבין את הדינמיקה של דעת קהל בזמן סכסוך. אין לי מומחיות אקדמית בתחום הזה, אבל יש לי ניסיון של קרוב לעשרים שנה של נוכחות בפורומים באינטרנט בהם דנים ישראלים ופלסטינים ב"מצב". לא התכתבתי עם מנהיגים, אלא עם אנשים מהשורה – תומכי כהנא ותומכי חמאס, מפא"יניקים וותיקי פת"ח, ליכודניקים וחברי מר"צ ואנשי רק"ח והחזית העממית ומי לא. עם הזמן, התגבשה אצלי התרשמות על מה שמניע את רוב האנשים ביחסם לסכסוך, ולמדתי הרבה על הפשטנות המאפיינת את שני הצדדים בראייתם את ה"אויב". למדתי שלשאלה מה "באמת" רוצים הפלסטינים (או גם הישראלים) אין ולא יכולה להיות תשובה פשוטה, לא רק משום ששתי החברות אינן מונוליטיות ויש בהם קבוצות שונות, אלא גם ובעיקר משום שבראשו ולבו של כל יחיד חיות יחד שאיפות שונות וסותרות, שחשיבותן היחסית עולה ויורדת לפי הנסיבות, ובראש ובראשונה לפי מעשי הצד השני. למדתי גם ששני הצדדים נוטים להמעיט בהשפעה של מעשיהם על עמדות הצד השני. יש משהו מדהים בכך שלמרות החשיבות העצומה של הבנת העמדות של הציבור הפלסטיני לניתוח הסכסוך והצעת דרכים לפתרונו, יש כל כך מעט תשומת לב בארץ לסקרי דעת הקהל שנערכים בשטחים באופן פחות או יותר מסודר מאז חתימת הסכם העקרונות ב-1993. מתקבל הרושם שהישראלים יודעים טוב יותר מהפלסטינים עצמם מה הפלסטינים רוצים ולמה, ואין להם שום ענין בעובדות. רמת התמיכה בפיגועים בקרב האוכלוסיה הפלסטינית היא דוגמא מצוינת. היא עלתה מ-21% ב-1996 ל-53% בינואר 99, ירדה ל-36% בדצמבר 99 ועלתה שוב ל-52% ביולי 2000, ואא"ט הגיעה ל-85% תוך כדי אינתיפאדת אל-אקצה. משהו גרם לשינויים האלה. ההנחה שהכלכלה שיחקה כאן תפקיד מכריע התגלתה כשגויה (ותודה לשמעון גלבץ על ההפניה), אבל מה כן? נתוני בצלם מראים זרם יציב של הרוגים פלסטינים בידי צה"ל משך התקופה, ומטבע הדברים יש נטיה לפלסטינים להאשים את ישראל. הסקרים מראים גם על אי אמון בכוונות השלום של הצד הישראלי מחד, ועל נכונות לפיוס ונורמליזציה של היחסים לאחר חתימת ההסכם מאידך. סתירה לכאורה? מי יודע. המאמר שכתבתי היה ניסיון ליצור טיוטה ראשונית לניתוח השינויים בעמדות הציבור הפלסטיני (והישראלי) והקשר בינם לארועים בשטח. אני לא מתיימר לתת הסבר סופי ומוחלט, אבל הנושא שווה דיון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. וה'משהו' הוא- הסתה. דו"ח של איתמר מרכוס, מנהל "מבט לתקשורת הפלסטינית", שנכתב בספטמבר 2000, /ערב/ פרוץ אינתיפדה ב'- מחקר מס' 30, מה- 11/9/2000. [בבחינת הלינק לפני שליחה, הדו"ח עצמו לא עלה משום מה. זה ב'עברית', 'דו"ח שצפה את מלחמת הטרור הנוכחית']. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר בשנת 96 ההסתה היתה מועטה (21% תמיכה בפיגועים), אחר כך התגברה בהדרגה עד ינואר 99 (53%), ואז התחילה הסתה לאהבת ישראל, שידורים חוזרים של הרב אבידור הכהן ומתכוני גפילטע פיש עד לדצמבר אותה שנה (36%) ואז חזרה להסתת שנאה (52% ביולי 2000 ו- 85% אחרי בזמן הלחימה). הפלסטינים האלה ממש מריונטות. כל משב רוח טלביזיוני מעצב את דעתם. אולי הפתרון לסכסוך הוא להתחיל בהסתה נגדית: נשדר אנו לפלסטינים שידורי טלוויזיה ורדיו רוויי ציונות, ותוך כמה חודשים יצטרפו כל תושבי השטחים לבני עקיבא ובא לציון גואל. אני מכיר היטב את את האתר של איתמר מרכוס, והוא עושה עבודה חשובה. אבל עם כל החשיבות של תעמולה, היא לא הגורם היחיד. לא צריך לשכנע אותך שיום אחרי פיגוע אנשים בארץ פתוחים יותר לתעמולה טרנספריסטית מאשר בתקופה של שקט. כך גם הפלסטינים. במאמר שקישרת אליו מדווח מרכוס על עליית התעמולה לרמות מקסימליות במשך שנת 2000, ובכל זאת היא הצליחה לשכנע רק חצי מהאוכלוסיה. אחרי הפלישה הגיעה התמיכה ל- 85%, ללמדך שמחסומי צבא בדרכי הגדה, פלישה לערים והרג של מאות פלסטינים הם "הסתה" אפקטיבית בהרבה מכל קליפ טלוויזיוני, כפי שפיצוץ ברחוב דיזנגוף משכנע הרבה יותר מכל נימוקי הימין. זה נכון, אגב, בלי שום קשר למידת ההצדקה האוביקטיבית של פעולות צה"ל. יש מקום לחשד שמטרת ההנהגה הפלסטינית בתחילת האינתיפאדה היתה ליצור פרובוקציה שתגרור את צה"ל חזרה לעימות וכך תגייס את האוכלוסיה באופן יותר יעיל מכל השירים וספרי הלימוד (לדעתי מטרת ערפאת היתה ליצור תמונות של דיכוי שיועברו בלווין ויוציאו את ההמונים במדינות ערב לרחובות, יאימו על יציבות המשטרים הערביים הקרובים לארה"ב ויביאו את ארצות הברית ללחוץ על ישראל ליתר ויתורים. אבל אני סוטה מהנושא). הטעות המשותפת לאדריכלי אוסלו ומתנגדיו היא מתן משקל יתר בשיקוליהם להנהגה הפלסטינית והתעלמות מהציבור. את הטעות הזאת אני מנסה לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהשינויים הם תוצאה של טקטיקה. כלומר בזמנים בהם התמיכה בפיגועים נמוכה הכוונה אינה אנו נגד פיגועים אלא שכרגע זה לא תואם את האינטרס שלנו. כך הם גם מדברים בפומבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שטקטיקה היא חלק מהענין. גם התמיכה הישראלית בחיסולים נובעת בחלקה מניתוח שלפיו זה יביא לנו תועלת, לא מתוך תאוות רצח לשמה. לא ברור לי מה אתה מנסה לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכאשר הערבים חושבים שהמאבק חסר סיכוי ו/או שכרגע אפשר להשיג יותר על ידי פטפוטי שלום, הם פחות יתמכו בטרור. ולהיפך. מכאן שמה שהסקרים האלו מראים זה שעם לפחות 50% מהערבים הפלשתינאים יש לנו מלחמת השמד והם לא ישלימו איתנו אלא בכניעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי הבנתי את הטיעון שלך. מטבע הדברים הסתה היא פעילות שלוקח לה זמן להצמיח תוצאות (למרות שאין ספק שגם ההחמרה בתנאי נחיים של הפלשתינאים היא חלק מהעניין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לטעון שההסתה היא האלמנט היחיד שמשפיע על דעת הקהל בשטחים. אבל היא אלמנט חשוב ביותר, כפי שמוכיח מקרה הדו"ח של מרכוס, ששלושה שבועות[!] לפני פרוץ אינתיפדה ב', ורק על סמך ההסתה החריפה שראו עיניו, כתב על "אוירה של ערב פרוץ מלחמה". התלהבותך מהסקר של דצמבר 2003 אינה מובנת לי. 39% מהפלסטינים תומכים ביוזמת ג'נבה, אתה טוען. אבל הבט בבקשה בתמיכה או התנגדות לכל אחד ואחד מהאלמנטים המרכיבים את היוזמה. ובמיוחד הבט על סעיף 8 בחלק 1 (מסמך ג'נבה): "רכיב הפליטים מקבל רק 25% תמיכה בקרב הפלסטינים, כש- 72% מתנגדים לו. אין הבדל בין פליטים ולא-פליטים בכל הקשור לפתרון הפליטים של ג'נבה. שני חלקי החברה הפלסטינית מתנגדים לו במידה שווה..." במה הם כן תומכים? ברכיב השטח 57%; ובמעורבות בינ"ל- 58%. כלומר הם תומכים במה שהם יכולים /לקבל/, לא במה שהם צריכים לתת, או לוותר. התמונה הזאת עולה אגב גם מסקרי דעת קהל של המכון הפלסטיני JMCC. יש תמיכה בהדברות, אבל גם במאבק מזויין, יש תמיכה בהסכמים, אבל רק בנקודות שנוחות להם, וכו'. צר לי, אבל נראה לי שאתה אופטימי מדי לגבי הלכי הרוח בציבור הפלסטיני. כשאתה אומר שאנשים מעדיפים ציפור אחת ביד- זה נכון. אבל זה לא אומר שברדיפתם אחר הציפור האחת, הפלסטינים מוותרים על הציפורים שעל העץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לראות שכר בעמלי. ראשית, הנה אנחנו מקיימים דיון על סמך הנתונים, ושנית, עברנו מ"המשהו [שגרם לשינויים בדעת הקהל הפלסטינית] היא ההסתה" ל-"לא התכנתי לטעון שההסתה היא הגורם היחיד". יש התקדמות. אין לי ויכוח שלתעמולה יש חשיבות, אבל כשתעמולה לבד משכנעת 50% מהאנשים, ותעמולה פלוס מאות הרוגים פלסטינים מעלה את המספר ל- 85%, תסכימי איתי שיש חשיבות מכרעת גם לגורמים אחרים. ולעצם הענין: כמו כולנו, הפלסטינים רוצים דברים רבים ושונים, השאלה היא של עדיפויות. אם את מפרקת את ההסכם לגורמים, ושואלת על כל פרט בנפרד, ודאי שהפלסטינים מעדיפים לא לוותר על זכות השיבה (אם כי בתנאי הנוכחיים גם 25% תמיכה היא משמעותית). אבל כשמוצעת להם החבילה כולה, קבוצה לא קטנה מוותרת על החלום ובוחרת במקומו במציאות. הנה הסקר המפורט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו אכן מקיימים דיון על סמך הנתונים, אבל מפרשים אותם אחרת. אבל במקום להמשיך לדשדש במשאלי העבר, בוא נראה מה תהיה התגובה הפלסטינית -הנהגה, וציבור- להכרזה החדשה של בוש. ובעיקר לסעיף הפליטים. אם אתה צודק- ההכרזה הזאת תעבור שם בשקט יחסי, ואם אני- אז ההפך? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום ספק שהמתנגדים יעשו רעש גדול. אבל מזה לא תלמדי כלום על דעת הקהל. בינתיים, ההנהגה הבכירה התייחסה רק להסכמה האמריקאית להשאיר התנחלויות במקומן, ולעצם העובדה שהאמריקאים קבעו מראש את תוצאת המו"מ. אם הייתי אומר לך שאצל אחד מהצדדים יש תמיכה של 74% לפיוס בין העמים, אבל 68% לא מאמינים שפיוס כזה יהיה אפשרי בדור הזה, למי היית חושבת שהתכוונתי? ואם הייתי אומר לך ש- 61% חושבים שאם גדר ההפרדה תעלה לדיון בבית הדין הבינלאומי, אז השופטים יהיו משוחדים מראש נגדם, על מי מדובר? הנה הסקר האחרון, מאמצע מרץ. http://www.pcpsr.org/survey/polls/2004/p11a.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 212097 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משנה מה יאמרו הגויים משנה כמה יהודים ירצחו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |