|
הן הסיבה למצבנו העגום כיום.
מצבנו לפני אוסלו היה טוב עשרות מונים ממצבנו כיום, ולא היה שום לחץ על ישראל ליזום או לפעול. ובכל זאת, חבורת הסהרורים שהיתה אז בשלטון יזמה, בניגוד לחוק, מסמך הבנות (כמו ז'נבה של ימינו) וכפתה אותו על ראש הממשלה. הסכמי אוסלו הכילו בתוכם את זרעי העימות, בכך שהעניקו לפלסטינים כוח, שלטון ואדמה ללא כל תמורה מצידם (טוב, הם "התחייבו" לכל מיני דברים, אבל ישראל, בשם ה"שלום", לא דאגה כי הם יעמדו בהם...). שוב ושוב, בשם ה"שלום" וה"מוסר", העלימה ישראל עין ועברה לסדר על הפרות פלסטיניות של כל הסכם שנחתם עמם - ובכך נתנה לאוייב אישור לרצוח יהודים ללא כל סכנה כי ישלמו על כך מחיר, כל מחיר. כשהתריעו על כך מפקדי צה"ל, לפני ואחרי אוסלו, הם הצטוו "להחליף דיסקט"....
העובדה כי הפלסטינים הבינו כי דם יהודי מותר הביאה לפיגועי הטרור הגדולים שהחלו בימיו של רבין(!) ונמשכו בימיו של פרס, שני ראשי ממשלה שלא נתנו לעובדות הלא נעימות לבלבל אותם בדרך לחזון המזרח התיכון החדש.
בימי נתניהו נרשמה ירידה דראסטית במס' הפיגועים ובמס' הנרצחים, כי הפלסטינים הבינו כי יש מחיר (ולו מינימלי) לטרור שלהם, אבל אהוד ברק דאג להחזיר את המצב לקדמותו. בבריחתו מלבנון (שוב, ללא כל סיבה ריאלית, אלא רק בגלל הלחץ של "ארבע אימהות" ובגלל האולטימטום שהציב לעצמו) הביאה את הפלסטינים למסקנה שהאלימות משתלמת. מסקנה זו חיזקה גם ועידת קמפ דייוויד, שבה הציע ברק לפלסטינים כמעט את הכל, אבל עראפת לא רצה לקבל את המדינה הפלסטינית על מגש של כסף (הוא עוד היה עם הדיסקט הישן...) אוזלת היד שהפגינה ממשלת ברק מול הפלסטינים הביאה להתרחבות המהומות שפרצו ב-30 לספטמבר 2000 לכל רחבי המדינה, והוא עוד הוסיף חטא על פשע כאשר העמיד לדין למעשה את המשטרה על שהעזה (רחמנא ליצלן!) לפזר הפגנות אלימות של ערביי ישראל. בשנתיים שבה היתה מפלגת העבודה חלק מהקואליציה של שרון דאגה לסכל כל מהלך ראוי נגד האוייב, ולדאוג שלא ייגבה ממנו מחיר על האלימות שהפעיל נגד ישראל.
שלוש וחצי שנים של מלחמה וכמעט אלף קורבנות, והשמאל לא למד דבר. שוב השמאל יוצא לצ'פר את האוייב על הטרור והאלימות שלו, תוך התעלמות מוחלטת מכל מה שקרה מאז ספטמבר 2000, שלא לדבר על 7 השנים שקדמו לכך. מה גורם לכם לחשוב שהפלסטינים השתנו, והפעם יקיימו את מה שיחתמו עליו? מה גורם לכם לחשוב שמטרותיהם הסופיות השתנו? מה גורם לכם לחשוב כי יסכימו לקבל, לטווח הארוך, את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית?
כל עוד נמשכת ההסתה האנטישמית וחינוכם של הילדים (ושאר הציבור) לשנאה עיוורת נגד יהודים ונגד ישראל, וכל עוד נמשכת האלימות הפלסטינית, אין כל תקווה לשלום. כל מה שנוכל להשיג זו הפסקת אש זמנית, שתמורתה נשלם ביוקר רב. את הפסקת האש ינצל האויב להתחזקות והתעצמות, ואז יפתח בסיבוב אלימות נוסף. מה תציעו אז לאוייב כדי לפייס אותו? את הגליל? את הנגב?
לפחות צ'מברליין הציע להיטלר נתח ממדינה אחרת, רחוק-רחוק מלונדון.
|
|