 |
|
 |
||
|
||||
 |
בג"ץ החליט לבטל את הצו על-תנאי שניתן לפני כחודשיים וחצי, המחייב את המדינה להגדיר סטנדרט לקיום אנושי בכבוד. עם זאת, בג"ץ קבע שעל המדינה לנמק בתוך 45 יום מדוע לא יבוטל הקיצוץ בשיעור של 30% בקצבאות הבטחת הכנסה. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... דעתי האישית? בג"ץ מתערב כאן הרבה יותר ממה שהמשטרה מרשה בענייני הרשות המבצעת ומערער באופן שאינו בסמכותו (לדעתי לפחות) על סמכותה. הממשלה צריכה לנמק בפני האזרחים את מדיניות הרווחה שלה. לא בפני בג"ץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כמו שניתן היה לצפות מרגע שהוחלט להאחז בפרישתה של השופטת דורנר כעילה לקיום דיון מחודש, הנשיא ברק היה נבון דיו כדי לחלץ את בג"צ מהמבוך אליו נקלע (ראו גם מאמר המערכת של הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). אין זו הפעם הראשונה שבתכסיסים כאלה ואחרים (הרחבת הרכב השופטים) נמנעת תוצאה שמובילה את בית המשפט העליון להתנגשות ישירה במערכת השלטונית. בדיון שהתפתח החל מתגובה 188842 טענתי כי החלטת ההרכב הקודם היא אימפריאליזם שיפוטי שלוח רסן. דרכו של אהרן ברק היא "אימפריאלית נאורה": מחד הוא מרחיב ללא הרף מהבחינה התאורטית את הקף סמכויות בית המשפט בראשו הוא עומד ("מלוא כל הארץ משפט") ומאידך משתמש במשורה בסמכות זאת (כמו במקרה הנדון). יש לשער כי לאחר שהמדינה תביא את נימוקיה יאפשר לה בית המשפט בסופו של דבר חופש פעולה (אולי בליווי אי אילו נזיפות על דרך קבלת ההחלטות בענין, הטפות מוסר על הצורך ברגישות חברתית וקביעת סייגים פרוצדורליים לעתיד). אבל דרכו של ברק שגויה משני טעמים: א. העקרוני - לפנינו כמו במקרים רבים ענין מובהק של מדיניות. עצם הדרישה שהפכה לשגרה "לנמק" כל דבר בפני הרשות השופטת מערערת את התיחום בין הרשויות ושוחקת את כבודה וסמכותה של הרשות המבצעת. ב. המעשי - לא כל השופטים ניחנו בתבונה ובאיפוק (היחסי כמובן) של הנשיא ברק. כך למשל, על פי סימנים רבים השופטת בייניש (אם אכן תתמנה ליורשתו של ברק) נעדרת כל רסן מעין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה בדיון זה הוא העובדה שאין כאן אפילו קצה קצהו של איצטלה של חוק שהם יכולים להתבסס עליו. היו גם מקרים קודמים כאלו ובכל פעם הם נתלו באיזשהו בדל חוק כדי להצדיק את התערבותם השערוריתית. מעניין אותי לדעת האם החסידים השוטים שלהם לא רואים שמדובר פשוט בדיקטטורה של אנשים שהחליטו להחיל את דעותיהם על המדינה. נ"ב: נאומי ברק המתפרסמים מדי פעם על הצורך ביותר חמלה וכו' מסמנים את השקפת עולמו ולא את החוק. ספק אם הוא עצמו מבין את ההבדל ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמלה לא יכולה להיות חלק מהחוק, מכיוון שהיא בהכרח חלק מתפקיד מפרשי החוק: החוק קובע מה אסור ומה העונש המקסימלי. בית המשפט נדרש לקבוע האם הייתה עבירה על החוק, האם היו תנאים מקלים כלשהם, ומה העונש. פה, בשני השלבים האחרונים, נכנסת (או לא) החמלה. אי אפשר להכניס חמלה כבר בשלב החקיקה, כי זה לא הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי חוק בג''ץ לא יכול להתערב. (אלא אם הם עושים הפיכה - וזה כנראה לא כל כך בדיוני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חוק. החמלה היא פשוט מרכיב אחד באופן הפרשנות שלו, שלה נדרש בית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חוק? האם יש חוק שקובע שהמדינה צריכה לתת לאנשים הבטחת הכנסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, לא? (אלא אם התכוונת "האם יש חוק חיצוני למדינה שכופה עליה לחוקק חוקי הבטחת הכנסה?", ואז התשובה היא "אין שום חוק חיצוני שכופה על המדינה לחוקק שום דבר. בניגוד למה שאתה חושב, גם ההלכה היא לא חוק חיצוני שכזה, ולמדינה אין שום בעיה לחוקק חוקים שמנוגדים להלכה, תיאורטית") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה רציני. נגד החוק הזה הוגש הבג"ץ. האם יש חוק אחר שכופה על המדינה לתת הבטחת הכנסה ברמה יותר גבוהה מאשר בחוק המדובר? בהעדר חוק כזה אין לבג"ץ יכולת להתערב. אלא אם השופטים עשו פוטש והפכו את עצמם למחוקק. כמדומני שזה המצב. השאלה היא מתי הציבור יקום ויבין שהוא אינו חי במדינת חוק אלא בעריצות אוליגרכית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתירה הוגשה על סמך סעיף 2 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod3.ht... המושג "כבודו" בחוק ("אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם") היא לא חד משמעית, וניתנת לפרשונותו של בית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות שאי אספקה של מנה חודשית של כסף גזול לאנשים שלא נאה להם להשיג את הכסף בדרכים כשרות יותר היא פגיעה בכבודם - היא בהחלט אורווליאנית. אני מציע כאן תרגיל לקוראים - בהנחה שבית המשפט יפסול את התיקון לחוק הבטחת הכנסה על סמך סעיף זה, הצע חוק שלא ניתן לפסול על סמך סעיף זה. האשמה כמובן היא במחוקקים אשר חוקקו חוק כה חסר תוכן. הגיע הזמן ששני חוקים מגוחכים אלו (כבוד האדם, וחופש העיסוק) יבוטלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האשמה היא לא בחוק, אלא בפרשנות ביהמ''ש שרוצה להצמיד לו משמעות כלכלית. אני מניח שההתנגדות שלך לחוקים שהבאת מבוססת על ההתנגדות הכוללת שלך לחוקים שאינם מוזכרים בתורה. לדעתי החוקים האלה אינם מגוחכים כלל ועיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיחוך שלי היא מכך שהם אינם חוקים. אין שום דבר שניתן להגיד באופן לוגי או קרוב לאובייקטיבי שהוא מותר או אסור. ממילא הם אינם חוקים שכן חוק קובע את המותר והאסור בצורה מובנת. אם אתה רוצה חוק שיקבע שלא יפגעו בחופש של אדם אנא השקע את המאמץ ומנה את את הדברים שאסורים ו/או מותרים. מניפסטים הם נחמדים אבל הם אינם חוקים. בתוכן של החוקים - אילו היה להם תוכן - הייתי תומך - בגלל התורה. אתה צודק שיש בעייה בשופטים אבל מי שחוקק חוקים אלו או שהיה יכול לצפות מה השופטים יעשו או שהוא חוקק אותם במחשבה שהם יהיו קישוט נאה לספרי החוק המשמימים של המדינה. טעות לעולם חוזרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין אותך. אתה רוצה שחוק חופש העיסוק ימנה, אחד לאחד, את כל העיסוקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה שהוא יגדיר מה הוא תכלית ראויה, מה סביר ואזו מידה לא עולה על הנדרש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת פחות התלהמות והגזמות, וקצת יותר קשב יעזרו לך לא לקפוץ למסקנות מטופשות. בתגובה 207265 כתבת "בהעדר חוק כזה אין לבג"ץ יכולת להתערב. אלא אם השופטים עשו פוטש והפכו את עצמם למחוקק. כמדומני שזה המצב. השאלה היא מתי הציבור יקום ויבין שהוא אינו חי במדינת חוק אלא בעריצות אוליגרכית." כמו שהראנו, יש חוק כזה, והוא חוק יסוד. אדם סביר, היה מתנצל על טעותו. בסופו של דבר, שימוש במושגים כמו "פוטש" ו"עריצות", כדאי שיהיו מבוססים על יותר מאשר תחושת בטן בלתי מבוססת, ואם כבר יצאו אל העולם, והתברר שבטעות יצאו אל העולם, ראוי להתנצל, ולא להמשיך להשתלח ללא הבנה בסיסית בדברים עליהם אתה מסבר. "פרשנות שאי אספקה של מנה חודשית של כסף גזול" כסף מהמיסים הוא "כסף גזול"? גם ששוטר מקבל כסף שכזה, הוא "כסף גזול"? אז נבטל את המשטרה? וגם חייל מקבל "כסף גזול"? אז גם את הצבא צריך לבטל? "לאנשים שלא נאה להם להשיג את הכסף בדרכים כשרות יותר", מה לא כשר בדרכים האלה? האם לגנוב און לקבץ נדבות זה דרכים כשרות יותר, או שאתה מאלה שמאמינים שכולם (הנכים, הזקנים, התינוקות, המפגרים) עצלנים שלא רוצים לעבוד. "אני מציע כאן תרגיל לקוראים - בהנחה שבית המשפט יפסול את התיקון לחוק הבטחת הכנסה על סמך סעיף זה, הצע חוק שלא ניתן לפסול על סמך סעיף זה." לבית המשפט יש גם תפקיד לפרש את החוק כמו שחוקקו המחוקקים. אי אפשר תמיד לחוקק חוק שיהיה חד משמעי, וכאן נכנס בית המשפט לתפקיד שנתנו לו המחוקקים. "האשמה כמובן היא במחוקקים אשר חוקקו חוק כה חסר תוכן. הגיע הזמן ששני חוקים מגוחכים אלו (כבוד האדם, וחופש העיסוק) יבוטלו." הגיע הזמן שאנשים יפסיקו לכתוב תגובות טפשיות, מבלי מחשבה או הבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק עליו הם מתבססים הוא החוק שקובע ש: לא יפגעו בכבודו של אדם ללא תכלית ראויה ובמידה סבירה. עכשיו על השופטים הנכבדים (שהחליטו לעצמם ללא שום חוק שזכותם לבטל חוקים) להחליט האם התכלית ראויה והמידה סבירה, שכן כל דבר הוא פגיעה בכבודו של אדם כולל כליאתו של רוצח ומרגל. על כן אני מתנצל וחוזר בי. להלן הנוסח המתוקן: יש חוק שקובע שזכותם של שופטים לקבוע כל דבר וכל עניין ואנו כבר עכשיו נמצאים בעריצות אוליגרכית. לדוגמא, תאורטית, וכנראה גם מעשית, אין שום דבר שמונע מהשופטים לפסול את חוק התקציב ולדרוש שינוי בכל סעיף הנראה להם ואף להציע סעיף שנועד לתגמל את בני הזוג של השופטים על הקשיים שלהם לצדם של שופטים. האם מישהו יוכל לחלוק על כך שהעדר סעיף זה פוגע בכבודם של השופטים. האם מאן דהו יכול לחלוק על כך שהעדר סעיף זה הוא לתכלית ראויה? בהעדר סעיף זה הם יוכלו לפסול את חוק התקציב ולכפות בחירות חדשות. אדם יכול לעבוד ויכול לפנות אל נדיבי לב ולבקש מהם כסף. הדרישה שיתנו להם כסף מכספי המיסים אינו ראוי. אני חוזר בי מהאמירות היותר מתלהמות. אני עדיין מחכה לדוגמא של חוק שלא ניתן לפסול על סמך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שהחליטו לעצמם ללא שום חוק שזכותם לבטל חוקים", קרא את סעיף 8 בחוק המדובר. לגבי השאר, ניסיתי, לענות לכסיל כאיוולתו (פן יהיה חכם בעיניו), עכשיו אני בשלב שבו אני מפחד להידמות לך (פן תשווה לו גם אתה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסעיף לא מעניק להם את הסמכות ואני נתלה במשפטנים בכירים שאמרו זאת. אני מסכים איתך שהדיון התבדר. יש שאלה אחת שאני חושב שהיא חשובה: האם יש איזשהו חוק שלא ניתן לפסול על סמך חוקי היסוד? אני מזכיר שחוק ערוץ 7 נפסל על סמך הפגיעה בחופש העיסוק של תחנות רדיו איזוריות - פגיעה מינורית אם בכלל אשר הצדיקה צעד דרקוני של סתימת פיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מחלוקת משפטית, לא מדובר בשחור ולבן. חוקי היסוד הם החוקה של מדינת ישראל, וככאלה הם מחייבים את הכנסת יותר מאשר שאר החוקים. בית המשפט העליון הוא גם בית המשפט לחוקה, ולכן הוא זה שבו מתבררים חוקיותם של חוקים. השאלה היא כמה סמכות ניתנת לבית המשפט העליון. ברק, נחשב לאקטיביסט, כזה שמאמין בכח שיפוט רב יותר, יש "משפטנים בכירים" שחושבים אחרת ממנו, אף אחד מהם לא יושב היום כנשיא בית המשפט העליון. חוק שלא סותר את חוקי היסוד, אי אפשר לפסול אותו. חוק יסוד בו המחוקק מתיחס ישירות לחוק היסוד אותו הוא סותר, ועובר ברוב הדרוש על ידי החוק המקורי, אי אפשר לפסול אותו. חוק שמפזר את הכנסת, ומכריז על אברהם כהן כריבון העליון הוא לא חוקתי, גם אם יעבור בהצבעה של 120 חברי כנסת. אם כי, כש-120 חברי כנסת יתמכו בחוק כזה, סביר שגם בית המשפט העליון יתמוך בו. וזו הנקודה המרכזית, בית המשפט העליון הוא לא תוכנת מחשב, שמכניסים אליה הגדרות חד משמעיות, ויוצא מהן הכרעה נכונה. אלה אוסף של *בני אדם* שאמורים לייצג את ה"אדם הסביר", ודנים בחוק בהתאם לתפיסת עולמם, לשון החוק, רצון המחוקק, דעת המומחים, המנהגים הנהוגים במדינה ובעולם ועוד. ככה זה בכל העולם הדמוקרטי. לא מדובר ב"אוליגרכיה", מדובר בהפרדת רשויות, כאשר לכל הרשויות יש מידת מה של שיקול דעת. למה פגיעה בחופש העיסוק של תחנות הרדיו האזוריות היא מינורית? מה שיפה בשיוויון בפני החוק, הוא שפגיעה בך היא לא מינורית רק משום שהיא לא פגיעה בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק אמור לציין מה מותר ומה אסור. חוק שאוסר כל דבר או מתיר כל דבר בהתאם לפרשנות של אברהם כהן בעצם ממליך את אברהם כהן להיות העריץ של המדינה. הפגיעה בתחנות הרדיו היא מינורית כי תחרות אינה מונעת מהם לשדר היא בסך הכל מצמצת את רווחיהם כמו שהחוק המטיל אגרה על עובדים זרים פוגעת בחופש העיסוק של החקלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לנסח חוק שלא יהיה תלוי בפרשנות. ז"א, אם אני אקח ממך כל חודש 80% מהמשכורת שלך, זו פגיעה מינורית? וזה ממי שהגדיר את המיסים כגזל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אומר שצריך לכתוב חוקים שאיש אינו יודע מה משמעותם עד שהשופטים מגדירים מה כלול בהם ומה לא. יש מרווח בין חוק הדורש פרשנות כדי להתאים לביזריות של המציאות לחוק הדורש פרשנות בגלל הביזריות של המחוקק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בשביל זה יש בג''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, בשביל זה יש בחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בשביל מה, בעצם, יש בג"צ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בעיקר כדי להגן על היחיד או על קבוצות קטנות מרשויות המדינה, ולעיתים כדי להכריע בעניינים עקרוניים, אבל, לדעתי לפחות, לא כדי להכתיב לממשלה מדיניות רווחה - זה תפקידה של הממשלה (כמו שהממשלה לא מתערבת בפסקי דין למשל, הפרדת רשויות - זוכרים?) והעם הוא זה שיבקר אותה בבחירות הנערכות כל ארבע שנים או פחות, לא בית המשפט. אולי אתה זוכר את התוכנית שהייתה לפני שנים בטלוויזיה החינוכית עם גבי עמרני והשופט דב לוין המנוח, שבו עיריית ת"א לא הודיעה לעמרני על ידי פרסום ראוי, ששיחק רוכל מוכר שלגונים בחוף, כי טפסי אישורי הרוכלות שונו ועקב כך נשללה ממנו האפשרות לעסוק במקצועו ונפגעה פרנסתו. עמרני, בתוכנית, עתר לבג"ץ וטען כי העירייה לא פרסמה את דבר השינוי בצורה ברורה ועקב כך נגרם לו נזק, שכן נאסר עליו לעסוק במקצועו (הפקח בים איים עליו כי אם ימכור הוא יקנס) ולא ברור אם בכלל יקבל את האישור החדש (כיוון שלכאורה לא הגיש בקשה במועדה) - זה התפקיד הקלאסי, לדעתי, של בג"ץ - להגן על האזרח מפני אי-צדק שנגרם לו בשל רשויות המדינה, במקרה זה עיריית ת"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשים בצד את הפסימיות שלי לגבי העם ומסוגלותו לעשות את השיקול הנכון והביקורת הנכונה בבחירות, בין בחירות לבחירות יש (אמורות להיות, לפחות) ארבע שנים ובהן האזרח הפשוט צריך לחיות ומגיע לו שיהיה מי שידאג לרווחתו בין אם מצא עבודה בין אם לא, בין אם הוא מסוגל להבטיח את הכנסתו ובין אם הוא נזקק להבטחת הכנסתו. על זה מסכימות גם רוב המדינות שמקיימות כלכלה קפיטליסטית, כמדומני. קיים איזה הסכם גם אם הוא לא כתוב, בין הממשלה לבין האזרח. חלק מההסכם כולל דאגת מינימום ליכולת הקיום של האזרחים, בדיוק כמו שהוא כולל את זה שהמשטרה תשמור על הבטחון הפנימי, הצבא ישמור על הבטחון החיצוני ומכבי אש יבואו כשיש שריפה. לרבים, גם אם לא לכולם, נראה שהקיצוצים האחרונים חרגו ממידת ההסכם הסבירה, במידה כזאת שפוגעת בצורכי הקיום הבוערים, שאין לנפגעים מכך (קשישים וחולים) למשל את הזמן של ארבע שנים כדי לתקן את זה, ובכללית יש כאן את הקריטריון של גרימת עוול לאזרח. נראה לי שהפנייה לבג''ץ היא במקום כאן, גם אם אתה סבור שמדיניות הממשלה מוצדקת. האזרח הקטן שהפנסיה שלו נפגעה או שהבטחת ההכנסה שלו קוצצה למידה המאפשרת לו בקושי להתקיים מכמה מנות פלאפל בחודש והוא אינו מצליח למצוא עבודה כי הוא מעל לגיל ארבעים, יכול לעמוד בצמתים ולהפגין ארבע שנים או הזמן שיעבור עד הבחירות, אבל אם נהיה ריאליים, אף אחד לא ישמע לו. לבג''ץ יש כוח מחייב (ועובדה שהוא מצליח להרגיז את הפוליטיקאים) והוא מכריח את הממשלה לפחות לענות. אני חושב שלפחות תשובה לשאלה מדוע בוצעו הקיצוצים, הממשלה חייבת לבג''צ כמו שהיא חייבת לכולנו, וטוב שיש מי שבפניו היא חייבת לענות, וכדאי שנצפה כולנו לתשובתה לפני שנצטרף לאינטרסנטים מקללי הבג''צ והמגלגלים עיניים לשמים בשאלה ''מה זכותו'' כי מחר זו יכולה להיות השאלה על זכותו של כל אחד מאיתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבממשלה עשתה עוול גדול בכך שהתחילה עם עניין הבטחת הכנסה והתערבות בפנסיה ובכך יצרה תלות בשלטון - שנועד לגרום לאזרחים להצביע בעד השלטון הקיים. אולם אין זה הסכם מחייב וזכותה של המדינה לשנות את התנאים. בייחוד לאור העובדה שאי שינוי התנאים תהפוך את המדינה לחדלת פרעון. בית המשפט לא יכול לעזור כאן כי אין חוק שקובע שמה שהיה הוא שיהיה ואסור לממשלה לשנות את מדיניותה. אני גם מקווה שאתה לא מעוניין בחוק כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם לרבים נדמה שהממשלה חרגה ממידת ההסכם הסבירה (ורבים אחרים גם חושבים שלא) הרי שהפנייה לבג"ץ שקולה בעייני לילד שפונה לאימו וזו משיבה אותו ריקם, אז הוא פונה לאביו. במדינות מתוקנות (ראיתי את זה בצרפת למשל. הם השביתו לי יום שלם של טיול) אנשים מוחים על עוולות כלכליות על ידי פעולות אקטיביות - יוצאים להפגנות על רקע כלכלי כדי למחות על מדיניות הממשלה, לא עותרים לבתי משפט (כדי שאלו ישתמשו בסמכות שגם היא לא ברורה, כבר אגיע לזה). וכן, גם מפילים ממשלות וגורמים לשינוי. זה שיש לנו "דמוקרטיה של עצלנים" שיוצאים לרחובות רק כשמדובר בנושאים מדיניים אבל יושבים בבית כשמדובר בנושאים כלכליים (במקום להפוך שביתות לדבר אקטיבי עם הפגנות ושלטים והרבה רעש, כמו שראיתי באותו יום בפריס. המפגינים מילאו את "רו דה-ריבולי" במצעד שארך שש שעות לפחות והגיעו מכל קצווי צרפת) לא הופך את זה לנכון או תקין. הדרך לשנות את מדיניות הממשלה במדינה מתוקנת היא על ידי פעולה פוליטית, לא פעולה משפטית. סמכותו של כל גורם נובעת משני מקורות - הכוח שיש לו כדי ליישם את מדיניותו ונכונותם של הכפופים לו לקבל את הכרעותיו. האם לבג"ץ יש סמכות ("כוח מחייב") להורות לממשלה לשנות את מדיניותה הכלכלית? ב"פוטש השקט" של נשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק - אולי, אבל זו סמכות שהוא נטל לעצמו ואין, למיטב ידיעתי, שום חוק שנתן לו את הסמכות הזו. היא נעוצה בסופו של דבר בתחום אפור ובאמירתו של ברק "הכל שפיט". האמנם הכל שפיט? האם מדיניות הממשלה היא שפיטה? אנסה לבדוק זאת לאור שני המקורות שהגדרתי. לבג"ץ אין כוח ליישם את החלטתו על הממשלה. אני לא רואה את ראש הממשלה נשלח לכלא על ביזיון בית המשפט בשל העובדה שלא נענה להכרעת בג"ץ, כך שהכרעה שכזו של בג"ץ תביא רק לביזיונו הוא. הקריטריון השני רומז על הבעייתיות המרכזית לשיטתי - האם הממשלה כפופה לבג"ץ? (ועל כן ניתן לשאול אם היא נכונה לקבל את הכרעותיו?). אני מאד מקווה שלא (לפחות לא בצורה ישירה) אחרת העמדנו את הרשות השופטת מעל לרשות המבצעת והמחוקקת והפכנו את העומד בראשה - נשיא בית המשפט העליון, לשליט בפועל של מדינת ישראל שעל פיו ישק דבר במקום הרשויות הנבחרות (וכאן המקום אולי להזכיר שמבין שלוש הרשויות, הרשות השופטת היא היחידה שאינה נבחרת על ידי העם בבחירות דמוקרטיות, מה שמרמז לדעתי היכן צריך להיות מקומה התקין בחברה דמוקרטית). אנשים לא תופסים את זה, או שמתעלמים מזה, אבל נשיא בית המשפט העליון הופך להיות ראש הממשלה בפועל של מדינת ישראל. הרחבת זכות העמידה בבג"ץ שהנהיג ברק (לעומת, למשל, הנשיא בדימוס שמגר, ששמר מרחק מאותו "תחום אפור" שהזכרתי קודם) פתחה את הפתח להזמין אליו כל מי שמתנגד למדיניות הממשלה, בעיקר על ידי "עותרים מקצועיים" - בעיקר עמותות שונות, ובכך, לכאורה, להפוך על פיהן החלטות ממשלה ולבטל חוקים של הכנסת. אז נכון, הכנסת שלנו מידרדרת, אבל המהלכים של ברק אינם תורמים לתיקון המצב - הם רק מחריפים את היחסים בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. תופעת העותרים המקצועיים, למיטב ידיעתי, גם היא חדשה יחסית. כל הרעיון של בג"ץ, להבנתי, היה להגן על האזרח הבודד (או על קבוצה קטנה של אזרחים) מפני שרירות ליבן של הרשויות (בג"ץ "קול העם" למשל), לא לכפות מדיניות על הממשלה ולהתערב בתקציב המדינה למשל, כמו שמסתמן במקרה ממנו התחלנו. היחסים בין שלוש הרשויות מזכירים במשהו את נושא הדין הבינלאומי. בדין הבינלאומי יש בעיה אינהרנטית - אין מי שיאכוף אותו, על כן הוא בנוי בעיקר על רצון טוב, על הסכמים, אבל גם על ההבנה שלכל מדינה יש את הסמכות שלה בתחומה ואל למדינות האחרות להתערב בענייניה של מדינה אחרת. לדעתי כך גם צריך להיות ביחסים בין שלוש הרשויות - כל רשות צריכה להימנע ככל האפשר מלהתערב בעינייניהן של שאר הרשויות. הרשות המחוקקת צריכה לחוקק, הרשות המבצעת - לבצע, והרשות השופטת - לשפוט. ברגע שבג"ץ מתערב בענייני מדיניות הרי שהוא מתערב התערבות גסה בעינייני הרשות המבצעת. בכל מקרה, וחשוב לי לומר זאת, אני אדם חושב עצמאי. העובדה שאינטרסנטים מקללים את בג"צ ומגלגלים עיניים לשמים בשאלה "מה זכותו" אין פרושה שאני, כאזרח, צריך להתייצב אוטומטית בצד שכנגד. אם אני אתחיל להצדיק עוולות (לדעתי לפחות) משום שהן נעשות נגד הצד שכנגדי הרי שזו תהיה צביעות ממדרגה ראשונה מצידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת הפרדת הרשויות מתבססת על ההנחה שכל רשות רוצה לזכות בהשפעה מקסימלית על ניהול המדינה, כך שנוצר בין הרשויות מאזן אימה. אבל לא זה המצב בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"צ נועד להגן על האזרח מהפרות חוק של המדינה ויש כאלו בשפע. הבה נקח את דוגמת התארים של לטביה. החוק קובע שאדם שלמד כך וכך יקבל עוד כסף (חוק שאני מתנגד לו מאוד). והנה המדינה קמה יום אחד והחליטה שהחוק לא מעניין אותה כי יש כמה אנשים שקבלו תארים פיקטיביים מאוניברסיטת לטביה. דוגמא נוספת: החוק מחייב את המדינה לספק חינוך חינם (שוב חוק שאני מתנגד לו) והנה החליטה המדינה לדרוש מההורים לשלוח את ילדיהם לבי"ס בית ירח המשופר ולשלם על התענוג 5000 ש"ח לשנה. ההורים פנו לבג"ץ והוא חייב את המדינה לתת חינוך חינוך. עד כאן אני מאוד תומך בבג"ץ. הבעייה היא שלא תמיד החוק מחייב אותם. למשל, הדרישה ששר שהוגש נגדו כתב אישום יתפטר לא כתוב בחוק. בג"ץ חוקק איסור על אדם שהוגש נגדו כתב אישום להיות שר. חקיקה כזאת היא מסוכנת. אחת הבעיות היא שאני לא יכול לגשת לבג"ץ כי אין לי מושג מה תהיה התוצאה. כלומר, למרות שהחוק חד משמעי לטובתי, אין לי מושג האם השופטים יכופפו את עצמם לחוק או שיחוקקו חוקים אחרים כראות עיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתנגד לחינוך חינם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הוא איש עקרונות (במקרה שלו, קוראים לזה ''התערבות של המדינה בחיי האזרחים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי ברור לי איך חינוך חינם (ולא חינוך חובה) הוא התערבות של המדינה בחיי האזרחים. נו טוב, אצטרך לחכות למוצ''ש לקבלת תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הכסף? אם זה מהנפט הסעודי אז אין לי בעייה עם חינוך חינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך חינם הוא התערבות של המדינה בחיי האזרחים משום שחינם במקרה זה עולה הרבה כסף. כדי לשלם את ההרבה כסף הזה צריך לגבות מסים בצורה אלימה (אלימה במובן זה שאין אפשרות שלא לשלמם והמשטרה ובית הכלא הם הסנקציה המוטלת על מי שאינו משלמם) מכל האזרחים, כולל כאלו שלא מעניין אותם ואינם רוצים בחינוך חינם... והרי לך התערבות של המדינה בחיי האזרחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם קיומה של המדינה הוא (אינהרנטית) התערבות בחיי האזרחים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי "מדינה" אין "אזרחים". אמור: עצם קיומה של המדינה הוא (אינהרנטית) התערבות בחיי האנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנגדות המעשית שלי לחינוך חינם היא בעובדה שהמדינה מספקת את השירות. כל דבר שנעשה על ידי המדינה נראה כמו שהחינוך נראה במדינה שלנו. אני כן מוכן לקבל שיטה של שוברים שהמדינה מממנת חלק נכבד מהחינוך וההורים בוחרים את ביה''ס אליו ילך הכסף. גם זאת בתנאי שהסכום מכסה את דרישות המינימום החינוכיות ולא איזשהו אופטימום. כאשר דרישות המינימום הינם דרישות המקסימום התוצאה היא שהם יורדים אל מתחת למינימום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |