 |
|
 |
||
|
||||
 |
ג'ון מיצ'אם, כתב ה"ניוזוויק", שצפה בסרט בהקרנה מוקדמת, לא הופתע לגלות כי גיבסון שיפץ את ההיסטוריה: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר נאמר פה סרט זו יצירת אמנות. יצירות אמנות הן אף פעם לא בגדר היסטוריה, הן בגדר פרשנות להיסטוריה, וככזו הם פועלים. רק טבעי שיוצר הסרט ישתמש במניפולציות הקולנועיות הסטנדרטיות כדי לכוון את הצופים להרגיש את מה שהוא מרגיש שהוא אמיתי, ובמקרה זה, משהו שהוא בעיניו אמת היסטורית, לא במובן של דיוק בעובדות כמו במובן של דיוק באווירה. כל זה לגיטימי לגמרי, כבר היה איזה בחור אחד שהגדיר את עבודת הבמאי כ"הנדוס מחשבות". מה שהוא אולי לא לגיטימי בכל העניין ויכול לעורר דאגה הוא שהסרט אכן משתמש בכל אותן מניפולציות קולנועיות 1 כדי לעורר תחושות אנטישמיות. שמעתי את אחד מהיהודים שמובילים את המאבק, רבי הוליוודי שכזה, אומר שהסרט מציג את היהודים כמכוערים ואכזריים. לי זה נשמע אנטישמי למדי. לא ראיתי את הסרט, סביר להניח שגם לא אראה. ___ 1 ואם לשפוט לפי הביקורות נדמה שאפילו דיי בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים אינם כה פשוטים. גיבסון עמד על כך שהדוברים בסרט ידברו לטינית וארמית -- הקפדה נוקשה ביותר היוצרת רושם שמדובר בשחזור היסטורי ממש. מצד שני, הוא בנה את הסרט לפי האבנגליון של מארקוס, הגדוש תוספות שהן פרי המצאתו של מרקוס, התעלם לחלוטין מההסכמה המחקרית הרחבה כי הבלטת תפקידם של היהודים על חשבון זה של פילאטוס נבעה מסיבות פוליטיות (כותבי ספרי הבשורה חששו לעורר את זעמם של הרומים והעדיפו להאשים את היהודים ולא את הרומים בצליבת ישו), והוסיף חלקים שאינם נמצאים לא בספרי הבשורה ולא בשום מקור המקורב לזמן אלא מהווים חלק ממסורת הפאסיון שהתעצבה בימי הביניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע כמובן מה הוסיף גיבסון שאינו נמצא בברית החדשה אבל הטקסט עצמו ותפקיד היהודים בו בעייתי במידה מספיקה. מה שכתבת לגבי מרקוס תופש גם לגבי האבנגליונים האחרים, היינו שבגישה מחקרית-ביקורתית-חילונית אפשר לעמוד על הסיבות שהביאו להדגשת אשמת היהודים בצליבה ולאחריות המופחתת של פילאטוס אך מי שמעדיף לקרא את הטקסט כפשוטו מנקודת מבט מסורתית - לגבי דידו אשמת היהודים ברורה כשמש ואינה זקוקה לעריכה מגמתית או מניפולציות אומנותיות. גם את התנ"ך אפשר כידוע לקרא ביותר מאופן אחד. מתבקשת אולי ההשוואה לפאסיונים של באך: מי שמתמכר להאזנתם תוך עיון בטקסט (הלקוח כמעט מילה במילה מהברית החדשה ללא השמטות או עריכה) יכול לראות בעיני רוחו קו ישר המוליך מהכנסייה בלייפציג אל אושוויץ (מובן שגם לשפה הגרמנית יש חלק נכבד בתחושה זו). להגנתו של באך, לעומת גיבסון, ניתן לטעון כי פעל בתקופה שבה כלל החברה התייחסה לכתבי הקודש כדברי אלוהים חיים וכי אין לצפות ממנו לריסון של התקופה שלאחר השואה. עם זאת, בהנחה שגיבסון כן באמונתו ושסרטו אינו מטפל ביהודים בצורה מניפולטיבית אזי הטענה העיקרית שאפשר להפנות אליו היא שלאור כל מה שקרה מאז הצליבה ובפרט במאה העשרים - אין הוא רשאי להביע בריש גלי ובראש חוצות את האמונה שמה שמתואר בכתבי הקודש הוא אמת לאמיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך (המלומדים), אני מתחזק בדעתי שטענת האנטישמיות כלפי סרט זה היא טענת PC קלאסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה תעשה איתי חסד ותסביר לי מה זה PC? (לא מחשב אישי, אני מניח) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יהיה? גם לא יודע כלום על זונות וגם... טוב, תתחיל כאן: תגובה 121186 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי לראות את הסרט. נראה לי שכל מה שאומר עוד על תוכנו בלי לראותו אינו בעל ערך רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאיני שולל את זכותו של גיבסון לומר מה שהוא רוצה, בצורה מניפולטיבית או בלתי מניפולטיבית כאשר יאבה. לבטח שאיני שולל את זכותו ללכת מילולית בעקבות כתבי הקודש של דתו, מטומטם ככל שיראה הדבר בעיני. אבל, הדבר אינו סותר את הגדרת הסרט כאנטישמי או מסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מקבלים כפשוטן את 4 גרסאות הצליבה המופיעות בברית החדשה הרי אשמת היהודים בני התקופה (ובפרט הממסד הכהני) בצליבה עולה בהרבה על זו של הרומאים, ויש לכך אסמכתא בדברי ישו עצמו אל פילאטוס: "וַיַעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ אֵין־לְ כֹחַ עָלַי לוּלֵא נִתַּן־לְ מֵעָל עַל־כֵּן עֲוֹן מַסְגִּירַי בְּיָדֶי גָּדוֹל מֵעֲוֹנֶ" (הבשורה עפ"י יוחנן, פרק י"ט, פסוק י"א) כפי שציינת בתגובה קודמת,אין לגזור מכך דבר על אשמת כל היהודים בכל הדורות (מענין לציין כי גם החלטת מועצת הוותיקן שנתפסה ככמזכה את היהודים מאשמת רצח ישו לא עשתה כן אלא קבעה כי אין להטיל את האשמה על כל היהודים בכל הדורות. אפילו קביעה זו אינה מקובלת על החוגים אליהם שייך גיבסון). הקטע הבעייתי ביותר בברית החדשה (ומן הסתם המפוברק ביותר) הוא הקטע בו היהודים "מתנדבים" מרצונם הטוב לדחוף את צווארם לחבלי התליה של האנטישמים בכל הדורות: כד וַיַּרְא פִּילָטוֹס כִּי א־יָכֹל לָהֶם אַ עוֹד תּוֹסִיף הַמְּהוּמָה וַיִּקַּח מַיִם וַיִּרְחַץ אֶת־יָדָיו לְעֵינֵי הָעָם וַיֹּאמַר נָקִי אָנֹכִי מִדַּם הַצַּדִּיק הַזֶּה רְאוּ אַתֶּם׃ כה וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם לֵאמֹר דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל־בָּנֵינוּ׃ (מתי, פרק כ"ז) סביב הכללתו של פסוק זה בסרטו של גיבסון הייתה מחלוקת עזה ולבסוך הסכים גיבסון להסיר את כתובית התרגום שלו אך לא את האמירה עצמה (בארמית). לשאלה בדבר האשמה בצליבה יש שתי תשובות: א. האוניברסלית: ישו עלה על הצלב מרצונו כדי לכפר על חטאי כל בני האדם (בלשון יהודית יותר אפשר לאמר כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו בגלל חטאיו נצלב המשיח). זהו הפירוש הרשמי של הכנסיה ואבות הנצרות. ב. הפשטנית: באשמת היהודים. זהו הפירוש בו החזיקו כנראה בפועל רוב הנוצרים המאמינים, יתכן שבשילוב עם ההסבר המופשט. בהצהרותיו טוען גיבסון בתוקף כי הפרוש הראשון הוא המקובל עליו. ניתן כמובן לחשוד בתום ליבו אך לפחות להלכה ניתן להחזיק בפירוש האוניברסלי מבלי לנקוט באנטישניות מכל סוג שהוא. דומני שהאפיפיור הנוכחי (ובוודאי יוחנן ה-23, מי שיזם את ההחלטה הנזכרת של מועצת הוותיקן) נופלים לקטגוריה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אנטישניות'' היא מקור מחייתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מדבר על הליכה מילולית בעקבות הטקסט אני מדבר על שני דברים: א. אימוץ המסורות שהתפתחו בימי הביניים שבהם הוסרו הקטעים המציגים את הדברים באופן מאוזן יותר והומרו בקטעים המציגים את דמות היהודים באופן מוקצן במכוון. ב. התעלמות משורה של גילויים וותיקים וחדשים יותר המעלים ספקות ביחס לכמה מההתרחשויות העיקריות בסיפור. ג. התעלמות מעובדות יסוד של הסיפור כדי "לנצר" את ישו. לגבי א'. לדוגמה אצל לוקאס, האבנגליון המוקדם ביותר, היחידים המתנגדים לישו הם הכוהנים הגדולים והסופרים ואילו העם דווקא תומך בו "כאשר הוליכוהו משם עצרו איש אחד שבא מן השדה את שמעון מקירניה ושמו עליו את הצלב כדי שישא אותו אחרי ישוע. אחריו הלכו המון רב מן העם וגם נשים שספדו וקוננו עליו." גיבסון, לפי התיאורים, דבק בגרסה ה"מחמירה" ביותר בכל מקום אפשרי ומתעלם מתיאורים שונים באופיים אלו (זאת בניגוד ל"חיי ישו הנוצרי" הוותיק יותר, שאימץ את הגרסה הלוקיאנית לכל אורך הדרך) – הכל בעקבות מסורת הפאסיונים של ימי הביניים. גיבסון עצמו מוצג בסרט כשגם הוא נועץ מסמרים בידיו של ישו. הדבר נעשה מן הסתם כדי לזכות את עצמו מאשמת האנטישמיות ולהציגו כמי שדבק בפרשנות הראשונה (ישו מת למען ישועת כולנו – וכולנו אשמים בצליבתו), אך הכנסת המסמרים – אנכרוניזם היסטורי בוטה (בצליבות הרומיות לא השתמשו אף פעם במסמרים) בלב סרט המציג עצמו כשחזור אותנטי ככל האפשר – מצביע על כך שגיבסון דבק לכל אורך הדרך בפאסיון ולא בתיאור של "מה שקרה." לגבי ב': הסיפור שמספר גיבסון, ככל שניתן ללמוד מהתיאורים של הסרט, מתעלם מגילויים שונים. לדוגמה, אי הסבירות שהסנהדרין תתכנס ערב חג הפסח לדיון באשמת כפירה או אפילו עצם ההאשמה בכפירה; העובדות הידועות על כך שפילטוס היה רחוק מאוד מלהיות איש טוב כוונות אך חדל אישים או, אפילו, העובדה שבשלושה מארבעת האבנגליונים ישו כלל לא נושא את הצלב. במקומו עושה זאת שמעון מקיריניה שהדבר נכפה עליו. לגבי ג': נשכחת עובדת היסוד שמגוחך להתייחס לכל היהודים כרוצחי המשיח, כאשר הנרצח, תלמידיו, אמו, אחיו וכל מי שהכיר אותו בחייו היו יהודים אדוקים. סביר להניח כי ישו עצמו לא היה מוכן לדבר כלל עם ערל כמו גיבסון, כפי שאפשר ללמוד מהנאמר במתי טו':21: "ישוע יצא משם ופרש אל סביבות צור וצידון. והנה יצאה מאותו האזור אשה כנענית וצעקה אליו: "רם עלי, אדוני, בן דוד, בתי מעונה מאוד על ידי שד." אך הוא לא השיב לה דבר. ניגשו תלמידיו ובקשו ממנו: "לח אותה, כי היא צועקת אחרינו." ענה ישוע ואמר: "לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל." ֿ היא התקרבה, השתחותה לו ואמרה: "אדוני, עזור לי." השיב לה באמרו: "לא נאה לקחת את הלחם של הבנים ולזרוק אותו לכלבים." ועניין אחרון, לגבי שני סוגי הפרשנות. רוב הנוצרים מקבלים גם את א' וגם את ב': שישו נצלב כדי לכפר על חטאי כל בני האדם, ושהיהודים הם התנא ד'מסייע לצליבתו (ואגב כך, אינם בני אדם במובן השלם של המילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאו לפני כמה זמן שרידי גופה של יהודי (עם שם יהודי שאיני זוכר) מהתקופה הרומית, ובו מסמר, או מסמרים, ולא היה על זה רעש תקשורתי רציני לרגע או שניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שידוע לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אבל אני בטוח שהיה משהו בעניין צלוב שנתגלה ממש עכשיו, לפני מספר חדשים, אני רק לא מצליח לגגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I Stand corrected. מכל מקום, התיאורים של הצליבה, לפי שתי הגרסאות, שונים לחלוטין מתיאורי הצליבה המקובלים (כולל אצל גיבסון).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמה לגבי נקודה ב' שלך כלומר לציפייה שפונדמנטליסטים יהיו קשובים ל "גילויים וותיקים וחדשים יותר המעלים ספקות". אני שותף לספק שלך בדבר הצגתו הנעבעכית של הנציב הרומאי או בדברים יסודיים אחרים של האמונה הנוצרית, למשל שישו קם לתחיה כעבור שלושה ימים. מה לגיבסון ולזאת? באנלוגיה: נניח שאורי זוהר היה נשכר לביים את סיפור המבול התנכ"י. האם היית ברצינות מצפה מממנו להיוועץ בזואולוגים כיצד לסלק מהסיפור אלמנטים לא הגיוניים? האם היית מתפלא לו התעלם לחלוטין מביקורת המקרא המראה כיצד הסיפור הוא הכלאה של שני סיפורים הסותרים זה את זה בנקודות רבות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. מקבל את הטיעון בנוגע לקבלת גילויים חדשים. לא מקבל, עם זאת, שיבושים נוסח שמעון מקירינייה, המצויים-גם-מצויים בטקסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה סתירות נוספות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרהורים על השנאה והסבל שמעורר סרטו של גיבסון, מאת הפרופ' שלום רוזנברג (מהחוג לפילוסופיה והחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים): |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |