 |
כשאני מדבר על הליכה מילולית בעקבות הטקסט אני מדבר על שני דברים:
א. אימוץ המסורות שהתפתחו בימי הביניים שבהם הוסרו הקטעים המציגים את הדברים באופן מאוזן יותר והומרו בקטעים המציגים את דמות היהודים באופן מוקצן במכוון.
ב. התעלמות משורה של גילויים וותיקים וחדשים יותר המעלים ספקות ביחס לכמה מההתרחשויות העיקריות בסיפור.
ג. התעלמות מעובדות יסוד של הסיפור כדי "לנצר" את ישו.
לגבי א'. לדוגמה אצל לוקאס, האבנגליון המוקדם ביותר, היחידים המתנגדים לישו הם הכוהנים הגדולים והסופרים ואילו העם דווקא תומך בו "כאשר הוליכוהו משם עצרו איש אחד שבא מן השדה את שמעון מקירניה ושמו עליו את הצלב כדי שישא אותו אחרי ישוע. אחריו הלכו המון רב מן העם וגם נשים שספדו וקוננו עליו." גיבסון, לפי התיאורים, דבק בגרסה ה"מחמירה" ביותר בכל מקום אפשרי ומתעלם מתיאורים שונים באופיים אלו (זאת בניגוד ל"חיי ישו הנוצרי" הוותיק יותר, שאימץ את הגרסה הלוקיאנית לכל אורך הדרך) – הכל בעקבות מסורת הפאסיונים של ימי הביניים. גיבסון עצמו מוצג בסרט כשגם הוא נועץ מסמרים בידיו של ישו. הדבר נעשה מן הסתם כדי לזכות את עצמו מאשמת האנטישמיות ולהציגו כמי שדבק בפרשנות הראשונה (ישו מת למען ישועת כולנו – וכולנו אשמים בצליבתו), אך הכנסת המסמרים – אנכרוניזם היסטורי בוטה (בצליבות הרומיות לא השתמשו אף פעם במסמרים) בלב סרט המציג עצמו כשחזור אותנטי ככל האפשר – מצביע על כך שגיבסון דבק לכל אורך הדרך בפאסיון ולא בתיאור של "מה שקרה."
לגבי ב': הסיפור שמספר גיבסון, ככל שניתן ללמוד מהתיאורים של הסרט, מתעלם מגילויים שונים. לדוגמה, אי הסבירות שהסנהדרין תתכנס ערב חג הפסח לדיון באשמת כפירה או אפילו עצם ההאשמה בכפירה; העובדות הידועות על כך שפילטוס היה רחוק מאוד מלהיות איש טוב כוונות אך חדל אישים או, אפילו, העובדה שבשלושה מארבעת האבנגליונים ישו כלל לא נושא את הצלב. במקומו עושה זאת שמעון מקיריניה שהדבר נכפה עליו.
לגבי ג': נשכחת עובדת היסוד שמגוחך להתייחס לכל היהודים כרוצחי המשיח, כאשר הנרצח, תלמידיו, אמו, אחיו וכל מי שהכיר אותו בחייו היו יהודים אדוקים. סביר להניח כי ישו עצמו לא היה מוכן לדבר כלל עם ערל כמו גיבסון, כפי שאפשר ללמוד מהנאמר במתי טו':21:
"ישוע יצא משם ופרש אל סביבות צור וצידון. והנה יצאה מאותו האזור אשה כנענית וצעקה אליו: "רם עלי, אדוני, בן דוד, בתי מעונה מאוד על ידי שד." אך הוא לא השיב לה דבר.
ניגשו תלמידיו ובקשו ממנו: "לח אותה, כי היא צועקת אחרינו."
ענה ישוע ואמר: "לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל." ֿ
היא התקרבה, השתחותה לו ואמרה: "אדוני, עזור לי."
השיב לה באמרו: "לא נאה לקחת את הלחם של הבנים ולזרוק אותו לכלבים."
ועניין אחרון, לגבי שני סוגי הפרשנות. רוב הנוצרים מקבלים גם את א' וגם את ב': שישו נצלב כדי לכפר על חטאי כל בני האדם, ושהיהודים הם התנא ד'מסייע לצליבתו (ואגב כך, אינם בני אדם במובן השלם של המילה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש