 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבחינת ההכרה הרשמית והחוק הבין לאומי מעמדו של הגולן דומה למעמדם של כל השטחים שנכבשו במלחמת השחרור שמעבר לגבולות החלוקה שעל פי החלטת האו"מ. את זה שמעתי בראיון מפרופסורית למשפט בין לאומי בראיון ברדיו לפני כמה שנים . החזקת הגולן אינה סותרת את ההכרה בהחלטה 242 שדברה על נסיגה משטחים ללא ה הידיעה, וחוק הגולן שקבלה ממשלת בגין חיזק את הפרשנות שקבלת 242 אין פרושה נסיגה מהגולן. עד ממשלת רבין השניה החזיקו כל הממשלות למעט ממשלת אשכול בעמדה שהגולן לא יוחזר גם לעת שלום. זה חלק מתכנית אלון שהייתה חלק ממצע העבודה שנים רבות. בן גוריון בזקנתו כשכבר היה קצת "יונה" אמר שתמורת שלום יהיה מוכן לשלם הרבה חוץ מהגולן וירושלים.... לכן היה למתיישבים טעם לחשוב שלא מתכוונים לפנות אותם בכל מקרה. אם טעו, אולי טועים גם תושבי נהריה ועכו ועוד מקומות שמחוץ לגבולות החלוקה, ואם אסד יחליט פתאום שמחיר השלום כולל גם את האדמות עליהם הם יושבים (כמו שהייתה עמדת סוריה בעבר), יהיה הוגן מצד ממשלת ישראל לפנות אליהם לארוז את החפצים. זה אבסוד. לטיעוניך אין רגליים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהעובדות שאתה אומר נכונות - רק כעובדות פורמליות. לי ברור שכל מי שעיניו בראשו לא יכול היה לראות *כמובן מאליו* את החזקתנו בגולן "לנצח". כל פוליטיקאי שאמר ש"אסור להחזיר את הגולן" רק מחזק את העניין: מראה שאנשים רבים דווקא ראו בכך עניין אפשרי לחלוטין, מי לחיוב ומי לשלילה. כנ"ל בעניין חוק הגולן. עניין אחר הוא להעריך *בסבירות נמוכה* את זה שיחזירו את הגולן: אז כבר מדובר בהימור על הבית שלך. עניין הסבירות, שהוא לב הטיעון שלי, הוא בדיוק ההבדל בין הגולן לעכו. לא שמעתי שום פוליטיקאי מכריז "לעולם לא נפנה את עכו", גם לא "עכו היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל", ואפילו לא "טוב חאן-אל-עומדאן בלי שלום משלום בלי חאן-אל-עומדאן". גם אין "חוק עכו". כל זה לא מוכיח שעכו בסכנת מסירה לאיזושהי מדינה אחרת: בדיוק ההיפך. זה מוכיח שבאמת אף אחד לא מעלה על דעתו דבר כזה. אלה הרגליים של הטיעון שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. לעניין היותו של "חוק הגולן" ואי היותו של "חוק עכו". אין זה נכון שאין "חוק עכו". בודאי יש. מדינת ישראל סיפחה את כל השטחים שכבשה במלחמת השחרור, והנהיגה בהם את חוקי מדינת ישראל. זה "חוק עכו". בעניין הטריטוריות שנכבשו במלחמת ששת הימים, התהליך היה מעט שונה. דובר במלחמה שערכה ימים בודדים ונפלה עלינו באופן פתאומי ולא במלחמה של שנים, וההחלטות נפלו בצורה יותר איטית, כי לא היה זמן להפנים את האירועים. ממשלת אשכול ראתה בתחילה בגולן קלף מיקוח להשגת שלום, אך גישה זו שררה זמן קצר מאד, והתחלפה בעמדה שהקיפה רוב גדול של הציבור היהודי: ראיית הגולן כחלק ממדינת ישראל. היה רק מיעוט קטן בציבור היהודי שחשב כל הזמן שהגולן צריך להיות "מחיר השלום". עמדת הרוב התבטאה תחילה בהקמת יישובים ע"י הממשלות החוקיות, וכאשר ממשלה מקימה יישובים (ובניגוד ליו"ש למשל, היישובים לא הוקמו תוך וויכוח, אלא תוך קונסנזוס של רוב גדול), רק מוח מעוות יכול להסיק שהקמתם היא לצורך הקרבה למען השלום או משהו דומה כפי שניסה ברק לרמוז לאחרונה. בשום פנים ואופן לא יכלו המתיישבים להבין שהממשלה מיישבת אותם לצורך פינוי. זה ממש נשגב מבינתי. אחר כך היה חוק הגולן שהשלים פורמלית את הסיפוח. שלא כמו אחר מלחמת השחרור, סיפוח השטח לא היה מידי והתעכב, אבל התוצאה אותה תוצאה. 2. לעניין ההצהרות: "לעולם לא נחזיר את הגולן" או "מי שיורד מהגולן פוגע בביטחון ישראל" או הכללת הגולן בתחומי מדינת ישראל ב "תכנית אלון" שהייתה חלק ממצע העבודה מזמן ממשלת גולדה ועד הבחירות שבהם נבחר רבין כראש ממשלה, שבהן עדיין הייתה בתוקף. האמירה שאלה מחזקות את הטיעון שלא ראינו בגולן חלק מהמדינה ושהייתה כוונה להחזירו אז, היא אמירה שמוחי הפשוט אינו יכול להבין את נפתוליה. כדי לחשוב כך צריך לחשוב הפוך על הפוך ואני מתקשה לעשות זאת |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |