 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדובי קנגיסר: על סמך מה אתה קובע שהצעדה "היא לא מהפכה ולא בטיח"? בטיח (המלה) אינה נימוק ענייני ורציונלי. חשוב רגע בחשיבה אובייקטיבית: מתיי לאחרונה התקיימה במקומותינו צעדת מחאה חברתית של נשים נפגעות השיטה, כנגד השיטה, בדרישה לזכויותיהן? בספרי השלישי "סודות" שמומלץ ל"אייל האלמוני" לא לקרוא, כי העברית שלי לא רהוטה, ממש דלת העם - שם כתבתי חלום שיום אחד תקומנה נשים מכל המזרח התיכון לצעדה, בדרישה לשלום. והנה זה מתקיים אפילו צעד אחד רחוק יותר. אכן, מתיי אנשים פנויים לראות באיזו מדמנה הם שרויים אם לא רק כשרווח להם מעט מן הפחד וההפחדות שסוגרים עליהם? זו "Say What", הדינמיקה אליה כיוונתי: ברגע שנפתח איזה פתח לשלום, ברגע שהפיגועים כבר לא מכים בנו כל יום, אז א/נשים מרימים ראש, כבר לא מפחדים שיטיחו בהם - "אבל המצב הבטחוני, צריך להיות מאוחדים!" תאמרו, זו הייתה שגיאה בלתי מכוונת של הממשלה. היו צריכים להמתין עם ההודנה עד לאחר שהעניים יהיו מסכימים עם עוניים ומתרגלים לעוד קצת רעב, למען אחדות העם, ורק אחרי זה להתפנות להודנה/פטה מורגנה של הודנה. באשר ל"לימון הזה, שידוע בשמו "המעמד הבינוני" - נו, ברצינות - אינך רואה שעושים לך תרגיל של "הפרד ומשול"? השיטה שמייצרת עשירון של מליונרים - היא הפוגעת בך, לא קורבנותיה. כפי שהאלמוני אומר - ואלה דברים שאפשר בהחלט לומר בגילוי פנים, בניגוד לסתם לשון-הרע - אין מה להסתיר, אכן זו האמת וראוי שכל גבר יכיר ויבין כראוי: אישה ואם - עובדת, עובדת קשה, וביותר ממשרה אחת. גידול ילדים הוא עבודה. ניהול משק בית הוא עבודה. ועוד איזו עבודה: ביום ובלילה, שבעה ימים בשבוע, שנים על גבי שנים. ילדים, דובי, אינם אמתלאה שלא לצאת לעבודה מחוץ לבית - הם המגבלה, שהיא חמורה, חונקת, כאשר המשכורת שלך מבטיחה רק חרפה ורעב. המטרה שלא לחיות על חשבון הקופה הציבורית מעניינת כשלעצמה. מי במדינה הזו לא חי על חשבון הקופה הציבורית - של ארצות הברית? באשר לנטו של חמישים אחוז - ביטוח מנהלים וקרן השתלמות, מכלול ההוצאות המוכרות - אלה כלים שממזערים את אותם חמישים אחוז. אני בהחלט בעד הקטנת נטל המס - אבל לא על חשבון העניים. הלא קראת, ודאי גם הפרופסור יודע: התוכנית הכלכלית של הממשלה מגדילה לא רק את העוני אלא גם את הזיכויים ל"מעמד הבינוני" ומעלה. יש פה משוואה חולה: מה שצריך לתקן הוא לא זה שלא יוצאים/לעבודה אלא את היצע העבודה. מה הטלאים שהממשלה מנסה להטליא עכשיו: עבודות דחק עד שהעבדים ירגעו (וכבר לא יהיה להם כוח לצעוד מחדש) - לפחות עד לאחר הבחירות. מה לעשות והנשים הנדכאות רוצות לחיות הלאה מזה. כל השנים אנחנו מתלוננים שהעם היה לעדר צייתן. והנה כשקמות נשים ומרימות ראש - עליהן מתנפלים, על הסימפטום ושוב שוב לא על הבעיה. אני מעריצה את הצועדות. אני גאה בהן. לו רק עמדו לי כוחות הגוף הייתי שם אתן. בחיים תמיד יש בעיות ויש הסימפטומים להן. הבעיה של מדינת ישראל, ואומר זאת גם אם ייחר גרוני, היא הכיבוש. אני יודעת כי חייתי כאן לפניו. לא הייתה אידיליה, אבל גם לא היו פערים נוראים כאלה, לא היו חרפה ורעב. האחדות נקראה אז עזרה הדדית. חמלה למצוקת הזולת. ************************************************ ולעצם העניין: אני מעריכה אנשים שמתקשרים בדרך ארץ, אפילו אם זה כרוך בגילוי שם אמיץ. והנה קישור לביקורת של קפטן אינטרנט בהארץ על האתר שלי. גם הוא, למרות שאינו אלמוני, חושב שהאתר נורא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משק בית מהעשירון העליון מרוויח בממוצע 29831 ש"ח ברוטו או 19760 ש"ח נטו בחודש. הכנסה נאה לכל הדעות, הלוואי עלי, אבל מזה לא נעשים מליונרים. הפרטים נכונים לשנת 2000, אני מניח שאם היו שינויים מאז הם לא היו גדולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפי מקור זה, אפילו העשירון העליון משאיר בידיו למעלה מ 66% מהכנסתו. אז מיהו הנושא בנטל המס של למעלה מ50%? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסכנים בעשירונים השמיני והתשיעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת משונה. פתחתי את התלוש האחרון שלי והנה: מס הכנסה 8285 בטוח לאומי 1298 בטוח בריאות 1194 סה"כ 10777 והברוטו שלי לא מתקרב ל 29000. אולי בשנת 2000 חלק מהכנסות העשירון העליון היו פטורות ממס (רווחי הון, שכר דירה וכד') וההכנסה החייבת במס היתה כמו שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהטבלה מראה הכנסות למשפחה - בדרך כלל, שני בני זוג. לכן המס נמוך יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס הכנסה גבוה יותר עבור לא נשואים?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני אנשים שמרוויחים 5000 ש"ח כל-אחד משלמים (הרבה) פחות מס מאחד שמרוויח 10000. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהטבלאות האלה סיכמו כמה זוג מרוויח ביחד. אומנם כתוב שם "משק בית", אבל הכותרת הגדולה למעלה אומרת: "HOUSEHOLD MONTHLY INCOME AND EXPENDITURE PER HOUSEHOLD, BY DECILES OF NET INCOME __PER STANDARD PERSON__" מצד שני, אני עייף ודי מסטול כרגע. אשמח אם תתקן אותי.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העשירונים הם עשירוני הכנסה נטו לנפש סטנדרטית (העשירון העליון מתחיל ב-7285 ש"ח נטו לנפש סטנדרטית לחודש). הנתונים בשורה "הכנסה כספית ברוטו" (ובכל השורות מתחתיה) הם נתוני ש"ח למשק בית לחודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה האחרונה בהודעתך היא כנראה התשובה. זו הסיבה שאני תומך באותם חלקים ברפורמת המס הסוגרים את הפער הזה (דהיינו - מיסוי רווחי הון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, את התשובה נתתי בתגובה 158154 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח בחשבון שכ 15% מסכום התצרוכת הוא גם כן מס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.haayal.co.il/help.php3 , שאלה 23. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מודעת לעובדה שמתחת לכל תגובה יש קישור קטן שאם לוחצים עליו, אפשר להגיב ישירות עליה? ככה אני לא הייתי צריך עכשיו ללכת לחפש על איזו תגובה שלי את מגיבה. סתם, פרט טכני כזה. אני קובע שהצעדה היא לא מהפכה על סמך זה שכל מה שהן רוצות זה עוד כסף. לא שינוי חברתי, לא מהפך מחשבתי, אין להן פילוסופיה ואין להן רעיונות. יש להן מטרה אחת: עוד כסף. אם זו מהפכה, אז כל אדם שניגש לבוס שלו ומבקש העלאה עושה מהפכה. צורת המחשבה היא אותה פילוסופיית ה"מגיע לי" המוכרת לעייפה. יאללה יאללה. חשבי רגע בצורה אובייקטיבית: אתמול הכנתי רוטב לפסטה בפעם הראשונה בחיי. מתי בפעם האחרונה הכנתי בדירתי רוטב לפסטה, בדרישה שיהיה לי משהו נורמלי לאכול, לשם שינוי? או, במילים אחרות: נו, אז מה? לכל דבר יש פעם ראשונה. מחר אנשים יתחילו לעשות גלגלונים מהקריות לתל-אביב במחאה על מצב החסה בשטחים. גם זאת מהפכה? אני לא זקוק ל"הפרד ומשול", אני גדלתי בבית של אותו "עשירון של מליונרים" כמו שהגדרת אותו, רק שאני מה-זה לא מרגיש מליונר. נכון, לא רע לי, ולא הייתי רעב והיה לי מחשב כילד. אבל גרתי בבית דירות חביב ונורמלי ולא בטירה, לא הייתה לי בריכה בחצר ולא ג'קוזי באמבטיה, אבא שלי לא הצית סיגריות בשטרות של 200 שקל ואפילו קרה, ככה, לעיתים, שרציתי משהו וההורים אמרו שאין. כשסיימתי את הצבא הייתי צריך לממן לעצמי רכב, ואת הדירה שאני גר בה כיום אני מממן בעצמי בכך שאני עובד במקביל ללימודי באוניברסיטה. נכון, עוזרים לי. אני ממש לא צריך להתנצל על זה שההורים שלי מוצאים לנכון להשקיע את כספם בילדיהם, ובוודאי שאף אחד לא צריך להתנצל על זה שאבי, אחרי שלמד שנים רבות ופיתח קריירה על פני שלושים שנה, מרוויח כיום סכום נאה מדי חודש עבור העבודה הרבה שהוא משקיע. וכשאני רואה את המתלוננים למיניהם שמספרים כמה שהם מסכנים ומגיע להם כסף מהמדינה על הבטלנות שלהם, אני לא יכול שלא לחשוב כמה שזה מרגיז. אגב, מת על זה שיש לך "ספר שלישי", גברת הסופרת. איפה אפשר לרכוש את ספרך? בשום מקום?! מה, באמת? את רוצה להגיד לי שאף מו"ל לא מצא לנכון להוציא את ספריך תלאי התבונה והבלתי-רהוטים? המממ... מעניין. מה את חושבת שזה אומר על ה"ספרים" שלך? קורינה, ילדים הם מגבלה רק אם ההורים שלהם מלכתחילה מוגבלים מספיק כדי לא לוודא שהם יוכלו לגדל את ילדיהם ברווחה ראויה. מי שעושה חמישה ילדים בלי שידע בבטחון סביר שהוא יכול לממן אותם - לא מגיעים לו הרחמים שלי, ובטח לא מגיע לו הכסף שלי. הרשי לי לנחש שמעולם לא הגעת למדרגת המס שנוטלת ממך 50 אחוז, ולפיכך אין לך מושג מהחיים שלך על מה את מדברת. הרבה מהאנשים בעשירון העליון הם, תראי מה זה, שכירים, ולכן הם לא יכולים לרשום את כל ההוצאות המוכרות שאת חושבת שכל מפזרים כלאחר יד. רואה חשבון, אגב, גם עולה כסף, וברוב רמות השכר, כמה שהוא עולה לא שווה את כמה שהוא חוסך. איך, בדיוק, את מצפה להקטין את נטל המס אם לא תגדילי את הזיכויים למעמד הבינוני? המעמד הנמוך לא משלם כלום! מאיפה תורידי לו מס, בדיוק? אם את מפחיתה מיסים, הרי זה ברור מאליו שמי שירוויח מזה הכי הרבה הוא מי שמשלם הכי הרבה מס: אלו שמרוויחים משכורות גבוהות. אבל לא, אתם מצפים שאיכשהו יורידו את נטל המס, אבל העשירים ימשיכו לשלם בדיוק אותו דבר, ואילו למי שלא משלם כלום פתאום יגדל הנטו איכשהו. אה, וכמובן - הכיבוש. מה היינו עושים בלי הכיבוש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא נכנסת לעמוד הבית של קורינה, היכן שמופיעים בין השאר כל ספריה, שיצאו, בין השאר, בזב"ם ומסדה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן היה לפרוס גם באופן ענייני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה אתה מדבר כשאתה סטודנט תפרן, איך תדבר כשתהפוך לאיש עסקים? מוזר, איך ששיח ופרקטיקה יכולים לקיים ביניהם אי-קשר שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להתייחס דווקא אישית לדובי (אני לא מכיר אותו), נראה לי שדברים בסגנון כן קשורים לפרקטיקה. זאת ההרגשה שאת יכולה לקבוע את גורלך, שבעצם כל אחד יכול לחיות "בצד המואר" של החיים. אני מתאר לעצמי שהרגשה כזאת היא גם תוצאה של פרקטיקה של הצלחה ושל הרגשה של חוסר הגבלה שמאפיינת דווקא "סטודנטים תפרנים" – ככל שאנחנו מתבגרים החיים סוגרים עלינו ובתחומים רבים אנחנו מאבדים את השליטה שהייתה לנו (בפנטזיה או בפועל) על חיינו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |