 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני חושב שאם המלוכה הייתה מה שתיארת, הארץ הייתה ניטשת מגברים במשך פסח והם לא היו חוזרים עד שהסכנה הייתה חולפת. אחרי הכל, מי רוצה לאבד את ראשו? יש להניח שכוונת הכותב היא ל-'אהוב על העם' או 'אהוב על האל' השליטים אף פעם לא העמידו את עצמם בסכנה שמא הם יהפכו לקורבנות בפולחן שהם עמדו בראשו.אם זה היה קורה, צאצאיהם כבר היו מטפלים בכהונה הסוררת. ב. הרומים נהגו להעניק בעת האובאטיו כתר של עלי הדס. הבנתי שהכבוד הזה נפל בחשיבותו מהזכות לקבל כתר של עלי דפנה בעת הטריומף. קראסוס קיבל כתר של עלי הדס על כך שדיכא את מהומת העבדים של ספרטקוס ומכיוון שלא נחשבה למלחמה הוא לא יכל לתבוע זר של עלי דפנה.יש לציין כי יש והעירו שגם זר של עלי הדס נראה יותר מדי מכובד לאירוע אותו דיכא. מה דעתך? ג. מאמר מעניין על כל פנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יו, מבלי להיכנס לוויכוח האם אכן דוד היה שם גנרי המציין את אהוב האלה, יש לציין כי ככלל אין זה נכון שראשם של שליטים קדומים לא היה נתון בסכנה כפי שציינת. בספר "ההמון והכוח" מציין אליאס קנטי שבצורות קדומות של מלוכה יש שני טיפוסי שליטים. האחד הוא "משנה-הצורה הכל- יכול" המסוגל ללבוש כל דמות וכל צורה, בין אם של חיות, רוחות-חיה או רוחות-מתים וכו' ולמעשה כוחו מעוגן בדמויות הרבות מספור שהוא יודע ללבוש (בדומה לשאמאן). טיפוס השליט השני, שהיה מצוי בתרבויות קדומות, מגלה זיקה הפוכה בדיוק לשינויי צורה, זהו מלך שחייב להישאר תמיד כפי שהוא. להלן ציטוט מהספר (ע' 284): "אצל המלך [מהטיפוס האחר] שינוי הצורה אסור ומנוע... הוא אנוס להישאר כמות שהוא עד כדי כך, שאף להזדקן אין הוא רשאי, וחובה עליו להיות תמיד הגבר המצוי בשיא-בשלותו, בפיסגת בריאותו וחוזקו. אכן, מרגע שסימני-ההזדקנות הראשונים נראים בו - שיער שיבה או ירידה בכוח-הגברא - נוהגים להמיתו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדרך כלל בשלב הזה הבנים היו מגיעים לבגרות ואלה היו חסרי סבלנות ורצו להיות מלכים עכשיו ולא שאביהם יואיל להתפגר.יש לבקש גם הוכחות לטענות כאלו ולהוכיח כי זה נבע מסיבות פולחניות ולאו דווקא מסיבות של פוליטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כול, אתה צריך לקרוא את ''האלה הלבנה'' - גרייבס היה מסביר לך שמאמיני האלה היו רואים זאת לכבוד ולאושר להקריב את עצמם למענה. ההדס היה, נדמה לי, מוטיב קדום יותר לדפנה ומקודש מבחינות אחרות. הדפנה לא היתה מקודשת אלא סמל לניצחון (לא ברור לי מדוע, חוץ מזה שהעץ היה מקודש לאפולו - לאחר שניסה ללא הצלחה לחטוף ולאנוס את הנימפה בשם זה, הפך אותה לעץ והשתמש בענפיה לעטור את ראשי המנצחים - רעיון מזעזע לדעתי). בכל אופן, גרייבס מסביר גם את ההדס, ואני משתמשת בהסבר שלו כי הוא מסתדר טוב להפליא עם הרעיונות שיש לי בנוגע למנהגים יהודיים (במיוחד כאלה הנזכרים אצל עגנון, שאת ספרי עליו ''אלתו של עגנון'' אני מנסה למכור עכשיו לאחר שהוא הופיע כספר אלקטרוני בהוצאת בקבוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפנה ברחה ביער אבל אפולו הוא לא זה שהפך אותה לעץ היא התפללה לדיאנה ובקשה נפשה למות ולא לאבד את בתוליה והאלה נתנה לה נצחון על אפולו בכך שלא הצליח לקחת את תומתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, אין לי מה לומר בקשר למאורעות היסטוריים - מספיק לי שאני מתרכזת ברעיונות המיתולוגיים ובביצועם בצורת פולחנים דתיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |