 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר מערכת הבחירות הצמודה בארצות הברית, טענו מנהיגי הדמוקרטים, שניידר, מנהיג הירוקים, עם פחות מ- 5% מהקולות שבהם זכה, מנע את השלטון מגור, ובעצם העלה את הימין הרפובליקאני לשלטון. לטווח קצר זה נכון. תומכי הירוקים בעצם תרמו לעלית שלטון שמטרותיו הפוכות, כמו תיעוש מואץ, לובי מוגדל של חברות הנפט בשלטון ועוד. אם נסתכל לטווח קצת יותר רחוק, הרי שהירוקים בארה"ב השיגו הישג אדיר. יותר לא יוכלו מנהיגי הדמוקרטים להתעלם מדרישותיהם, מחשש שהתעלמות כזו תוביל להפסדים נוספים. אם נחזור למאמר הרי שעלית שרון היא זו היכולה (אולי) לעורר את המרכז-שמאל בארץ להגדיר את עצמו מחדש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הירוקים הפסידו לא רק לטווח קצר אלא גם לטווח הארוך. אחרי שהם הוכיחו את עצמם כמיעוט (פחות מ 5% לעומת 20% של מפלגת הרפורמה ב 92) קולני, עקשן, לא חכם, לא מעשי ולא נאמן שלא ניתן לרצות אותו, המפלגה הדמוקרטית (שכמפלגה רוצה להגיע לשלטון) תסיק (כנראה) את המסקנות ותתרחק מהירוקים ל"מרכז" מתוך כוונה לנגוס בקולות מהמפלגה הרפובליקאית ומהרוב הנמנע. הרי אם אחרי שמונה שנים של שלטון ידידותי לסביבה (באופן יחסי לשלטון בשנים קודמות) החליטו הירוקים להריץ מועמד חסר סיכוי דווקא מול מועמד שיחסו האנטי-סביבתי ברור ומוצהר, אז איך אפשר לקוות שהם יצביעו למועמד מהאופוזיציה (שמעצם היותו באופוזיציה לא יכול להוכיח את עצמו, לא שהוכחה כזו הייתה עוזרת לו). אותו הדבר עלול לקרות בישראל, במידה ומועמד מפלגת העבודה (ישראל אחת) לא יבחר אחרי שניסה להתקרב לשמאל (המדיני) ככל יכולתו אז המועמד הבא אפילו לא ינסה וישר יילך אם ה"מרכז" מתוך ידיעה שמה שהוא לא יעשה קולות השמאל אבודים. והתוצאה הצפויה היא שהמרכז-שמאל (לפי הגדרתך) יתפצל ומדינת ישראל תחזור לעוד רצף של ממשלות ימין/אחדות. ומי שישלם לא יהיה אהוד ברק (שיש לו כבר פנסיה כפולה לכל החיים) ולא מפלגת העבודה (שעוד תחזור לשלטון בשם זה או אחר ותחת מצע זה או אחר) אלה השמאל הישראלי שגוזר על עצמו גלות פוליטית (ולדעתי גם אזרחי ישראל/תושבי השטחים שיגררו לסטטוס קוו של גלי אינתיפאדה, טרור, דיכוי וסבל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז בוא נמשיך את הדיון בינינו כאן. הירוקים אומנם ספגו מכה, אבל בהחלט לא אנושה, ובהחלט לא מהסיבות שאתה מתאר. הסיבה העיקרית לאחוזי ההצבעה הנמוכים שקיבל ניידר מחולקת לשתיים: - קמפיין ההפחדה שהפעילה נגדו המפלגה הדמוקרטית, שהשפיע על המצביעים המתנדנדים בין שתי המפלגות. - ההתעלמות המוחלטת של התקשורת ממנו וממסע הבחירות שלו, ובעיקר הסירוב לאפשר לו להשתתף בדיונים. ראה מאמרו של ניידר עצמו על נושא זה- עכשיו בנוגע לכמה מהמסקנות וההנחות שלך: ראשית, שלטון קלינטון היה רחוק מלהיות ידידותי לסביבה בכל מימד שהוא מלבד המימד הרטורי (חוץ מחלק מההחלטות שהעביר קלינטון במהלך השבועות שבין הבחירות להחלפתו - אלה היו ללא ספק ההחלטות הנבונות ביותר שלו לאורך כל שמונת השנים הללו במגוון תחומים רחב למדי. מקרה מבחן: אשרור אמנת בית המשפט הבינלאומי). שנית, בפוליטיקה האמריקאית, בניגוד לזו הישראלית, כמעט ואין דבר כזה אופוזיציה אשר לא ניתן לבחון את הרקורד שלה במגוון תחומים בגלל חוסר עשייה מוחלטת. המתמודדים למשרת הנשיא וסגנו היו על פי רוב גדול אחד או יותר מהתפקידים הבאים בעבר: מושלים/ראשי עיריות גדולות/סנאטורים/נציגים בקונגרס/ראשי ועדות ועוד שלל תפקידים ציבוריים רמי-דרג, ועל כן ניתן לשפוט את מעשיהם. אינני יודע מה יהיה בבחירות הבאות, אבל אם תמשיך המפלגה הדמוקרטית במסעה לעבר ה"שמאל החדש" (שמאל בסגנון בלייר-שרדר) הרי שהיא תאבד את מרכז התמיכה הפופולארי והאינטלקטואלי שלה, וכוחם של הירוקים רק יגדל. אני מעדיף שהגוש המלאכותי מרכז-שמאל יתפצל, מאשר שהשמאל האמיתי יאלץ למכור את נשמתו ולוותר על ערכיו - גם אם זה אומר שסיכוייו של הימין לנצח יהיו גדולים יותר (למרות שאינני חושב שזהו המצב, לא בארה"ב ולא בישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני רוצה להודות לך על המאמר המעניין. אני חולק כמובן על המסקנות שלו (ושלך) באשר לסיבות שגרמו לו להפסיד, למרות שאין לי פרספקטיבה מדוייקת על התקשורת האמריקאית מנקודת מבטי (מאין שם במזרח התיכון) ראיתי מספר לא קטן (אם כי לא מסדר גודל של בוש וגור) של התייחסויות לניידר בCNN ואצל ג'י לנו, היו מספר מאמרים, הופעות בתקשורת הישראלית (הארץ ומעריב) ואפילו באינטרנט (יכול להיות ששמעת על זה). אני מניח (למרות שבהחלט יכול להיות שאני טועה) שלבוחר אמריקאי שמקורב יותר לרעיונות הירוקים היו יותר הזדמנויות להתקל במר ניידר. אבל כידוע התקשורת מכסה את מה שקל לה לכסות ובמערכת בחירות משעממת כמו האחרונה בארה"ב מועמד צבעוני(במובן של colorful) היה יכול למשוך כיסוי תקשורתי הרבה יותר נדיב אם כמה פרובוקציות קטנות, אפשר היה להרים טלפון לח"כ מופז וללמוד איך מינוי פרובוקטיבי מביא תקשורת ובוחרים (למרות שהמקרה של פרו ומפלגת הרפורמה היה בוודאי מוקר לניידר), אבל מי שלא רוצה ללמוד מטעויותיהם של אחרים לא ילמד גם מהצלחותיהם. מסע "ההפחדה" של המפלגה הדמוקרטית (שנקודת הפתיחה של הדיון הזה להבדיל מהדיון שלנו היתה שהיא לא היתה מוצלחת מספיק) לא היה מוצלח בגלל שמסע הפחדה מתוחזק היה רק מעודד מצביעים לעבור לניידר. לא ברור האם ניידר באמת חשב שהוא יקבל יותר מעשרה אחוזים אבל למיטב ידיעתי אין בארה"ב כרגע עשרה אחוזים שמקורבים לרעיונות הירוקים (כמו שאמרתי מיעוט קטן ורעשני). לפי מיטב הבנתי, ממשל קלינטון היה ידידותי לסביבה כאשר ההשוואה היא לא מול מדינות אירופה (ובטח שלא יחסית למה שניידר היה רוצה) אלא מול ממשלי בוש-רייגן (וכנראה בוש ג'וניר) אתה צודק באשר להבדל (המשמעותי) בין צורת הממשל האמריקאית לישראלית (רציתי לשמור על סימטריה, שלא קיימת, בין ישראל לבין ארה"ב ותוך כדי כך טעיתי והטעתי). מה שלא משנה את מסכנותי באשר לסיכון בפתק לבן ישראלי (או אמריקאי), כמובן. גם במקרה האמריקאי, המצביעים הירוקים לא בחרו בסגן הנשיא לשעבר למרות הרקורד הפרו-סביבתי שלו (לסגן נשיא יש רקורד הצהרתי בעיקר, אבל גור היה גם סנטור) ולכן אין סיבה למושל דמוקרטי כלשהו להניח שבמידה ויהיה ידידותי לסביבה הוא יקבל דיבידנד מתאים (לגודל ההשקעה) בקלפי ולכן הוא יוכל להסיק מסקנות ולהשקיע בבוחרי המרכז (הפחות כפויי טובה). המסקנה הזו חשובה במיוחד כשיש נשיא רפובליקאי (ז"א שמאמין בהגדלת האוטונומיה למדינות). אף אחד לא יודע מה יהיה בבחירות הבאות, אבל מה שניסיתי להבהיר הוא שאין ואקום המפלגה הדמוקרטית (שהיא לא באמת מפלגה אידיאולוגית אלה גוף שמטרתו להגיע לשלטון) תמיד תנוע (מבחינה רעיונית) באופן שיתן לה סיכוי גדול יותר לקבל את השלטון, התנועה לא נגרמת על ידי המפלגה אלא על ידי בוחרים פוטנציאלים, ז"א שברגע שהיא תבין שאין לה סיכוי לקרב את הבוחרים הירוקים (כי הם הוכיחו שהם לא יצביעו לה בכל מקרה) היא תנסה להתקרב לאוכלוסיות אחרות (ולא חסרות כאלה), וברגע שהיא תבין שהירוקים מהווים מאגר מצביעים גדול, נאמן ומצביע (ז"א בעל אחוזי הצבעה גדולים) היא תתקרב (רעיונית) אליהם. כוחם של הירוקים (והאדומים?) באמריקה יכול לגדול ואפילו לגרור את אמריקה למצב תלת מפלגתי, אבל בתור מפלגה אידיאולוגית היא (המפלגה) לא תגיע לשלטון ורק תרחיק את הדמוקרטים ממנו ומדעותיהם (ובמקרה הזה כדי באמת ללמוד מהדוגמה האנגלית של שלטון תאצ'ר עד שלטון בלייר). הסכנה מפיצול הגוש שמאל-מרכז היא לא שלטון הימין (להפך במקרה של פיצול זה האופציה היותר טובה, לדעתי) אלה התרחקות גוש המרכז מהשמאל והקמת ממשלת אחדות (שלדעתי מסוכנת לשמאל בהרבה ממשלת ימין) שתשמר את הסטטוס קוו (ויקח הרבה זמן עד שתתגבש אופוזיציה חזקה מספיק להפיל קואליציה כזו), זאת, דרך אגב, הסיבה שברק לא הקים ממשלת אחדות אלא ממשלה צרה עם ש"ס. כבר היום יש חלקים גדולים מהשמאל הישראלי שקיבלו החלטה מודעת לא לעשות פשרות אידיאולוגיות ועקב כך הרחיקו את עצמם מהאופציה להשפיע על הממשל וגררו את מפלגת העבודה ימינה (עד הקמת ישראל אחת), להבדיל הימין הישראלי הסיק מסקנות מההפסד ב92 (וההפסד ב99) ואפילו הקיצוניים ביותר מנסים לעשות קולות של שטיח בשביל לא להפריע לשרון להבחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |