 |
קודם כל אני רוצה להודות לך על המאמר המעניין. אני חולק כמובן על המסקנות שלו (ושלך) באשר לסיבות שגרמו לו להפסיד, למרות שאין לי פרספקטיבה מדוייקת על התקשורת האמריקאית מנקודת מבטי (מאין שם במזרח התיכון) ראיתי מספר לא קטן (אם כי לא מסדר גודל של בוש וגור) של התייחסויות לניידר בCNN ואצל ג'י לנו, היו מספר מאמרים, הופעות בתקשורת הישראלית (הארץ ומעריב) ואפילו באינטרנט (יכול להיות ששמעת על זה). אני מניח (למרות שבהחלט יכול להיות שאני טועה) שלבוחר אמריקאי שמקורב יותר לרעיונות הירוקים היו יותר הזדמנויות להתקל במר ניידר. אבל כידוע התקשורת מכסה את מה שקל לה לכסות ובמערכת בחירות משעממת כמו האחרונה בארה"ב מועמד צבעוני(במובן של colorful) היה יכול למשוך כיסוי תקשורתי הרבה יותר נדיב אם כמה פרובוקציות קטנות, אפשר היה להרים טלפון לח"כ מופז וללמוד איך מינוי פרובוקטיבי מביא תקשורת ובוחרים (למרות שהמקרה של פרו ומפלגת הרפורמה היה בוודאי מוקר לניידר), אבל מי שלא רוצה ללמוד מטעויותיהם של אחרים לא ילמד גם מהצלחותיהם. מסע "ההפחדה" של המפלגה הדמוקרטית (שנקודת הפתיחה של הדיון הזה להבדיל מהדיון שלנו היתה שהיא לא היתה מוצלחת מספיק) לא היה מוצלח בגלל שמסע הפחדה מתוחזק היה רק מעודד מצביעים לעבור לניידר. לא ברור האם ניידר באמת חשב שהוא יקבל יותר מעשרה אחוזים אבל למיטב ידיעתי אין בארה"ב כרגע עשרה אחוזים שמקורבים לרעיונות הירוקים (כמו שאמרתי מיעוט קטן ורעשני).
לפי מיטב הבנתי, ממשל קלינטון היה ידידותי לסביבה כאשר ההשוואה היא לא מול מדינות אירופה (ובטח שלא יחסית למה שניידר היה רוצה) אלא מול ממשלי בוש-רייגן (וכנראה בוש ג'וניר)
אתה צודק באשר להבדל (המשמעותי) בין צורת הממשל האמריקאית לישראלית (רציתי לשמור על סימטריה, שלא קיימת, בין ישראל לבין ארה"ב ותוך כדי כך טעיתי והטעתי). מה שלא משנה את מסכנותי באשר לסיכון בפתק לבן ישראלי (או אמריקאי), כמובן. גם במקרה האמריקאי, המצביעים הירוקים לא בחרו בסגן הנשיא לשעבר למרות הרקורד הפרו-סביבתי שלו (לסגן נשיא יש רקורד הצהרתי בעיקר, אבל גור היה גם סנטור) ולכן אין סיבה למושל דמוקרטי כלשהו להניח שבמידה ויהיה ידידותי לסביבה הוא יקבל דיבידנד מתאים (לגודל ההשקעה) בקלפי ולכן הוא יוכל להסיק מסקנות ולהשקיע בבוחרי המרכז (הפחות כפויי טובה). המסקנה הזו חשובה במיוחד כשיש נשיא רפובליקאי (ז"א שמאמין בהגדלת האוטונומיה למדינות).
אף אחד לא יודע מה יהיה בבחירות הבאות, אבל מה שניסיתי להבהיר הוא שאין ואקום המפלגה הדמוקרטית (שהיא לא באמת מפלגה אידיאולוגית אלה גוף שמטרתו להגיע לשלטון) תמיד תנוע (מבחינה רעיונית) באופן שיתן לה סיכוי גדול יותר לקבל את השלטון, התנועה לא נגרמת על ידי המפלגה אלא על ידי בוחרים פוטנציאלים, ז"א שברגע שהיא תבין שאין לה סיכוי לקרב את הבוחרים הירוקים (כי הם הוכיחו שהם לא יצביעו לה בכל מקרה) היא תנסה להתקרב לאוכלוסיות אחרות (ולא חסרות כאלה), וברגע שהיא תבין שהירוקים מהווים מאגר מצביעים גדול, נאמן ומצביע (ז"א בעל אחוזי הצבעה גדולים) היא תתקרב (רעיונית) אליהם. כוחם של הירוקים (והאדומים?) באמריקה יכול לגדול ואפילו לגרור את אמריקה למצב תלת מפלגתי, אבל בתור מפלגה אידיאולוגית היא (המפלגה) לא תגיע לשלטון ורק תרחיק את הדמוקרטים ממנו ומדעותיהם (ובמקרה הזה כדי באמת ללמוד מהדוגמה האנגלית של שלטון תאצ'ר עד שלטון בלייר).
הסכנה מפיצול הגוש שמאל-מרכז היא לא שלטון הימין (להפך במקרה של פיצול זה האופציה היותר טובה, לדעתי) אלה התרחקות גוש המרכז מהשמאל והקמת ממשלת אחדות (שלדעתי מסוכנת לשמאל בהרבה ממשלת ימין) שתשמר את הסטטוס קוו (ויקח הרבה זמן עד שתתגבש אופוזיציה חזקה מספיק להפיל קואליציה כזו), זאת, דרך אגב, הסיבה שברק לא הקים ממשלת אחדות אלא ממשלה צרה עם ש"ס. כבר היום יש חלקים גדולים מהשמאל הישראלי שקיבלו החלטה מודעת לא לעשות פשרות אידיאולוגיות ועקב כך הרחיקו את עצמם מהאופציה להשפיע על הממשל וגררו את מפלגת העבודה ימינה (עד הקמת ישראל אחת), להבדיל הימין הישראלי הסיק מסקנות מההפסד ב92 (וההפסד ב99) ואפילו הקיצוניים ביותר מנסים לעשות קולות של שטיח בשביל לא להפריע לשרון להבחר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש