 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על המאמר. כשנשאל פראנס דה-וואל לפני כשנה וחצי האם לשימפנזים יש דמיון, ענה: "קשה לי מאד לדמיין שאין להם דמיון. שימפנזים הם יצורים מאד יצירתיים - הם מרמים זה את זה (ואותנו!) כל הזמן וממציאים לעצמם משחקים רבים ושונים. יכולות אלה דורשות מידה מסוימת של מחשבה מוקדמת לגבי התוצאה המשוערת של פעולה מסוימת." דה-וואל מתפרנס מכתיבת ספרים והעברת הרצאות על הדמיון הרב הקיים בין קופי אדם לבין בני אדם, אך מתעלם מההשלכות המעשיות של המסקנות שהוא עצמו מסיק לגבי נשואי מחקריו. חוקרים רציניים כג'יין גודול ואחרים, אשר מתעניינים במורכבות הנפשית של בעלי חיים, יוצאים לשטח ולומדים עליהם המון בלי להתערב בחייהם ובלי לבצע בהם פרוצדורות פולשניות. דה-וואל, לעומת זאת, בחר את אופציית הקל"ב הנוחה של אוניברסיטת אמורי, אחד המרכזים הגדולים ביותר בעולם לניסויים בקופים. את כל מחקריו מבצע דה-וואל בקופים אשר מוחזקים בתנאי שבי, הרחק מסביבתם הטבעית שאותה לעולם לא יזכו לראות. חלק ממחקריו אף דרשו ביצוע פרוצדורות כירורגיות שבמהלכן הושתלו בקופים מכשירי ניטור שיאפשרו לדה-וואל למדוד מרחוק את השינויים בקצב הלב שלהם במהלך אינטראקציות חברתיות שונות שהתרחשו, לפי המאמר, "בתנאים טבעיים". כשנשאל דה-וואל מדוע אינו רואה בעיה בעובדה שהוא בחר לחקור בעלי חיים שמוחזקים בשבי, ענה: "מרכז הפרימאטים ירקס, השייך לאוניברסיטת אמורי שבה אני מלמד, נמצא באוניברסיטה הגדולה היחידה בעולם שבבעלותה יש שימפנזים. הם לא הובאו אלי, אני באתי אליהם בשנת 1991, ומאז אני צופה בהם ממשרדי אשר ממוקם ממש מעל המתחם שלהם." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה משוכנע שעצם היותם של הקופים בשבי, ולא בסביבתם הטבעית, גורמת להם מצוקה? בניגוד לדוגמאות הקשות יותר של ניסויים בבעלי חיים, כאן נראה שלא גורמים להם כאב ישיר, ובמידה מסוימת (אני מתרשם, רק על סמך מה שאני קורא כאן וקצת ניחושים) נעשה מאמץ לאפשר להם רווחה (לא כולל השתלות מכשירים). אני יכול לפחות לחשוב על כמה יתרונות של השבי (אי-פחד מטורפים, אי-מאמץ להשגת מזון, אולי אקלים נוח יותר). רוב האנשים, כמובן, יעדיפו קופים בטבע על קופים בשבי, ואולי יחשבו שזו גם טובתם (או רצונם) של הקופים; אבל צריך להיזהר לא להכניס כאן גורמים שאינם ממין העניין, כמו הערצה רומנטית לטבע, או דאגה לאקולוגיה בטבע. אלה עניינים מכובדים, אבל אתה מדבר בשם רווחת בעלי החיים. אנקדוטה (שלא מוכיחה הרבה, כדרכן של אנקדוטות): לפני כמה שנים ביקרתי בטירה בפירנאים שיש שם מרכז של עופות דורסים, המוחזקים בשבי וחלקם מופיעים בתצוגות תעופה. היה יום סגרירי עם גשם פה ושם, ורוב הציפורים נראו מסכנות, כמו שציפורים בגשם נראות: מצונפות כאלה. התרגשתי לראות שם גם עוזניית נגב אחת. וחשבתי שבוודאי היא צריכה להיות מסכנה מכולן, שהרי הנגב היה הגבול הצפוני של תפוצתן (עד שהם נכחדו גם משם); זה מין שחי באזורים חמים בלבד (מדבריות, סוונות), ולא אמור להיות רגיל לקור. למרבה הפלא, העוזנייה הזו עמדה בכלוב שלה עם כנפיים פרושות, ועד כמה שאפשר לייחס באחריות רגשות לציפורים, היתה *מאושרת*. הייתכן שעוזניות הנגב בטבע אוהבות קור, והם פשוט תקועות וסובלות מהחום, כאחרונות התל-אביבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף זה לחשוב שעוזניה פרושת כנפיים בשבי מאושרת... בכל מקרה אני לא חושב שפרישת כנפיים אצל ציפורים מביעה אושר (אני מדמיין ציפור עם כנפיים פרושות וזה נראה לי תוקפני. אולי זה מתאים לציפור טרף שיש אנשים מסביבה ולא יכולה לברוח), ועד כמה שאני יודע אין להן הבעות פנים - אתה יכול לנסות ולהזכר מה גרם לך לראות אותה כמאושרת? זו סתם שאלה סקרנית - באופן כללי אני לא חושב שחיות בר סובלות מהשבי לכשלעצמו, למרות שאפשר להאמין שהן עלולות להשתעמם. 1 מה זה בדיוק תצוגת תעופה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, הייתי לקוני מדי. האושר של העוזניה הוא מסקנה משנית. המסקנה הראשונית היא פשוטה: פרישת הכנפיים מקררת, ולכן אני חושב שזה לא פזיז מדי להסיק שהעוזנייה נהנית מהקור (ומהגשם?) ורוצה עוד1. זאת לעומת שאר הציפורים (רובן כאלו שחיות באופן טבעי במזג אוויר כזה) שהתכווצו כדי לשמור על חום. מעבר לזה, יש כל מיני פרטים קטנים בשפת הגוף של ציפורים שיוצר אצלנו תחושה די חזקה על מצב הרוח שלהן, אבל כאן באמת יש סכנה לטעות. תצוגות תעופה הן דבר די מקובל בחו"ל (ראיתי אחת כזו שם בצרפת, אחת באוסטריה, אחת באנגליה ועוד מקום בסקוטלנד שעושה כאלה אבל היה קר מדי באותו יום. נדמה לי שראיתי משהו על זה גם באיזה פרוספקט של "הצפארי" בישראל). הם מוציאים את הציפורים לחצר, ושם נותנים להן לתפוס אפרוח מת שמעיפים אותו על חבל. זה מרהיב עין לקהל, ואני מנחש שגם הציפורים מרוצות, לפחות בהתחשב באלטרנטיבות: הציפורים שמגיעות למרכזים האלו הן תמיד כאלו שנמצאו פצועות, או (לעתים נדירות) כאלו שנולדו בשבי והן "מוטבעות" על בני אדם ולא יוכלו לשרוד בטבע. יש, מן הסתם, כמה ציפורים שלא מרוצות מהסידור: האפרוחים. אבל גם האלטרנטיבות של אלו לא משהו. 1 או שמא - אפשרות מוזרה שעלתה בדעתי זה עתה - היא השוויצה, כאקט חברתי כלפי שכנותיה2, "תראו איזה קשוחה אני, לא מזיז לי הקור"? 2 ממינים אחרים כולן, אבל בשבי זה לא שולל חברתיות, אני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הלוגיקה שלך הפוכה? דווקא העוזניה, שאינה מורגלת בתנאי קור, אינה מחזיקה במאגר הגנטי שלה את התגובה המצטנפת לקור, אלא את התגובה הפורשת לרטיבות - במטרה ליבש את הכנפיים במהרה. היא פשוט לא מספיק מבינה את הסביבה שלה כדי להבין שפרישת הכנפיים לא מייבשת אותן במזג האוויר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם הנטייה להצטנף בקור מקודדת בגנום - מספיק טיפה ניסוי וטעיה כדי לגלות את הפטנט: מתכווצים לרגע, אפילו במקרה, ו-"הממ, יותר נעים ככה". זאת לעומת תכנות גנטי להתנהגות כזו, שנראה לי מסובך להחריד. אבל חוץ מזה, יכול להיות שאתה צודק, שהעזניה יותר רצתה (במודע, או אינסטינקטיבית) להתייבש מאשר להתקרר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לידיעה- חיות בשבי חיות זמן קצר יותר מחיות חופשיות בטבע. והן גם חשופות הרבה יותר למחלות. ומראה ממש לא מגדיר אצל חיות. מה שכן, הסכנה בטבע גדולה יותר, מבני האדם עצמם שמצליחים למצוא שימוש דבילי לכל חיה וחיה. והגועל האמיתי הוא שזה בגלל שיש שוק של אנשים שמשעמם להם בחיים ויש להם הרבה כסף, שפשוט מוכנים לשלם סכומים עצומים בשביל ארנק מעור או תרופת פלא מכליה של איזשהי חיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לאשש את הקביעה שלך לגבי תוחלת החיים של חיות בשבי לעומת חיות חופשיות? כל הסטטיסטיקות שאני מכיר טוענות את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. כל דבריי מבוססים על מה שנאמר בנשיונל ג'אוגרפיק בלבד.. אני חוזר בי עד לאחר מחקר מדוקדק יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה אם תיצור קשר למייל הזה, תודה rivca@walla.co.il
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך "תצוגת תעופה" אם הם בשבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 114650 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא מיותר להזכיר כאן שחתולים שחיים איתנו בשבי עושים עסק הרבה יותר טוב מאחיהם המשוחררים, כפי שהבהיר יפה איזי במאמרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, קראתי את התגובה שלך וחשבתי לעצמי - האם אני צריך להתפלא, להתרגז או לקבל אותה כטבעית ביותר. אני אניח לך לנהל את המלחמות שלך נגד דה וואל אבל כשאתה מנסה לצמצם את המעמד האקדמי שלו למשפט המוזר "דה וואל מתפרנס מכתיבת ספרים והעברת הרצאות" ושכביכול אין הוא חוקר "רציני" (מה זה בדיוק?) כמו גודאל, אין לי אלא להשתומם על הצורה בה אתה בוחר לראות דברים. אני לא הסנגור של ירקס, דה וואל או אחרים, גם בגלל שאני לא מתמצא ומתעניין בנושא כמוך וגם בגלל שלא על זה נסב המאמר. אם תסתכל למשל בלינק מהכתבה לאתר של Living Links תראה שהם מצהירים שהמחקר שלהם משתמש בטכניקות לא פולשניות שהם לא היו מהססים להשתמש על בני אדם. מטרתם לחקור את האבולוציה, למצוא דמיון והבדלים בין קופים לבני אדם ולחנך את הציבור ולקדם את טובתם ורווחתם של קופים ולפעול לשימורם. למשל בכתובת הזו שהם כותבים על האסון והאיום הגדול ביותר על פרימטים באפריקה, מציד לא חוקי, מכירת קופים למסעדות, ועל מאמצי השימור שנעשים למענם. הלינק הזה מראה תמונות קשות של טבח קופים (מאותו סוג שכמה מגיבים בדיון הגדול על ניסויים בחיות אהבו להראות) בלינק הזה תוכל לקרא על שימור קופי העולם החדש, כמו קפוצ'ינים. אני חייב להודות שלא קראתי את כל מה שכתוב באתר שלהם ואני די משוכנע שתוכל למצוא פגמים ובעיות איומות במה שהם עושים. האם אני יכול לאמר לך שתמצא את מה שאתה מחפש? אני לא יודע. בכל אופן, המאמר דן בהתפתחות המוסר ולא ביחס שלנו לבעלי חיים בכלל ולקופים בפרט. לכן, אני חושב שהתזות שהבאתי דווקא תומכות במצע אותו אתה מנסה לקדם, קרי, חיות הם יצורים סנטיאנטים (בעלי יכולת רגשית ותחושתית), יש להם יכולות קוגנטיביות מסוימות, שלא ניתן לערער על קיומן, שיש להם צורות התנהגות חברתית שאפילו אם הם לא מודעים לה, הרי הם מקיימים אותה והיא נתמכת על בסיס יכולת רגשית ותבונית מסוימת. לכן זה רק יכול לחזק את דעתך שעלינו להנהג בכבוד לחיות, כש"כבוד" כולל את כל אותה מסכת ארוכה שהתגלתה לפנינו בדיון הארוך על נסויים בבעלי חיים. אגב, בניגוד לרושם שעלול לעלות ממה שכתבת, עד כמה שידוע לי (מפי הסוס) דה וואל כן השתתף בתצפיות ומחקרים שנערכו בטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקונגרס האמריקאי הקצה 24 מליון דולר להקמה של פארק מיוחד עבור קופים בגמלאות במרכז ירקס בראשותו של פראנס דה וואל. הסיפור אולי מלבב אבל אני בטוח שיש כאלה שיכולים לראות בו צדדים אפלים. מדובר בקופים שגודלו למטרות נסויים, בעיקר בשנים שבו פרח מחקר איידס, שלא צריכים אותם יותר. מרכז אחד, על שטח של כ 800 דונם ישמש כבית לכ-300 שימפנזים. מתוך 1600 קופי מעבדה בארה"ב 400 לא משתתפים יותר בניסויים. המנדט של הקונגרס כולל גם חובה לספק לקופים "אמצעי העשרה" כמו טלויזיות ומתקני שעשועים, אבל חוקרים אחדים טוענים שזו מזימה של ארגוני צער בעלי חיים לבטל לחלוטין מחקר בחיות. לעומתם, מגיני החיות טוענים שהצו מתיר להוציא קופים מאתר המקלט שלהם במקרי חרום הנוגעים לבריאות הציבור. בקשר למאמר שלנו, מסופר בכתבה המצורפת מהני"ט על קופים שנהנים מצפיה בתכניות מסוימות בטלויזיה. כמו כן, החוקרים רוצים לשחרר מהמעבדות את הקופים שנולדו ביער ולהביא אותם לפארק כדי שילמדו את אלה שנולדו בשבי כל מני דברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופים שראויים לפרס מיוחד יקבלו קלטות של דודו טופז. בעצם, זה ידבר יותר לבבונים מאשר לשימפנזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על הקישור. אני חושב שהפסקה האמצעית שלך יצאה קצת מבולבלת. אף אחד לא חושב שדווקא הכנסת הטלויזיות ומתקני השעשועים למקלט היא "מזימה של ארגוני צער בעלי חיים לבטל לחלוטין מחקר בחיות" (ד"ר זולה, מנהל מרכז ירקס, טען זאת לגבי עצם הקמת המקלט, מה שמזכיר מאד איך גם אצלנו בארץ מתנגדים נציגי האקדמיה לשיקום קופים ממעבדות). גם את המשך הפסקה כדאי לחדד: הארגונים לא מודאגים סתם מכך שמישהו יוציא קופים מהמקלט במקרי חירום, אלא מכך שבכל עת רשאי ד"ר זולה להחזיר את השימפנזים למעבדות הניסויים שלו, לפי שיקול דעתו. חלק מתנאי העסקה הם שגם אחרי ש"יצאו לגמלאות" ולכאורה שוחררו, השימפנזים הללו נשארים רכושו של ד"ר זולה, והם עלולים למצוא את עצמם חזרה במעבדות אם הוא יחליט כך יום אחד. מעניין שהדוגמא שד"ר זולה נותן לאפשרות כזו, קשורה דווקא ליוזמת מיפוי הגנום שלהם. אני מצאתי אירוניה מסוימת בכך שדווקא באמצעות החזרת השימפנזים לכלוביהם שבמעבדות, מתעתדים זולה וחבריו למפות את האלמנט החמקמק שהופך אותנו לאנושיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לפתח כאן את הדיונים הגדולים על בע"ח, אבל בכתבה מוזכר שאת החיסון לדלקת כבד (זה hepatitis b?) פיתחו על שימפנזים, אני משוכנע שיש לך הסתייגויות מזה מכאן ועד להודעה חדשה. מה שעניין אותי אלו שתי נקודות חשובות: 1) הכרה אנושית בקיומה של נפש בקופים. הכרה שמעוגנת בחקיקה. 2) תאור אמין למדי של התנהגות קופים בשבי בהקשרים של אותה נפש, וכיצד אפשר ללמוד מכך על נפשנו אנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה פספסתי משהו. המדינה הרי מממנת מן הסתם גם מקלטים לבעלי חיים אחרים בנוסף לאותם 300 שימפנזים. האם יש חוק שבאמת מכיר בכך שלאותם בעלי חיים (או אולי רק לשימפנזים) יש "נפש" או רוחניות יתרה? במאמר שהבאת לא הצלחתי למצוא התייחסות לנושא הזה. לגבי הנקודה השניה, התיאור אולי אמין למדי, המידע שנצבר בו מעניין וגם יוזמות השיקום הן ללא ספק מבורכות ורצויות. ובכל זאת, למרות כל העדויות לדמיון הרב בין שימפנזים לבין בני אדם, עדיין מבחינת יחס החברה והחוק, מעמדו של שימפנזה קרוב מאד למעמדה של ארנבת ורחוק כרחוק מזרח ממערב ממעמדו של יצור אנושי. אני חוזר ושואל: עד כמה צריכים השימפנזים להיות דומים לבני אדם כדי שנפסיק לכלוא אותם במעבדותינו ולהשתמש בהם לצרכינו? אני לא מצליח להבין איך אפשר לנהל דיונים רציניים על מוסר, שימפנזים ובני אדם, תוך התעלמות מוחלטת (או הימנעות מוצהרת) מהתייחסות לשאלה הזאת. טוב, לפחות לא כולם מתעלמים. הנה לקט קטעים מסימפוזיון שהתקיים בביה"ס למשפטים של אוניברסיטת הארווארד בנושא מעמדם המשפטי של שימפנזים (קישור וידאו): http://stream.realimpact.org/rihurl.ram?file=realimp... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגודת צער בע"ח פועלת לפי חוק? אני פשוט לא יודע. את פארק השיקום לקופים מקימים לפי הוראת הקונגרס, ואם אני מבין נכון אז הם קובעים שיש לקופים נפש והפארק צריך לשקם אותם (שים לב לקטע על הקופים שנלקחו מתוכנית החלל, שכולם התנהגו בצורה משוגעת - זה לא אומר בצורה נחרצת שיש להם נפש, אבל זאת אינדיקציה ברורה לדרך שבה החוקרים מסתכלים עליהם). שים לב שההוראה מחייבת "תוכניות העשרה", מה שגם שמראה שישנה איזו הסכמה שיש לקופים נפש. המאמר בקישור מצטט שני סוגים של חוקרים, וצד אחד רוצה להקטין ולבטל ניסויים בקופים, ונוקט לשם כך בצעדים ממשיים (כסף, חקיקה, פארק), ולא רק מדברים על זה בסמיפוזיון (בלי להמעיט בערכו). אני חושב שהקמת הפארק יכולה לשמש דווקא את המטרה שלך, ואני לא מוצא טעם בניגוח (הסמוי) שמשתמע מהתגובה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לחוק: למיטב ידיעתי, לפחות ברוב המקרים אם לא בכולם, עמותות לא פועלות מכוח חוקים. מה שכן, במדינות מתוקנות נהוג שהמדינה מתקצבת גם עמותות להגנה על בעלי חיים. ההחלטה על התיקצוב יכולה להיות דרישה מפורשת בחוק או בתקנות, תקנה פנימית של משרד ממשלתי כלשהו, או החלטה של השר הממונה. במקרה של שיקום קופים, נדרשת לעתים קרובות פעילות מיוחדת של המחוקק, גם משום שהתקציבים הדרושים הם גבוהים מאד, אך בעיקר משום שהמעבדות אינן מתלהבות, בלשון המעטה, מרעיון השיקום. מהתבטאויותיו של ד"ר זולה, שהוא כידוע מנהל המרכז ע"ש ירקס ועל פיו ישק דבר, ניכר שלו הדבר היה תלוי רק בו, שימפנזים מאוניבסיטת אמורי לא היו יוצאים לשיקום. לענייננו, אני עדיין לא מבין היכן ישנה הכרה חוקית בכך שגם לקופים יש נפש. לכל היותר מדובר בחיזוק הטענה ששימפנזים אינם מכונות נטולות תודעה (להבדיל מנפש, שהיא לתפיסתי מושג דתי ביסודו). השימוש באמצעי העשרה מעיד שהחוקרים הבינו ששימפנזים הכלואים ללא אמצעי העשרה מאבדים את שפיותם, דבר שוודאי לא משרת את האינטרסים של החוקרים. זאת ועוד: החוקר היחיד שמצוטט במאמר כתומך בשיקום קופים הוא פראנס דה-וואל (לא בדיוק ויוויסקטור טיפוסי), וגם הוא אמר בפירוש שהוא בעד שיקום רק עבור שימפנזים שאינם משמשים למחקר ביו-רפואי. חוקרים אחרים, שאינם נזכרים במאמר בשמותיהם, תמכו לכל היותר בטענה ששימפנזים במעבדות ראויים ליחס טוב יותר מזה שמקבלות חיות מעבדה אחרות בארה"ב. רון, האמן לי בבקשה שאין ולא היתה לי שום כוונה להתנגח. אולי זה נראה כאילו אני מתעקש לעסוק כל הזמן בחצי הכוס הריקה, אך מהסתכלות בתמונה הגדולה, פארק השיקום הזה - מבורך ככל שיהיה - באמת רחוק מלמלא את חציה השני של הכוס, ולו רק משום שעצם קיומו נותן לגיטימציה ואולי מנציח דבר שבעיני הוא תועבה מוסרית מתחילתו ועד סופו. לעומת דה-וואל והחוקרים האחרים שהתבטאו במאמר, האנשים שדיברו בסימפוזיון שבקישור שהבאתי (ד"ר ג'יין גודול, פרופ' אלן דרשוויץ, פרופ' סטיבן וייז ואחרים) עובדים לדעתי נכון כאשר הם לא מסתפקים בקידום מטרות כמו שיקום לאחר מעשה או הכנסת אמצעי העשרה לכלובים, אלא גורמים לציבור הרחב לחשוב מחדש על מוסריות עצם השימוש בשימפנזים ובבעלי חיים אחרים כבכלי מחקר לאור דמיונם הרב לבני אדם מבחינה פסיכולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגזין הני"ט מקדיש כתבה ענקית ל"אתר הנופש," או יותר נכון לעיר המקלט שמוקמת עבור הפרימאטים ששימשו כחיות מעבדה. אתר אחד שבתמונה הזו נראה כמו כלא אבו גרייב, נקנה בשנת 2002 על ידי האגודה להצלת השימפנזים מידי קרן קולסטון למחקר ביורפואי, ו-200 השימפנזים הועברו לאתרים דוגמת זה שמוקם בשרבפורט לואיזיאנה או פורט פירס בפלורידה, "אנחנו יכולים לראות בבירור בשימפנזים איזו גרסא מוקדמת שלנו אשר, ולו רק מתוך הרחבת היוהרה שהובילה אותנו לכלוא אותם, מחייבת אותנו להעניק להם תנאי מחייה טובים יותר." שימפנזים שבילו כל חייהם במעבדות לא יודעים מהו טיפוס על עץ, והחוקרים מקווים שכמה שימפנזים שנתפסו בזמנו באפריקה יצליחו ללמד אותם להיזכר ביכולת הזו. למאמר של צ'ארלס סיברט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נחמד ומעודד לקרוא על שיקום מוצלח שכזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נבחר ע"י המגזין טיימס. בין השאר נכתב עליו שהוא חוקר את המשותף לפרימטים, הדדיות, אמפתיה, ופתרון קונפליקטים. הוא מאמין שישנו קו ישיר המוביל מההתנהגות של שימפנזים לפוליטיקה האנושית, כך שניוט גינגריץ' (שהוביל את המהפכה הרפובליקנית בקונגרס לפני כעשור) המליץ לחברי קונגרס צעירים ללמוד את ספרו של דה וואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציד בונובו למטרות מאכל דילדל את מיספרם וממשלת קונגו, בעזרת מענקים אמריקאים, החליטה להקים שמורת ענק בשטח של כ 12K מייל רבועים להגנה על הקופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקוה שהתכנית תצליח. לקבלת פרופורציות: מדובר על שטח גדול יותר משטחה של מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לאכול יצורים כאלה? זה הרי קניבליזם לשמו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיווח של אל-ג'זירה מאבחזיה: צאצאי הקופים ששוגרו לחלל ע"י ברית המועצות חיים כיום במכון מחקר הרוס. האם מדענים ישתמשו בהם לניסויים או אולי צפוי להם עתיד טוב יותר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |