 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכותב מסיק שאין להרתעה הישראלית משקל בשיקולים ארוכי הטווח. האמת היא הפוכה, כמובן. ההרתעה הישראלית היתה שיקול עד שראש ממשלתנו שחק אותה עד דק: "אני דורש מממשלת לבנון להחזיר את החיילים החטופים עד הערב." נו, אז הוא דורש. "אם תוך 48 שעות לא יהיה שקט בשטחים, אורה לצבא להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו בכדי להשיב את השקט על כנו". אחר כך הוא החליט שאם הפלשתינאים לא ייענו לאולטימטום, הוא יציב להם עוד אולטימטום. "אני מציע שאף אחד לא ינסה את מידת סבלנותה של ישראל". ההצעה לא התקבלה. השווה זאת ליצחק שמיר: גם בשיא התקפת הטילים של עירק על מדינת ישראל הוא לא איים ולא התחייב לשום תגובה ספציפית. עד עכשיו לא ידוע לציבור הרחב בארץ ומחוצה לו אם יש לישראל תגובה הולמת. יתכן שיש ויתכן שאין. אי הבהירות הזו משרתת אותנו היטב (במיוחד אם אין לנו תגובה טובה). לברק, לעומת זאת, נגמרו כל האיומים. לכן הוא כבר לא יכול לאיים. תגובת ההפגזה ברמאללה היתה היחידה האפשרית, וגם היא באה מאוחר מדי. אם היה מממש את איומו להכניס צבא לשטחים מיד לאחר יום כיפור, הוא לא היה צריך להפגיז את רמאללה. צריך לזכור שהאינטרס האמריקאי אינו זהה לאינטרס הישראלי, וגם האמריקאים אינם עשויים מקשה אחת. הפלשתינאים תקפו לא אחת יעדים אמריקאיים, כפי שעשו גורמים מוסלמיים קיצונים אחרים. ארצות הברית מעולם לא גילתה הבנה לפעילות זו. אנחנו סובלים הרבה יותר, וביכלתנו להגיב בצורה הרבה יותר אפקטיבית, ומה מציע הכותב? הוא מאיים עלינו במלחמה. עירק כבר הפכה לבדיחה של העולם בהצהרות ההזויות של סדאם כדוגמת "הגיע הזמן לגמור עם הציונות הזו". נכון שלא ניתן לדעת איך תסתיים מלחמה של ארצות ערב נגד ישראל, אך לא יתכן שישראלים יירצחו וייחטפו ללא תגובה הולמת רק משום שאיננו יודעים את התוצאות. אם ישראל היתה מגיבה ביד חזקה נגד האינתיפאדה בעת פריצתה היו נהרגים הרבה פחות פלשתינאים והרבה פחות יהודים. רק בגלל אוזלת ידנו אז ניתן לאיים עלינו כיום במלחמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח שנכון לעכשיו, ישראל לא עומדת בפני סיכון קיומי. גורמים עויינים - כן, אבל קיומה לא מוטל בספק. קיומה יהיה מוטל בספק, אם ארצות ערב יכנסו לתמונה. את ההכנה למלחמה הזו עושים בתקשורת. מי שיגרוף יותר גיוניים, יפסיד. מה לעשות. ישראל יכולה להרשות לעצמה לתת לפלסטינאים לזרוק אבנים על מוצבים או כלי רכב משוריינים, שכן מזריקת אבנים לא תפול המדינה. ברור שאם אזרחיה או חייליה יהיו בסכנה עליה להגיב, אולם התגובה צריכה להיות פרופורציונאלית. אי אפשר להגיב בטילים על אבנים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לרות בילד בן 12, כיוון שגם אם נתעלם מהפאן המוסרי, אזי נשאר עם הזעם הערבי והגינוי המערבי, דבר שיזיק לנו קשות. במלחמה הזו, מה לעשות, לא מי שהורג יותר מנצח, אלא מי שהורגים לו יותר. מה הפלא שמנפנפים כל הזמן בתמונות הילד בן ה-12, הלינץ' בחיילי המילואים, ההלוויות ועוד. התקשורת היא שדה הקרב עכשיו, והטלוויזיה החינוכית, כן, זו שבימים כתיקונם משודרים בה פרפר נחמד ושאר תוכניות הילדים, הפכה להיות החזית המרכזית במלחמה הזו. ולכן תגובה קשה, היא לא בהכרח ניצחון, אלא הפסד. כשתפתח חזית נגד מדינות ערב מצפון, דרום ומזרח, אז נהיה בבעיה הרבה יותר גדולה, עם כוח הרתעה או בלעדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, יובל. קודם כל, אחזור על עמדתי הבסיסית, הפעם בצורה הישירה ביותר: אני מאמין כי העימות בו אנחנו שרויים כעת (הדבר אותו מכנה התקשורת "מלחמה" והצבא, ברמת דיוק גבוהה בהרבה, קורא לו "עימות נמוך עצימות") הוא למעשה בלון נפוח, שהובא לממדיו הנוכחיים (והוירטואליים לגמרי) בעיקר על ידי התקשורת המקומית והעולמית. אף אחד מהאירועים עד כה לא בישר על סכנה ממשית למדינת ישראל, והאיומים המשמעותיים, אם בכלל, היו על נקודות זניחות מבחינה אסטרטגית (ע"ע קבר יוסף). אין ספק שאחת ממטרותיה של המדינה היא לשמור על בטחון אזרחיה, וזאת מבלי להתעסק בסוגיה האם לאותם אזרחים יש את הזכות להתיישב באדמות כבושות או להוות נטל אסטרטגי על הצבא שמגן עליהם. אך הנקודה אינה כה פשוטה: שכן אמצעים קיצוניים שישמשו להגנה נקודתית על אותם אזרחים עשויים להביא, בתורם, למלחמה אמיתית שתסכן את בטחון כלל אזרחי המדינה מאות מונים יותר מהמצב הנוכחי. מה עדיף? פגיעה בבטחון מספר מוגבל של אזרחים, או מלחמה בקנה מידה מלא או כמעט מלא? בכלל, אני בספק כי נושא ההרתעה עובד או יכול לעבוד. מאז תחילת "אינתיפאדת אלאקצה", הרגה ישראל כ- 100 פלסטינים, ובמשך חמישה הימים האחרונים התרגל צה"ל להפעיל מטוסי קרב כנגד עמדות צלפים היורות לכיוון הישוב היהודי בחברון. אף על פי כן, לא נראה כי שני מנופים אלו, הן הפגיעה המוגברת במפגינים והן השימוש באמצעי לחימה מתקדמים, מביאים לתוצאות כלשהם בהרגעת השטח או בהחלשת שטף האירועים. כמובן שניתן "להרתיע" את ההמון ע"י טבח המוני או מספר טבחים כאלו, אך דבר זה אינו אפשרי, גם מבלי להתייחס להיבט המוסרי, על רקע הדברים שנאמרו בכתבתי המקורית. אגב, אין בי שום ספק שהאמצעי הטוב ביותר נגד התקוממות הפלסטינים הוא מה שנקרא בצה"ל "מנופים אזרחיים" - ניתוק חיבורי מים לטווח ארוך, ניתוק רשת החשמל ליעד עליו נערכות סנקציות, ןמניעת מעבר של בכירים פלסטינים בכל המחסומים הישראלים. הפגיעה הכלכלית באזרחי הרשות היא שתביא לשינוי המגמה, ולא מופעי אימה של ממשלת ישראל. נקודה אחרונה: אני מהסס לחשוב מה היה קורה - בירדן, לדוגמא, על 65% הפלסטינים שבה - אם צה"ל היה עורך באינתיפאדה טבח בג'בליה בקנה המידה של הטבח אותו ערך מובארכ ברפיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההרתעה של ישראל, אינה כמובן איום של ישראל, אם הוא מופר או לא. כח ההרתעה נמדד ביכולת למנוע פעולה של האוייב. לישראל יש יכולת הרתעה גבוהה , לגבי המדינות השכנות, וגבוהה מאד כלפי הרשות הפלשתינאית, אבל במאבק כמו שיש לנו, בטח הבחנת - המדינות אינן משתתפות, ואפילו הרשות הפלשתינאית, רשמית, אינה משתתפת, הן משסות את משוגעי הכפר שלהן בנו, ונגד משוגעי הכפר(חיזבוללה, התנזים, הג'יהאד, החמס) כח ההרתעה שלנו אינו תקף, המדינות והרשות רוצות שנשתמש בו, כדי שיוכלו לתקוף אותנו על על היותנו התוקפן מול המטורפים.... לכן - לא לירות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |