|
אתה שוכח שנכון לעכשיו, ישראל לא עומדת בפני סיכון קיומי. גורמים עויינים - כן, אבל קיומה לא מוטל בספק. קיומה יהיה מוטל בספק, אם ארצות ערב יכנסו לתמונה. את ההכנה למלחמה הזו עושים בתקשורת. מי שיגרוף יותר גיוניים, יפסיד. מה לעשות. ישראל יכולה להרשות לעצמה לתת לפלסטינאים לזרוק אבנים על מוצבים או כלי רכב משוריינים, שכן מזריקת אבנים לא תפול המדינה. ברור שאם אזרחיה או חייליה יהיו בסכנה עליה להגיב, אולם התגובה צריכה להיות פרופורציונאלית. אי אפשר להגיב בטילים על אבנים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לרות בילד בן 12, כיוון שגם אם נתעלם מהפאן המוסרי, אזי נשאר עם הזעם הערבי והגינוי המערבי, דבר שיזיק לנו קשות. במלחמה הזו, מה לעשות, לא מי שהורג יותר מנצח, אלא מי שהורגים לו יותר. מה הפלא שמנפנפים כל הזמן בתמונות הילד בן ה-12, הלינץ' בחיילי המילואים, ההלוויות ועוד. התקשורת היא שדה הקרב עכשיו, והטלוויזיה החינוכית, כן, זו שבימים כתיקונם משודרים בה פרפר נחמד ושאר תוכניות הילדים, הפכה להיות החזית המרכזית במלחמה הזו. ולכן תגובה קשה, היא לא בהכרח ניצחון, אלא הפסד. כשתפתח חזית נגד מדינות ערב מצפון, דרום ומזרח, אז נהיה בבעיה הרבה יותר גדולה, עם כוח הרתעה או בלעדיו.
|
|