אני סלים שיידי האמיתי 10436
דובי קננגיסר יום א', 8/10/2000, 22:33
קניתי את המרשל מאת'רס. למרות שבדרך-כלל אני לא סובל ראפ, את האלבום הזה אהבתי מאוד. שני השירים האלימים ביותר - סטאן וקים (שמזכיר מאוד את השיר בוני וקלייד עליו דובר במאמר) הם כואבים לשמיעה.
אבל יותר חשוב - מרבית האלבום עוסק בהצלחתו של אמינם עצמו ובהאשמות שבאו בעקבות אלבומו הקודם:
Kill you
Stan
Who Knew
The Way I Am
The Real Slim Shady
Remember Me
I'm Back
Marshall Mathers
Criminal
כל אלו עוסקים באמינם עצמו ובמה שאמרו עליו. אם נתעלם מקטעי הקישור, זה משאיר חמישה שירים שאינם עוסקים בו.

התקליט הזה, במידה רבה, הוא תקליט של יוצר די מבוהל ממה שקרה סביבו. האפולוגטיקה שבה וחוזרת בכל שיר ושיר כמעט, מבעד לקללות. "כמה נזק כבר אפשר לעשות בעט?" שואל אמינם, וממשיך - "לא ידעתי שאהיה כזה גדול, לא ידעתי שאדפוק את הילד הזה, לא ידעתי שאגרום לו לחתוך את הורידים, לא ידעתי שאגרום לו להכות את הכלבה הזאת". זה יכול גם להסביר את הקו המוזיקלי הרך יותר (לפי המאמר. לא שמעתי את האלבום הראשון).

כמובן שאין בכך להוריד ממוצלחתו הרבה של האלבום. מי שיכול לסבול את זה - יאהב את זה.
אני סלים שיידי האמיתי 14436
גלעד דנבום • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 15/1/2001, 16:32
קראתי לאחרונה מאמר באחד מעשרות המגזינים המקוונים למוסיקה, על שלל גווניה, ובו נטען כי אמינם יוציא טרילוגיית אלבומים תחת שלושת השמות השונים שלו (סלים שיידי, מרשל מאת'רס ואמינם) ולאחר מכן לא יוכל לסבול יותר את הלחץ שיופעל כנגדו ואת תגובתם של ה"מעריצים" שלו, וילך בדרכו של קורט קוביין.

נקווה שהתחזית המרה הזו לא תתממש - אמינם הוא לדעתי היוצר המוכשר והמקורי ביותר שקם למוסיקה השחורה מאז תחילת שנות ה - 80.
והוא עוד לבן! 14437
ערן בילינסקי • בתשובה לגלעד דנבום יום ב', 15/1/2001, 16:56
והוא עוד לבן! 14444
גלעד דנבום • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 15/1/2001, 20:58
או כמו שצ'רלס ברקלי אמר:
"You know it's all going to hell when the best Rapper is white and the best Golf Player is black"...
תגובה 17148
Mafisto • בתשובה לגלעד דנבום שבת, 17/2/2001, 17:06
אמינם הוא עוד "אמן" שהופך למכונת כסף וממסחר את עצמו כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. הוא פולט קללות כדי שיקבל עוד כותרת במגזין נוער דביק וחושב שלהיות הוא זו מחמאה. הבחור יודע עסקים, "היוצר המוכשר ביותר שקם למוסיקה השחורה" הוא כלל לא.

ומאיפה בכלל ההשוואה לקורט קוביין? אין כל קשר. קוביין, אחד האנשים הכי מוכשרים והכי משפיעים של שנות ה-‏90 ושל הרוק ומנגד מכונת הקללות שאמא שלו כבר תובעת אותו. והמילים של אמינם לעולם לא יגיעו לרמת הרגש והכאב האמיתי של קוביין.

אין בכלל מקום להשוואה בניהם. המצב היום במוסיקה הוא קטסטרופה, מכל חור קופצת לך שחורדינית אחרת שרוצה להיות מדונה ואמינם הוא חלק ענק בתעשית הכסף הזו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות