בתשובה לדובי קננגיסר, 08/10/00 22:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי לאחרונה מאמר באחד מעשרות המגזינים המקוונים למוסיקה, על שלל גווניה, ובו נטען כי אמינם יוציא טרילוגיית אלבומים תחת שלושת השמות השונים שלו (סלים שיידי, מרשל מאת'רס ואמינם) ולאחר מכן לא יוכל לסבול יותר את הלחץ שיופעל כנגדו ואת תגובתם של ה"מעריצים" שלו, וילך בדרכו של קורט קוביין. נקווה שהתחזית המרה הזו לא תתממש - אמינם הוא לדעתי היוצר המוכשר והמקורי ביותר שקם למוסיקה השחורה מאז תחילת שנות ה - 80. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו שצ'רלס ברקלי אמר: "You know it's all going to hell when the best Rapper is white and the best Golf Player is black"...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמינם הוא עוד "אמן" שהופך למכונת כסף וממסחר את עצמו כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. הוא פולט קללות כדי שיקבל עוד כותרת במגזין נוער דביק וחושב שלהיות הוא זו מחמאה. הבחור יודע עסקים, "היוצר המוכשר ביותר שקם למוסיקה השחורה" הוא כלל לא. ומאיפה בכלל ההשוואה לקורט קוביין? אין כל קשר. קוביין, אחד האנשים הכי מוכשרים והכי משפיעים של שנות ה-90 ושל הרוק ומנגד מכונת הקללות שאמא שלו כבר תובעת אותו. והמילים של אמינם לעולם לא יגיעו לרמת הרגש והכאב האמיתי של קוביין. אין בכלל מקום להשוואה בניהם. המצב היום במוסיקה הוא קטסטרופה, מכל חור קופצת לך שחורדינית אחרת שרוצה להיות מדונה ואמינם הוא חלק ענק בתעשית הכסף הזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |