בתשובה לגילית, 17/10/02 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם מתנחלים מאידיאולוגיה וגם ''מתנחלי נוחות'', כל מי שהלך לגור בשטחים שאין להם מעמד קבע מוגדר, ידע שביום מן הימים, ממשלה זו או אחרת תצטרך לקבל החלטה לגבי עתיד השטחים הללו. ומי שעבר לגור שם בכל אופן, כשהמידע הזה בידו, לקח סיכון. מחושב או לא מחושב, אבל סיכון. במשך כל השנים שהציבור הזה גר בשטחים הוא אף נהנה מתמיכה ומהגנה ממשלתית. לטעון אחרת, לטעון להזנחה ממשלתית, זו היתממות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה לקח סיכון (במודע)? מי שהלך לגור בשטחים לפני האינתיפדה לקח בחשבון שהוא באזור מוגן (יחסית, ובכל אופן יותר ממני שבאתי לגור על גבול לבנון כאשר עדיין נשמעו בו הדי הקטיושות) מהבחינה הבטחונית. מבחינת החשש שיאלץ לפנות את ביתו - לא ממש סיכון. נכון, לא מאד נעים, מצד שני אלפי בני אדם מחליפים את מקום מגוריהם משיקולים שונים. ואם הלך לשם לפני שנת 78, הסיכון הזה נראה לו בלתי סביר. מהבחינה הכלכלית - מי שהכיר את תקדים ימית הניח כי לא סיכון הוא לוקח כי אם מבצע השקעה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי דווקא לסיכון בטחוני (אם כי הוא היה קיים תמיד, גם בצורה מזערית). התכוונתי ל"סיכון ימית" - הסיכון הוא, שלאחר 10 או 20 שנה של מגורים, טיפוח בית וגידול ילדים, המתיישבים ייאלצו להתפנות. אתה אומר ש"זה לא ממש סיכון" - אבל הרי על זה מחו המתיישבים/מתנחלים בקול רם כל כך, על העקירה ממקומם. בין אם זה סיכון גדול או קטן, זו היתממות למחות על העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחאה היא לא על הצורך להחליף מקום מגורים (אוף, שוב אני צריך לארוז), אלא על ההחלטה (כשתהיה) המדינית של פרוק הישוב. הסיכון האישי הוא זניח. את ה''סיכון'' האידיאולוגי הם מנסים לשבש בעצם ישיבתם שם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |