 |
אז זהו, שכלפי חוץ נראה שכן. ולא ניכנס כאן לבעיה הפסיכופיסית, אבל ההתנהגות שלך נראית (ברוב המקרים) רציונלית למתבונן מהצד. מדוע אתה מחליט שדווקא פוליטיקאים הם שונים בכך אע"פ שנראה לנו שכולם נוהגים באופן יחסית רציונלי. לא משנה אם יש מודעות או אין מודעות אצל הסובייקט. בפרפראזה על מה שכתבתי בתגובה שמתחת אזי אם נראה לך שפוליטיקאי פועל בניגוד לאינטרס שלו סימן שאתה לא יודע מה האינטרס האמיתי שלו, שאותו הוא מסתיר ממך כי האינטרס הזה אולי לא פופולרי או אפילו הפוך מדעתך בפועל. אני בפרוש לא מסכים עם המסקנה שלך כיוון שלטענתי היא אינה רלוונטית למקרה של פוליטיקה. החלטות פוליטיות חשובות לא נעשות ב"שליפות", ולא משנה מה מנסים לשכנע אותך. יש הערכות מצב, תכנונים, ועבודת מטה. האנשים האלו הם אלו שקובעים כיצד תראה המציאות עבורך ועבורם - אתה לא חושב שהם משקיעים מינימום של מחשבה בנושא?
ואגב, "חושים פוליטיים" מבחינתי היא תפיסה מהירה יותר מאחרים של המצב לאשורו ואת השלכותיה של כל דרך פעולה אפשרית (דפ"א - דרך פעולה אפשרית בשפה הצבאית) ובחירת דרך פעולה אחת (דפ"ן - דרך פעולה נבחרת - ותקנו אותי אם אני טועה).
אשר לתיאוריה שאתה מציע. אני חושש שהסדרה המבדחת מאד "כן אדוני השר" שלוותה בתוכנית "כן אדוני ראש-הממשלה" בכיכובם המבדר של פול אדינגטון ונייג'ל הות'ורן לא יכולה לשמש כבסיס. ההנחה הסמוייה המובלעת בתיאוריה שלך היא שה-politician נמצא שם רק בשביל הכיסא. הבעיה עם כיסא שהוא לא אומר מה לעשות. שלטון לשם שילטון הוא מושג מופרך מעיקרו ולא יתכן שאנשים הלכו לפוליטיקה סתם כי זה "ג'וב טוב" כיוון שלהיות פוליטיקאי שבאמת משפיע ברמות הגבוהות יש צורך גם בגב כלכלי זה או אחר, כלומר פתאום מתווספים למשחק גורמים חיצוניים - אנשי עסקים, אנשי דת, פעילי איכות סביבה (הם בדרך כלל דווקא דיי עניים...) שיש להם בבירור אג'נדה ומטרות, והם יעדיפו לקדם את מי שידאג למטרות שלהם. כעת, גם פוליטיקאים "ותיקים" יעדיפו לקדם פוליטיקאים צעירים שתומכים באותם מטרות כמוהם, לא? גם אני מכנה משהו בשם "חזון" - אותה "פוליטיקה נסתרת מעין" שעליה כתבתי במאמר בעל השם הזהה. ישנו סט שלם של נושאים שהציבור לא מתעניין בהם - אבל פוליטיקאים כן. אם זה מחירי הנפט שדווקא כן עלו לכותרות, *כפי שצפיתי* באותו מאמר, אופיו העתידי של השלום במזרח התיכון, מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, נושאים מסויימים במדיניות הכלכלית הישראלית (הפרטה מול ריכוזיות למשל). ולכן, אני מבחינתי מערער על תקפותה של התיאוריה אותה הצעת כיוון שהנחת היסוד שלה היא בעצם שאנשים נמצאים בפוליטיקה בשביל ה"חברה" והבר-מיצוות ולא כדי לעצב מציאות. וניסיון החלוקה שלך לא משקף את המציאות.
כדוגמא, אקח את חבר הכנסת דוד לוי. רוב האנשים הולכים שבי אחר החזות שלו - עיסוק ב"כבוד" ובחגיגות המרובות של ילדיו וכמובן במימונה. בפועל, בעיצומו של משא ומתן עם סוריה הוא נואם את נאום "דם מול דם" ומחזק את מתנגדי השלום בסוריה. האם הוא לא הבין מה שהוא עושה? אתה אולי תאמר ש"חמתו בערה בו"? אני אומר שהמטרה שלו היא לא לחתום הסכם שלום עם הסורים לפני הסכם שלום עם הפלשתינאים, לכן הוא גם הדליף את מסמך וושינגטון לעיתון הארץ - עוד צעד שיש בו כדי לפגוע במשא ומתן. אני חושב שהוא מאד ממולח ובהחלט גם statesman וגם politician.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש