בתשובה לאביב י., 15/10/02 3:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישראל(?) אביב, העלית כאן עניינים שלהערכתי מחייבים תשובה ארוכה למדי, אשיב לך לכשאתפנה מאוחר יותר (אשתדל עוד הערב). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, אני מקווה ששני המושגים המצוינים בכותרת ויובהרו בהמשך יסייעו בהבהרת הקשר בין המבנה החברתי-כלכלי של חברה נתונה לבין תרבותה, ומכאן גם את המונח "דומיננטה תרבותית". ג'יימסון מחזיק בתפיסה הגורסת כי בחירותיהם האסתטיות והאמנותיות של יוצרים מושפעות משדה הכוח של הציווליזציה בת זמנם, ואין הם סוכנים עצמאיים ואוטונומיים בשדה התרבות. אין זה עקרון חדש, הוא הוצג עוד בתחילת המאה ה-18 על ידי ג'אמבטיסטה ויקו שטען, לדוגמא , כי השגב ההירואי בשירה המיתית ההומרית לא היה יכול להיווצר אלא בתקופה שגיבוריה "פרועים, גולמניים ונוראים" ולכן "אחרי המצאת הפילוסופיות ואמנויות השירה והביקורת לא קם משורר שיכול אפילו להתקרב לכדי תחרות עמו". אין זה מפני שאחרי הומרוס לא קמו יוצרים בעלי שאר רוח אלא משום שטיפוסי האדם בחברות מאוחרות השתנו והמוסדות החברתיים החליפו צורה. גיבוריו של שקספיר אינם עולים על הגיבורים ההומריים או נופלים מהם, הם פשוט שונים. הנקודה החשובה שוויקו הניח עליה את האצבע היא שיש קשר בין המבנה החברתי-מוסדי לבין התרבות של חברה נתונה. ראה גם מאמרי: ג'אמבטיסטה ויקו ו"המדע החדש" (חלק ב') דיון 988 בתיאוריה המרקסיסטית פותח עקרון זה (מרקס הכיר את כתביו של ויקו) בעזרת צמד המושגים "מבנה-בסיס" ו"ומבנה-על". המוסדות המארגנים את מערך "יחסי הייצור" והתשתית הכלכלית-חומרית בחברה נתונה הם "מבנה-הבסיס", ואילו התרבות – הדת, האמנות, האידיאולוגיות החברתיות וכו' – היא "מבנה-העל". התיאוריה המרקסיסטית טוענת ש"מבנה-העל" הוא מעין בבואה של "מבנה-הבסיס", שכל תשתית חברתית-כלכלית יוצרת שדה תרבות אופייני לה. כך, לדוגמה, חברה ריכוזית כמו מצרים הקדומה הולידה תרבות שבה המלך (פרעה), ראש הפירמידה החברתית, הוא גם במעמד של אל מהבחינה הדתית. למען הסר ספק, יש להבהיר ש"מבנה הבסיס" אינו מכתיב את "מבנה-העל" על כל פרטיו ודקדוקיו. הוליווד מפיקה מאות סרטים עלילתיים שונים זה מזה מדי שנה, ומובן מאליו שאין התיאורטיקן המרקסיסטי טוען שפרטיה ונפתוליה של עלילה כזו או אחרת נובעים אחת לאחת מ"מבנה-הבסיס", כמו בפונקציה מתמטית; מה שהוא ינסה להראות הוא , לדוגמה, כיצד תואם סרט מסוים נוסחה הוליוודית מקובלת, ואיך היא משרתת את ההגמוניה הקפיטליסטית בחברה האמריקנית. מאחר שמבנה-העל הוא שיקוף של מבנה-הבסיס, הרי שכאשר חל שינוי במבנה הכלכלי-חברתי חל בהתאמה שינוי בתרבות. עם זאת, התיאוריה המרקסיסטית אינה טוענת שאם נתבונן בחברה ברגע היסטורי נתון נגלה הלימה מושלמת בין "מבנה הבסיס" ל"מבנה-העל". תרבות אינה מתגבשת בין לילה, ואפשר ש"מבנה-הבסיס" של החברה השתנה אך "מבנה-העל" הוא עדיין המבנה הישן, גם אם חלו בו סדקים וניתן כבר לזהות את ניצני הזרמים החברתיים והתרבותיים החדשים. (מכאן בדיוק גם נובעת ההתקפה של המרקסיזם על מה שמכונה בלשונו אידיאולוגיות כוזבות - הדת והלאומיות בחברה האירופית של המאה ה-19, למשל. המרקסיזם הקלאסי טען שכל עוד התרבות הרווחת בחברה אינה משקפת את "מבנה הבסיס" היא מסתירה את המציאות הממשית). תיאוריית התרבות המרקסיסטית הקלאסית בוקרה רבות במשך השנים והתגלו בה פרכות בעייתיות ביותר. אולם גם בימינו אין היא יורדת מסדר היום של תיאוריות התרבות, שכן, במקביל לביקורת, קמו תיאורטיקנים שעידנו, שיכללו ופיתחו תיאוריות חדשות במסגרת המסורת המרקסיסטית. בין השמות הידועים המזוהים עם מסורת זו: לוקאץ' גראמשי, ולטר בנימין, חברי "אסכולת פרנקפורט" ( אדורנו, הרברט מרקוזה ואחרים), ובימינו, כאמור, פרדריק ג'יימסון. לשם הבהירות והפשטות בדיון המוגבל שלנו, ארשה לעצמי לומר כי באופן סכמטי המונח "דומיננטה תרבותית", הוא גרסה מתוחכמת או מקבילה מעודכנת של המונח המרקסיסטי הקלאסי "מבנה-על". התשתית החברתית-כלכלית בת זמננו קרויה "הקפיטליזם המאוחר" (מבנה-הבסיס בסכמה שלנו), והיא פורשת שדה תרבות אופייני לה (מבנה-העל). ג'יימסון מכנה שדה תרבות זה "הדומיננטה התרבותית" של הקפיטליזם המאוחר או "פוסטמודרניזם", ובספרו הוא מפרט את העקרונות השולטים בדומיננטה תרבותית זו והמאפיינים אותה. אביב, להלן התייחסות לשתיים מהערותיך: 1. אם הצלחתי להבהיר למה הכוונה ב"דומיננטה תרבותית", הרי שמובן מאליו כי אי אפשר להצמיד לה את השם "סוציולוגיה". עם זאת, ה"דומיננטה התרבותית" יכולה לשמש *מושא* למחקר סוציולוגי, למשל, במסגרת הסוציולוגיה של הידע או התרבות. אכן בעבודתו של ג'יימסון יש היבטים סוציולוגיים מעצם העובדה שבמסורת המרקסיסטית יש קשר הדוק, בלתי ניתן להפרדה, בין חברה, כלכלה ותרבות. (אגב, בכל קורס מבוא לסוציולוגיה תשמע על שלוש הפרדיגמות שמתוכן התפתחה הסוציולוגיה - הפרדיגמות של מרקס, של וובר ושל דירקהיים). היום האקדמיה נוטה ממילא לרב-תחומיות, כך שסיווג תוארו של ג'יימסון נראה לי לא עקרוני. 2. לשאלתך האם יש לכנות את ג'יימסון פוסטמודרניסט? זה עניין של מינוח שאכן יש בו לעיתים בלבול, כמו שיש בלבול בשאלה מיהו אמן פוסטמודרני? ברשותך, אדחה את הבעת דעתי בנקודה הזו לדיון בחלק ב', ואם אשכח לעשות זאת מיוזמתי אודה לך אם תזכיר לי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |