בתשובה לאבישי, 12/10/02 0:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשה לי להפנות אותך אל רשימה לא ארוכה מאת דוד אבידן המצויה בספרו "משהו בשביל מישהו" (סוגרת את הספר) ובה עומד אבידן על חיבור המלים ומסבירו כפיתוח לשוני/לשון מפותחת או כלי שרת ל"למשק השירי" של אבידן, כדבריו. די לילה פה, ואין לי הרבה חשק אז אסיים. קרא את הרשימה, היא מעניינת ביותר ומוסיפה להבנת הקורא את שירת אבידן ובכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין להעיר בעניין חיבורי המילים משהו על התפיסה הפורמליסטית הנושנה של חקר השירה. (סילחו לי על שאני מייגע אתכם חודשים בתפיסות ארכאיות אלה, גם פה וגם בדג, אך הן בוערות בעצמותיי כרגע) אחת הטענות הייתה שחקר השירה אינו יכול להסתפק באיתור "תחבולות", (כמו חיבור מילים). עליו לברר גם מהי הפונקציה שלהן, איזה תפקיד הן ממלאות בשיר. תחבולה שאינה מתפקדת כתחבולה אינה תחבולה. כך למשל, אי שקילת שיר כיום כבר אינה בגדר מרד במוסכמות ספרותיות (מה שנקרא הזרה של נורמה ספרותית), היא לא ממלאת את הפונקציה הזו. אולי משהו אחר, אבל לא את זה. באותה דרך, חיבור המילים שכבר אינו חדש אינו בגדר מרד לשמו והוא יהיה בגדר תחבולה רק אם תמצא לו פונקציה אחרת במסגרת השיר. מכאן שעל החוקר לאתר פונקציה כזו או לא לייחס לחיבור המילים ערך של תחבולה. ועל המשורר ליצור פונקציה או... לא להשתמש בתחבולה בכלל. טענת המשורר יכולה להיות שאם לחיבור המילים כבר אין כל כוח הרי שאין מניעה להשתמש בו כדבר רגיל בשירה, כמו אי שקילה, אולם דומני כי חיבור המילים נמצא במצב של "באמצע": הוא כבר לא תחבולה ספרותית, אולם טרם התקבל, לפחות באינטואיציית הקורא, כדבר רגיל כמו אי שקילה או אי חריזה או שימוש בלשון יום יום בשיר. מכאן שהמשורר יכול "להצטדק" כי אין מדובר בטכניקה שלא עובדת אלא בדבר שהוא כבר נורמה, והחוקר אולי יכול להסכים עמו. אולם הקורא, שאין לו ולא כלום עם תאוריות רוסיות מעלות עובש או עם הצטדקויות וטענות, לא מבין לא יצטרף מן הסתם לדעה הזאת וחיבור המילים יפריע לו ויפגום בהנאתו. נראה לי שהתגובות בדיון זה מעידות על כך היטב, בדיוק כפי שאין פה תלונות על אי שקילה מהוקצעת. בסופו של דבר הקורא הוא הקובע. החוקר מתרץ והמשורר יוצר אבל הקורא הוא השופט הסופי. דומני כי משפטו בעניין המילים המחוברות בשיר זה ובאחרים שהוצגו פה פוסק לרעת הנתבע. אולי כדאי שהנתבע ונתבעים אחרים יקחו בחשבון את פסק הדין לפני שיהפוך לגזר דין של כליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא כבר לא תחבולה ספרותית, אולם טרם התקבל, לפחות באינטואיציית הקורא, כדבר רגיל" האם ההפרעה לקורא עצמה, למשל, אינה יכולה להיחשב ל"תחבולה ספרותית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זאת פונקציה מספקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרעה לקריאה כשלעצמה כן יכולה להיחשב כתחבולה ספרותית, אבל אם היא נחשבת, אז מה? זו תחבולה חסרת הקשר, חסרת שלם להשתלב בו, ואז כסתם תחבולה אין לה יותר מדי ערך. היא סתם מעצבנת ומיותרת. בל נגיע לשירה "נובו-רישית": גיבוב חסר ערך וחסר טעם של תחבולות. מכאן שלדעתי תחבולה שסתם מפריעה לקריאה היא או לא תחבולה או תחבולה שנעשה בה שימוש גרוע. השלם, רבותיי, השלם הוא הקובע. ההתחברות של הדברים, ההתלכדות שלהם, הקוהרנטיות המוקנית ברמות שונות לחלקים שונים: צליל, חרוז, לשון, תוכן, דימוי. קוהרנטיות המשתלבת ליצרתו של שלם אחד אשר מכתיב אותה בחזרה. זה אחד ההבדלים, אם יורשה לי שוב להעיר, בין הפורמליזם המוקדם למאוחר. בעוד הראשון הסתפק בראיית השיר כסט של תחבולות חיפש האחרון "שלם", "אורגניות", "מבנה", כיצד הדברים משתלבים זה בזה ונובעים ממקור משותף, יוצרים אפקט משותף. יותר מאוחר הפך הפורמליזם המאוחר לסטרוקטורליזם שדוגל בדברים האלה. לפי גישה זו, ואני בהחלט תומך בה, זה לא חכמה סתם לחבל בקריאה, סתם לפזר דימויים או חרוזים או מילים מחוברות. על "ההפרעות" להתחבר באופן שמצדיק את קיומן ומראה שהן בעצם לא הפרעות כלל אלא חלק משלם. זה, אם יורשה לי שוב להעיר, אחד ההבדלים בין משורר מתחיל למשורר בוגר. הראשון נוטה להציף את שירתו בכל מיני "אמצעים אמנותיים" שמחבלים בתהליך הקריאה הרציף בצורה זו או אחרת, בעוד האחרון יודע כי השלם הוא הקובע, האפקט הסופי הוא החשוב. המשורר הבוגר יודע כי השלם הוא יותר מסכום חלקיו והשלם הוא העיקר. ריבוי חלקים עלול ליצור סתירות שרק תפרענה לראיית השלם ובסוף מרוב הפרעות לקריאה אי אפשר לקרוא כלל. אין די בשימוש בתחבולה ספרותית, עליה למלא פונקציה - אבל לא רק לעצמה (פשוט להפריע) אלא במסגרת הכוללת של השיר. כמובן, אין צורך להיסחף ולחפש משמעות בכל חרוז או שבירת חרוז, ישנן גם מטרות משניות כמו אסתטיקה לשמה או ציות לקונבנציות. תחבולה יכולה למלא תפקידים שונים בדרכים שונות ומשונות. אבל בכל זאת דומני כי זה לא ממש מסובך לראות תחבולה שעובדת ותחבולה שסתם תקועה שם בלי סיבה. אבל מהו "שביל הזהב"? האם על שיר להיות טקסט רגיל המעוטר בתחבולות או שמה אוסף של תחבולות שנזהר לא להגזים? כיצד יוצרים את הערך המוסף בלי להגזים? כמה חלקים דרושים להרכבת השלם וכיצד מחברים אותם? הלוואי וידעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(היי, אל תשכחו שלי מותר...) התחבולה הספרותית הבאה שתשטוף את השירה העברית תהיה שגיאות כתיב. בנוסף לכל המעלות הטרומיות שלה היא גם תאפשר לאנאלפבתים גמורים לכתוב שירה, וזה נראה לי פוסטמודרניסטי לאללה. אגב, האם התחבולה של חיבור מילים מקובלת גם בשפות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כמה דוגמאות: --------- (http://stage.co.il/Stories/152067) (אפשר להתענג לא רק על שגיאות הכתיב, אלא גם על הסירוב הברור להשתמש באותיות גדולות).there is fire in my mind , through my mouth , to my bad its keeping me all beeting before i touch it - i stare while -im bearning up after - i can see the damage it had already taken over my obssesive mind my posesed body there is no such thing as fire in his world his wearing sunglasses , unremoved smiles, nodes , enjoy the constant show at the end of the day he eat me hole grab my souring body from the bearning flour after watching it dance for hours intertained, not able to understand the fire he light it up again ------ ----- (http://stage.co.il/Stories/150842) כאן קיימת גם הרחבה לכיוון של סירוב שימוש באפוסטרופי (dont), כמובן אותיות גדולות הן מחוץ לתחום, ובנוסף קיצורים אינטרנטים כמו u.hold my pain it wont less for long hold this night here comes dawn hold yourself dont cry dont break move on dont just sit there i know it hurts a bleeding pain in your heart well i cant even feel mine it'll all be over soon. i need u to frame this image to frame me in a box with golden curves put it on the right side of your bed now dont let it slide dont let it age dont let it die dont let it fall like me and it will all be over soon. ------ ------ ואחרון להיום: (http://stage.co.il/Stories/150716) כשהגעתי ל- They doesn't care, הכאב נעשה כבד מנשוא.
I understood it Long time ago Our lives is a game That is played by those Who sit in their chair In the parliament hall They doesn't care About the poor people The people are like seeds Of free running salt Wedged in a can The government's dolls The people are like seeds Of free running salt Where is the justice? I'm sick of it all Corrupted government Of filthy politicians Seeding just hate In the people who chose them Free running salt Stuck in a vault Where no one can hear The hunger and fear The people are like seeds Of free running salt Wedged in a can The government's dolls The people are like seeds Of free running salt Where is the justice? I'm sick of it all Free running salt I'm sick of it all Free running salt What is the goal? I'm sick of it all ------ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין האותיות הקטנות - באופן אישי אני באמת מתענג על כך. היה זה קאמינגס, אם אינני טועה, שהתחיל במסורת זו, של כתיבה באותיות קטנות בלבד, ובכך מישמע מחדש את השימוש באותיות גדולות, שהפך אוטומאטי זה מכבר. אין בהערה זו כדי להעיד על הנאתי מן היצירות הספציפיות הנ"ל, אך שוב ושוב אני מוצא "מבקרים" פתאומיים שמבקרים שיטה או מתודה, או טכניקה, לגיטימיות לחלוטין, כמושאו העיקרי של שיר, במקום לבקר את השיר. עורו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיאות כתיב הן תחבולה לגיטימית, אך כאשר הן נעשות שלא על דרך הכוונה, ואם הללו נעשות מתוך ליקוי כלשהו (דילסקציה, דיסגרפיה וכו') אין בכך כדי להעיד על איכות היצירה. אחת המגבלות של יצירות בבמה חדשה היא שאין עורך רציני בצמוד ליוצרים, ובכך נופלות לא מעט שגיאות, ולצערי גם לא מעט טקסטים גרועים תחת הכותר ''יצירה''. כמו כן, תחבולה זו יושמה באופן נפלא בטקסט הסיפור ''פרחים לעכבר לבן'' מאת דניאל קייס. שגיאות הכתיב הוכנסו בכוונה הן באנגלית הן בעברית וזאת על מנת לדמות את מנת משכלו של הנבחן. השפה משתפרת לאיטה, לאורך הניסוי להרחבת האינטלגנציה, אך מדרדרת בהמשך. כך שאין צורך לפחד ששגיאות כתיב תהיינה תחבולה ספרותית. הן כבר. מאז ומעולם היו. אל תטעה בין חוסר-ידיעה לעשייה-מכוונת, זה ההבדל בין תחבולה לרשלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ב''פרחים לאלג'רנון'' השימוש בשגיאות כתיב היה מושכל, כמו בכל מקום בו הוא מופיע בהקשר הנכון - ואפשר להזכיר גם את פו הדב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה הקולנועית, jump cuts היו 1 טאבו בערך מאז ראשיתה, בגלל ההבנה שיש ליצור חלל קולנועי מגובש שהצופה יקלוט אותו. הבמאים של הגל החדש (גודאר כדוגמה) התחילו להשתמש בג'אמפ קאטס גם כדי ליצור זיקה לסרטי B אמריקאיים זולים, גם כדי להדגיש את תפקידם כבמאים השולטים באמצעי המבע ולא כמספרי סיפור שקופים, וגם סתם, דווקא להכעיס. אחר כך הג'אמפ קאט הפך לטכניקה מקובלת למדי בסרטים שרצו לעשות רושם אוונגארדי (ובקליפים של מוזיקה). בקולנוע של היום אין לו הצדקה כמעט (= צריך למצוא סיבה טובה מאוד כדי להשתמש בו). 1 כלומר, חיבורי עריכה "לא הגיוניים", "לא לפי הספר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שזו אחת התגובות הבודדות בין דיוני השירה לדורותיהם, שרמתה השכילה להשאר בתחום שמעל פשטנות בסיסית אך מתחת להתפלספות אקדמית-יתר-על-המידה. עבור אנשים כמוני, החובבים שירה אך אינם חוקרים אותה (ובטח ש''עוד לא משורר, אני'', כפי שנכתב במקום אחר), תגובה כזו באמת מעוררת את המחשבה בנקודות הנכונות, ועל כך - תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
XISLA ZOGA ZOGA YODA
itchy young soda XOSLA NERT VOSH AMEER lot amor sadeer TASH AMINA LOT AMOOL lo atama neek amoor LERDEN SHOKEN LAZ AVADA me sakat mitreel nevada AZURECOLOR AFEL AMA vos da road amoom IS AZURE SHARD YAMA vos de derech, sheer atoom. LOTREON LOTREON, ALAS LOTREONS ME SHATAL TAR EH-MET LOTREON LOTREON WHAT EEZ-IT LOTREONS EEEZ EET REELEE emet ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |