בתשובה לעודד, 11/10/02 10:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל שאני מצאתי בהודעתי הוא ''כמיהה אל איזה טבע רחוק'' שום איזכור למילה עבר. שיח החירשים (או עיוורים במקרה זה) נראה גם בחלקים אחרים של הדיון, כמו למשל שברקת ראתה מטבח שלא קיים בשיר. זהו מצב מעניין. קורא השיר מוסיף או מאייך את הכתוב בהתאם למאגרי המידע וצורת החשיבה של מוחו. קבוצת אנשים קוראת אותו טקסט בדיוק אבל כל אחד רואה תוספות אחרות לפי משאלות ליבו. תכונה זו אופיינית לא רק לשירה אלא לסוגים אחרים של טקסטים, אפילו סתם כתבה בעתון, אולם כשמדובר בשירה העניין ראוי ליחס שונה. אין זה סתם זיכרון לקוי. בניית אווירה או ערך מוסף, הצגת תמונה חלקית תוך הנחה שהקורא ישלים את השאר היא כלי חשוב בידיו של המשורר. עליו, לדעתי לפחות, לקחת בחשבון גם את מה שלא כתב אבל עלול להיקרא כשהוא כותב את השיר ולדאוג שלא יווצרו רשמים שגויים. שלא יבוא אחר כך בטענות ''לא כתבתי''. שיר אינו מסמך משפטי ומה שחשוב בו זה לא רק הרושם הכולל והסופי אלא גם רשמים ראשוניים, שגויים או לא מדויקים, שנבנים במהלך הקריאה. ולענייננו, השימוש במונח הרומנטי קסום איי הדרום ובמשאלת ליבו של ילד בפתיחת השיר מעניקה לגוון זה של השיר אפקט ראשוניות חזק המשפיע על שאר התפיסה. אי אפשר לספור מילים ולבדוק מה בדיוק כתוב ומה לא, יש לדברים ערך מוסף בשירה וצריך לקחת אותם בחשבון. בעיקר אם המשורר רוצה לתפוס את קהל מאזיניו ולא כותב כביטוי עצמי עיוור. באשר לסתירה, דומני כי כן עניתי על שאלתך. הביקורת מוכיחה ידע שלא עומד בקנה אחד עם הבורות המוצהרת לגבי איי הדרום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת ועוד. הקביעות שגם אם יאמר קנקנקה לא ידע ממש על איי הדרום או שאם יקרא את סטיבנסון לא ידע ממש על איי הדרום הן קביעות שיכול לעשות רק מי שכבר יודע על איי הדרום ולא מי שלא יודע. כמובן שסביר להניח שהדובר מביע מרחשי ליבו: הוא מאמין שאם יקרא או יאמר לא ידע ממש על איי הדרום, וזה גם הגיוני, מה כבר יודעים מקריאת ספר, אולם דווקא שורות אלו נכתבות בביטחון מבלי לסייג את הדברים כהבעת דעה.מה גם ששורות אלו מופיעות אחרי ההסקה שבטצעה בית אחד קודם ולכן נראות כחלק מאותה קביעה שנעשית באותה רוח. אם כי, עליי להודות, שבקריאה נוספת הסתירות האלה מתרככות במידה רבה בעיניי. זה כוחה של קריאה עשירית. מה שכן,עדיין הנאמר על אנשי הצפון או על המשאבים המתכלים צורם בעיני ונראה לי סותר את רוח השיר, כך גם השורות המסיימות את השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשיב כאן גם על הודעתך הקודמת. באשר לבעיות הקריאה שלי - צר לי, אך במקרה זה מדובר על שילוב בעייתי של מספר גורמים: אלכוהול (אתמול בלילה - אם שותים לא כותבים, מישהו רוצה להוציא כזה סטיקר?), הזדחלות למיטה בשעות בוקר מוקדמות ושליפה ממנה בשעות בוקר לא מאוחרות בהרבה. לולא חשתי כי יש ערך לכך שאגיב בהקדם, הייתי ממתין עד מחר (בתקווה שהלילה אישן כראוי) והיתה נחסכת מאיתנו אי-ההבנה. אני מסכים כי על המשורר לקחת בחשבון גם את שאינו כתוב בשיר, אלא משתמע, ממספר גורמים צורניים ותוכניים שונים. כך עשיתי. על המצאותו של הגוון הקסום (כפי שציינתי בתשובה לאסתי, כמדומני), איני חולק, אני חולק על ייחוס תחושת הכמיהה לדובר. אפנה אותך שוב אל שתי הודעותיה של טלי בנושא הסתירה, דומני שהנושא מוצה. באשר לביטחון, הוא אינו עומד בניגוד לידיעה על איי-הדרום. הוא אינו מתייחס, בעיקרו, לאיי הדרום כלל וכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת, קקננקקנקקה מהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
well, Kanaka is a word in a natives' tongue of the islands, in which the natives refer to themselves (as opposed to the white ppl).
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |