בתשובה לעודד, 11/10/02 10:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מחפשת כבר זמן מה את הכמיהה לעבר רחוק או למחוזות רחוקים, אבל לא מוצאת אותה. האזכורים היחידים הישירים לדרום אינם רומנטיים כלל ועיקר: 1) "כי אדמת המקום אינה חשה בצפוניותה" נראה לי תיאור נייטראלי ולא מלא כמיהה. 2) "תחלואי התעש הדלוחים של איי הדרום" בוודאי אינו רומנטיציסטי. אמנם מיד נכתב: "הרומנטיקה / הויקטוריאנית של גוגן", אך זו, כאמור, אינה מייצגת נכונה את איי הדרום, שכן היא שייכת בסופו של דבר לגופי הידע הצפוניים, הלוקים בחסר, בנוגע לדרום. 3) "משאבימתכלים" אף הם אינם רומנטיציסטיים במיוחד, אלא ריאליים. המקום היחיד שמצאתי שניתן לפרשו לשני פנים הוא המלח של הבית האחרון. אך לדעתי המלח אינו מייצג פה איזו כמיהה רומנטית, אלא להפך, מן גורם מזהם (את המרחב הצפוני). עם זאת, ייתכן שאור התייחס לתחילתו של השיר, למפה המצחקת ולחדר ההפוך. אמנם אין פה עבר רחוק, אבל ייתכן שיש משאלת ילדות כמוסה, בדומה לזו של עליסה בנופלה במנהרת השפן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שעודד השתמש בביטוי "איי הדרום" הוא יצר כמיהה אצל הקוראים. וכבר לא ישנה כ"כ מה הוא ימשיך ויאמר על איי הדרום -תיאורים נייטרליים, הרהורים על ידיעה ואי ידיעה, איזכורי חוליים מודרניים- כל זה לא יכול לבטל את רגש הכמיהה שמתעורר אצל רוב בני האדם באופן ממש מותנה, למשמע הצירוף "איי הדרום". [האם עודד /התכוון/ ליצור כמיהה או לא, זה עניין אחר]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב, אני נוטה להסכים. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בינתיים יושבת לי כאן ושואלת את עצמי אם גם בימינו כל אחד יכול לעבור לגור שם, כמו שסטיבנסון וגוגן עשו... (מניחה שלא. אחרת איי הדרום יוצפו באלפי פליטי העולם המתועש, המחפשים מרגוע לעצביהם הרופפים, ותוך זמן קצר האיים יהפכו לבלתי-כמיהים..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מכירה את איי הדרום בעיקר כי שנאתי גאוגרפיה :). אני כן יכולה לספר לך שלפני שנה ערכנו טיול משפחתי למארטיניק שבקריביים הצרפתיים (שגם שם שהה גוגן תקופה מסוימת) והם יפייפיים וקסומים ועם זאת, שפע התיירות והעולם המערבי שנכנס לחלקים באי לא יכול להרוס את הטבעיות והנאיביות ששופעים מהם. עודד, נהניתי מכל מילה ואני מעדיפה לא לנתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתייחסת לכמיהה שעולה בקורא, לא דווקא בכמיהה הנמצאת בדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן הוספתי בסוף, שהכוונות שלך הן עניין אחר. אבל למה באמת התכוונת? הרי אתה מודע לכוח האצור בביטוי "איי הדרום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שהכמיהה הזו נובעת ומהווה חלק מהגורמים לתפיסה שלנו את הרחוק (במקרה זה - איי הדרום), לפיכך התייחסותי אליה בשיר (ע''י השימוש בביטוי), כמו גם לגוגן וסטיבנסון (אם כי סטיבנסון, בקטעי מסעותיו המעטים אותם קראתי, איננו רומנטי, לטעמי, כלל וכלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, גורם המרחק לבדו אינו יכול ליצור כמיהה כמו זו שנוצרה כאן1. אילו כתבת "איני יודע דבר על אוסטרליה", ונשאר עם אוסטרליה לאורך כל השיר, ולא מעלה את "איי הדרום", לא היתה קורית הכמיהה הזאת. למרות שגם אוסטרליה רחוקה מאוד, וכל מה שאמרת לגבי האיים יכול להיאמר גם לגביה. 1 כמעט כל המגיבים נזכרו בספרי ילדות, והתגובות היו בפירוש רגשיות בנקודה הזאת. זה כמו הקסם שהיה/יש למלה "אמריקה" באוזניים מזרח אירופיות (לפי הסיפורים). בשונה מ"ארצות הברית", שכארץ היא יעד הגירה מבוקש מן הסתם, אך כמלה אין בה את הצליל הקסום שיש ב"אמריקה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זו אחת מהסיבות שבחרתי לכתוב כפי שבחרתי. ניתן, אולי, לטעון (כנגדי?) שאיי הדרום מספקים נושא נוח לכתיבה שכזו, מכיוון שעבור רבים הם דומים יותר לנרניה מאשר לאירופה, או לישראל/פלסטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני כי הצהרת פעם כי אתה נמנע מלדון בשיריך שלך. אם כי השתתפותך מבורכת כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין נמנע מהצגת התפיסה שלי את השיר. אין זה אומר שאני מונע עצמי מלבאר דבר זה או אחר. כמו בדברים רבים אחרים, חשובה המידה, לאיו דווקא העקרון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |