|
||||
|
||||
א. כזכור לך, מאשל לא מורידים מיסים. ב. זה לא יעזור לי. כמו שגם כתיבת מאמר לא עוזרת לי. אז מה, תפסיק לכתוב??? כמה זמן עוד יכול תהליך ריכוז ההון להמשיך בלי הפרעה? ג. הרבה מאד כסף מעצב את הסביבה שאנו חיים בה ואת התודעה שאנו חושבים דרכה. בקרב על התודעה למעשים כמו החרמת מוצרים יש משמעות. המשמעות קיימת רק כחלק מקונטקסט יותר רחב של מאבק המתקיים בכל הרמות: בכל הרמות א' - מאבק אידאולוגי, חינוכי, מפלגתי, פסיכולוגי, תקשורתי וכו'. בכל הרמות ב' - אני, החברים שלי, העיר שלי, המפלגה שלי, המדינה שלי, העולם שלי וכו'. מהיחיד דרך כל קבוצות ההתייחסות שהוא חבר בהן. בכל הרמות ג' - בבית, באוכל, בנסיעה, בעבודה, במין, בטלוויזיה, בלימודים. |
|
||||
|
||||
אני לא מחרים. יש מוצרים שאני פשוט לא קונה אותם, מתוך שיקולי עלות/תועלת, שכוללים גם שיקולים אידיאולוגיים. למשל, אני מעדיף לקנות חלב יטבתה שאין עליו הכשר. או, למשל, אני עשוי להעדיף מוצר של חברה שתורמת לקהילה על פני מוצר של חברה אחרת. אני אעדיף ספק תקשורת בינ"ל שאינו חברת בת של המונופול בזק וכו'. בכביש 6 אני לא אשתמש כי הוא לא מתאים לשיקולי העלות-תועלת שלי. אני לא קורא לזה חרם, כי זאת נראית לי קריאה מיותרת. מי שצריך לפעול נגדו, כמובן, זה הממשלה שנותנת ערבויות לפרוייקטים בשוק הפרטי שיש סיכוי גדול שלא יוכלו לממן את עצמם. זה דבילי, וזה מיותר, וזה פוגע בי. כתיבת מאמרים (כשאני עבר עושה את זה) נותנת לי סיפוק-מה. אתה בכל מקרה לא כותב לי מאמרים, אז אין לך על מה להתלונן. (: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |