בתשובה לגלעד דנבום, 20/09/00 13:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר דנבום הנכבד, התנצלותך מתקבלת, למרות שאינה ממש רלבנטית במקרה זה. הסיבות להעדפה אישית מצדי לעניין זה או אחר הינן שרירותיות לחלוטין, ומביעות את דעתי הסובייקטיבית בלבד. גריסתי שמחירה הכללי של המלחמה יקר לו יותר ממחירו האקולוגי של השלום, מבוססת על פאראמטרים פשוטים אשר לעניות דעתי כל בר דעת עשוי להבינם. מחיר השלום עבור מדינת ישראל יהיה למעשה ההשתלבותה הבלתי נמנעת במרחבי 'ARABIA FELIX', על כל המשתמע מכך. במילים אחרות - מדינת ישראל לא תוכל למנוע בשום צו זה או אחר את שהותם/ביקורם/נסיעתם של תיירי העולם השלישי המצויים להם ממש מעבר לפינה. יש לשער שאין הדבר טומן בחובו סוד גדול עבורך, כי שכניה של מדינת ישראל אינם ממש מגלים עניין בסוגיות אקולוגיות שונות, ואף מגלים עניין פחות ברעיון תכנון המשפחה. אלה הם שכניה של מדינת ישראל, ועם ערכיהם היום יומיים תאלץ היא להתמודד גם בעיתות שלום. בעייה דומה קיימת לה גם בבית האירופאי 'המשותף' אשר נפתח כלפי סך אוכלוסיית מזרח אירופה. גרמניה מהווה ציר מרכזי ממזרחה של יבשת זו למערבה, וכבישי גרמניה מלאים במובילים ובמכוניות ממזרח אירופה, אוקראינה ואף רוסיה. מספר מסויים של גרמנים אינו אוהב תופעה הזו, אך איש למעשה אינו שואל לדעתם של אנשים אלו, היות וזהו מחירו של השלום האירופאי. מעניין אגב להווכח, כיצד רעיונות גזעניים גרידא מתחפשים להם בזמנים פוסט-מודרניים אלו בתלבושת 'ירוקה' - תופעה אשר למרבה המזל עדיין נדירה בגרמניה האקולוגית של ימינו. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |